נחלת שבעה מהדורה קמא יז

אמר המחבר הצגתי לפניך נוסח קהלות פולין לבדו ואשכנז לבדו את זה לעומת זה ותראה כמה שינוים וחילוקים ביניהם וטעם כ"א יתבאר לפניך ושניהם כאחד טובים כל מקום לפי מנהגו ובסוף דברי אלה תמצא מבוא למה אין אנו נוהגין בין באשכנז בין בפולין בנוסח תנאים לבעל העיטור הובא בהגהות מרדכי דכתובות

המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם ושארית לאלה דברי התנאים והברית שנדברו והותנו בין שני הצדדים דהיינו בין הבחור פב"פ בהסכמת אביו פב"פ ובין כמר פב"פ העומד מצד בתו הבתולה מרת פלונית. ר"ד הבחור פב"פ הנ"ל ישא במז"ט את הבתולה מרת פלונית הנ"ל בחופה ובקידושין כדת משה וישראל ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה שום הברחת ממון בעולם רק ישלטו בנכסיהון שוה בשוה. וכמר פלוני אבי החתן הנ"ל ילביש את בנו החתן פלוני קודם החופה במלבושי כבוד, גם יתן לו מזומנים סך פלוני. וכמר פ' אבי הכלה הנ"ל יכניס לנדן בתו הנ"ל סך פלוני קודם החופה ותכשיטין כסף וזהב בעד סך פלוני גם ילביש אותה במלבושי כבוד לפי ערך הנדוניא קודם החופה ומטה מוצעת ובגדי פשתן וצעיפים וטלית וקיטל הכל לפ"כ ולפי ערך הנדוניא א) והחתונ' תהא למז"ט בזמן פלוני הוצאת כמר פ' אבי הכלה במקו' פ' או בתוך זה הזמן מתי שיתרצו שני הצדדים הנ"ל, וכל הא דלעיל קבלו עליהם שני הצדדים הנ"ל לאשר ולקיים בח"ח ובשד"א ובקנס חצי הנדוניא והקנס לא יפטור את החרם והחרם לא יפטור את הקנס וכמר פלוני אבי הכלה הנ"ל יתן להזוג מזונות על שלחנו ב' שנים רצופים אחר החתונה ודירה בביתו ד' שנים אחר החופה בצירוף ב' שנים של מזונות. ע"ק מצד החתן נעשה פב"פ ופב"פ. ומצד הכלה נעשה ע"ק פב"פ ופב"פ והצדדים מחוייבים לפצות את הערבים מן הערבות שלא יגיע להם שום היזק ח"ו. וכמר פלוני הנ"ל יתן לבתו שח"ז כנגדו ישתדל החתן מאחיו שטר חליצה בחנם: ומחמת קטט ועידוד ח"ו יעמוד כתקנת קהלות שו"ם וקנינא מן החתן פלוני מן הע"ק להצד שכנגדו על כל הא דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה ומה שנעשה היום יום פלוני שנה פלונית פה בעיר פלונית וכו' הכל שריר וקיים (וחותמין ב' עדים) א המגיד ע"ל סי' כ"ו סעיף א': א ב הבא בכח רבים כותבין הבא בכח והרשאה מספקת מבנו וכן הבא בכח והרשאה מספקת מבתו פלו' וע"פ שאלת פיה ואפשר שרוצים לתקן כדי שלא יוכל אח"כ לטעון שאין הבת רוצה כדאי' בהגהות רמ"א בא"ע סי' נ' וקשי' לי מה יועיל לו דבהודאתו אינו יכול לחיי' את בנו או את בתו אף שאדם נאמן על עצמו אינו נאמן על בנו או על בתו ונ"ל דמהני לענין זה דהודאת בע"ד כק' עדים דמי והאב מודה שבא בכח בנו או בכח בתו וא"כ אף אם אנו לא ראינו הכח והרשאה מ"מ נאמן על עצמו דאם אין הבן רוצה אח"כ או הבת מ"מ חייב בקנס מאחר שהעיד על עצמו שיש לו כח והרשאה אבל מ"מ אין אנו יכולין לכוף להבן או הבת לזוגם כי הם אומרים שלא היה לאביהם כח והרשאה מהם: ב ומה שכתב רמ"א בשם הרשב"א דאם אינ' רוