נחלת שבעה מהדורה קמא כ

חזרת חצי הנכסים בשנה שניה ואין כותבין רק בסתם מחמת העידור וקטט יעמוד כתקני' קה"ש כאלו הוא מלתא דפסיקא וכבר העיד בעל ת"ה שתקנו הקהלו' לא ברירא לן כולי האי וא"כ איך כותבין סתמא שיעמוד כתקנו' קהלו' שו"ם מאחר שלא ברירא לן בפרט חזרת חצי הנכסי' בשנה שני' שלא נתפשט' בכ"מ וע"כ מה טוב היה להזכירה בפי' וליקח בק"ס על זה כמו באשכנז

ז א והמעשר יחלוקו נהגו באשכנז אם גם האב נותן נדן לבנו מחלקי' המעשר לג' חלקים שליש לחתן ושליש לאבי החתן ושליש לאבי הכלה ואם אבי החתן אינו נותן נדן מחלקים לשני חלקים חצי לחתן וחצי לאבי הכלה וטובת הנאה להם לחלק לעניים לאשר ישר בעיניה' אבל לדינא נ"ל דטובת הנאה הוא הכל להחתן דלא דמי למה שכ' רמ"א בהג"ה בי"ד סימן רנ"ו מי שיש לו מעו' אחרים למחצית שכר וכו' צריך ליתן הריוח לבעליו והוא יתננה למי שירצה היינו שהקרן ואפילו חצי הריוח נשאר לבעליו וע"כ טובת הנאה מן המעשר הוא לבעלים משא"כ הכא שהקרן נשאר להחתן ומכ"ש לפי מה שהגיה רבינו הגדול המקום יהיה בעזרו מורי בספר טורי זהב שכך צריך להיות צריך ליתן מעשר הריוח לבעליו ור"ל כפי חלקו וחלק השני מן המעשר הוא למקבל העסקא וא"כ מכ"ש כאן בחתן מה שנותן לו אביו וחמיו הוא הכל ריוח שלו וכ"ש שטובת הנאה שלו ליתן לאשר ישר בעיניו. ב וכתב רמ"א בי"ד סימן רמ"ט בשם מהרי"ל דאין לעשו' ממעשר שלו מצוה כגון נרות לב"ה או שאר דבר מצוה רק יתנו לעניים ונ"ל דה"ה לקנו' אתרוג ממעות מעשר נמי אסור אע"ג דכ' מורי הרב הגדול הנ"ל דמותר לקנו' מצו' ממעות מעשר אם היה מתחלה דעתו על זה לא הוי כפורע חובו ממעו' מעשר משא"כ אם לא היה דעתו מתחלה לכך הוי כפורע חובו מן המעשר וא"כ בודאי באתרוג לא הוה כמו פורע חובו מן המעשר דאם אין רשאי לקנות מן המעשר אינו קונה אתרוג כלל רק יוצא בשל הקהל מ"מ אינו דומה דהתם במצות מ"מ המעו' לצדקה אזיל ונהנים ענים ממנו כמ"ש מורי דאע"פ שנהנה שמכבד אחרים לקרו' לס"ת אין איסור שבכל מעשר יש טוב' הנא' לבעלים משא"כ גבי אתרוג דאין עניים נהנים מן המעות כלל אע"פ שג"כ דבר מצוה הוא מ"מ אין המעות לעניים והיינו הטעם שמותר להכניס חתן עני לסופה או להיות בעל ברית לעני משום דמ"מ המעו' לעניים אזיל ולפ"ז אפינו אם הבעל ברית או המכניס חתן לחופה הוא עשיר ויש ספוק בידו לקיים המצוה בלאו הכי אפ"ה מותר ממעות מעשר הואיל והמקבל הוא עני משא"כ לקנו' ספרים ממעות מעשר אם הקונה הוא עשיר רק אם לא היה יכול' בידו ולא היה עושה המצוה כמו שכתב מורי בפירוש וכן מהרש"ך בשם התשובה ואע"פ שמני' ללמוד אחרים ממנו בלא"ה מחוייב לעשו' זה אם הוא. עשיר כמו שנדרש מפסוק הון ועושר וגומר אבל אין לומר דאם קונה ספרים מן המעשר אין רשאי להחזיק בהם ככל דזה אינו דבפירוש כתב בספר חסידים דדי בכך במה שמשאילין לאחרים ומה שהחמיר מורי וכתב שיכתוב עליו שהם ממעו' מעשר למען ידעו בניו ולא יחזקוהו בניו להם בודאי אינו פליג על ס' חסידים רק נ"ל דעת מורי בזה שיכתוב עליו שהוא ממעות מעשר שלא יחזיקו בהם בניו ממש כבשאר נכסיהם שיקפידו שלא להשאילן אבל בזה לא יקפידו רק ינהגו עמהם כמו שנהג אביהם ונ"ל דיש לסמוך זה על פסוק ממש הון ועושר בביתו וצדקתו עומד' לעד פי' הון ועושר יכול לקיים בביתו שיקנה ספרי' ממעות מעשר וישאילן לאחרים ובזה צדקתו עומדת לעד ר"ל שגם צדקה שלו עומדת לעד בביתו א"נ וצדקתו עומדת לעד שיצא ידי צדקה במה שעומדת לעד ואינו מחזיק בו כשלו לגמרי ואין להאריך כאן יותר ח או בתוך זה הזמן כו' כתב בהג"ה ת"ש ד"ק וז"ל ואין להקשות מה צריך לכתוב בתוך הזמן מתי שיתרצו פשיטא כשיתרצו לתוך הזמן מי ימחה בידם אלא הטעם שכותבין כך כדי שלא יצטרכו ק"ס חדש מן הערבות אבל כאשר ירחיבו זמן הנשואין צריכין קנין חדש מן הערבות כי אולי לא נתרצו להיות ערבים קבלנים בעד הקנס על זמן ארוך כל כך. ואע"פ שאצל חוב דעלמא הלכה פסוקה שאם ירחיב המלו' ללוה זמן יותר אין הערב נפטר כדאיתא בח"מ סימן קל"א סעיף ד' היינו מחמת שהערב נכנס בחוב בשעבוד עד שישתלם המלוה אבל גבי קנס אינו חוב גמור רק קנס מחמת ביוש והבו דלא לוסיף עליה להיו' עומד בערבות אחר זמן שיתרצו בעלי הדבר להרחיב זמן פלוני צריכין שגם הערבים יתרצו להרחבת זמן עכ"ל ופירוש לפי' דאם נתרצו לתוספ' הזמן ואח"כ חזרו והגבילו על זמן הראשון א"צ קנין חדש מן הערבות מאחר שגם מתחלה נעשו ערבים עד זמן זה משא"כ אם רוצים להרחיב זמן יותר מאשר הגבילו תחלה צריכין קנין סודר מחדש מן הערבות וכתב הסמ"ע בסי' קל"א והא דמקבלים קנין מחדש מהערבות כשמרחיבין זמן הנישואין אין לומר דהוא משו' חשש שמא יכפה הערב לאבי הכלה לעשות הנישואין או לפטרו מן הערבות דזה יכול לעשות וכדמסיק מור"ם בהג"ה (טעם זה אינו) דלפי זה אם בטוח כל צד בערב שנו שיערב בעדו לצד שכנגדו ולא יכריחנו א"צ שום קנין חדש מהערבים ואין נוהגין כן אלא אפשר לומר דהוא משום דיש חולקין בזה כדמסיק מור"ם וגם המחבר כתב דיש להתיישב בזה גם י"ל כיון דגביות הקנס מן הערבים אינו דררא דממונא כי אם מפני הבושת וכה"ג אפשר דהרמב"ן מודה דיכול הערב לומר לא אהיה לך ערב יותר מן הזמן שנתרציתי עליו ודו"ק עכ"ל דברי הרב קצת מגומגמי' שכתב ולפ"ז אם בטוח כל צד וכו' א"צ קנין חדש ואין נוהגין כן משמע דצריך קנין חדש דאי לאו הכי היה יכול נחזור בו הערב אפילו בשתיקה ולכך דוקא צריך קנין חדש אף אם היה בטוח כל צד כו' ואח"כ סיים וכתב אלא אפשר לומר דהוא משום דיש חולקין בזה כו' והיש חולקין גם המחבר שכתב ויש להתיישב בזה איירי אם הערב מוחה ואע"פ כן כתב הרמב"ן שמחוייב להיות ערב וע"ז כתב המחבר ויש להתיישב בזה גם על זה קאי ויש חולקין והוא הטור עצמו אבל אם עמד כך בשתיקה אפשר דגם הטור ורמ"א וב"י מודים לדברי הרמב"ן דנשתעבד. ולפי' השני שכתב הטעם שאינו דררא דממונא כ"א מפני הבושת וכן הוא דעת בעל הגהות ת"ש הנ"ל ותמו' לי שכתבו כ"א מפני הבושת אטו בושת מלתא זוטרתא הוא שהרי מטעם בושת קני אפילו אסמכתא בשידוכין משא"כ בעלמא דלא קני אסמכתא רק קנין בב"ד חשוב ועוד בר מן דין דאף לדבריה' אינו מיושב על נכון מה שכותבין בתוך הזמן מתי שיתרצו שניהם. ונ"ל דאדרבא דה"א דכמו אם בא הערב אל הלוה בזמנו דיכול לכופו לפוטרו ה"ה אם עדין לא הגיע זמן המוגבל רק צד אחד רוצה לעשות הנשואין תוך הזמן ה"א מאחר שגם צד א' רוצה לעשות תוך הזמן יכול הערב שכנגדו ג"כ לכוף לצד שלו לעשות הנשואין אע"פ שעדין לא הגי' הזמן מאחר שגם הצר השני רוצה בכך לכך כותבין בתוך הזמן מתי שיתרצו שני הצדדי' דוקא ביחד אבל אם צד א' מרוצה וצד השני אינו רוצה אין הער' של צד השני יכול לכוף לזה שנתערב בעדו עד שיגיע זמנו והיינו אדרבה מטעם בושת דחמי' ועמ"ש בסמוך אבל עכ"פ כשיגיע הזמן יכולין הערבים לכוף להצדדי' להוציאם מן הערבות וזה פשוט

ט ואם ח"ו יעבור וכו' על כולה או על מקצתה כתב מהרי"ו סי' קל"ד וז"ל ודוקא הקנס שמקבלין בשעת השידוכין גובין מטעם מנהג ומטעם שהחוזר בו מבייש את שכנגדו כדאיתא במרדכי פרק הריבית ובהג"ה באשר"י פרק ז"ב אבל הכא כיון שכבר נעשה המעשה ונגמר הנישואין מכאן ואילך אין לגבות משום מנהג ומשום ביוש עכ"ל ור"ל דשם היה השאלה על תנאים ראשונים שהיו כתובי' בה ולא יבריחו ולא יעלימו וכו' ואם יעבור על התנאי' האלה על כולה או על מקצת' יתן קנס וכו' ולאחר הנישואין העלי' והבריח ממנה ותבע אביה ממנו הקנס מאתר שכתוב בתנאי' על כולה או על מקצת' ופסק דפטור מאחר שהוא אחר הנישואין שלא שייך מנהג או בושת משמע אבל קודם הנישואין אף אם עבר על מקצת' חייב בקנס דה"א דאינו חייב בקנס רק אם יעבור על גוף הענין שרוצה לבטל השידוך דאז הוי בושת משא"כ אם עובר על מקצת התנאים לא הוי בושת ולא יתחייב בקנס משום שקנס כזה במקום דלא שייך בושת הוי אסמכתא מאחר שלא היה קנין בב"ד חשוב דבשלמא אם עובר על כל התנאים א"צ קנין ואפ"ה חייב בקנס משום בושת משא"כ אם יעבור על מקצ' התנאים במאי יתחייב בקנס קמל"ן מהרי"ו דאפ"ה חיי' והטעם דאלת"ה מי שאינו רוצה בעיקר השידוך בקל יכול למצוא צדדין להישמט לבטל מקצתו וע"י כן יצא מחשבתו לפועל שיבוטל כל הענין כאשר כן הוא דרך הרמאים להיות במחשך מעשיה' לסתור עצה ויאמר לא פעלתי און ויהפוך קערה על פיה ולכך מחייב בקנס אפי' אינו עובר רק מקצת' מפני שע"י ביטול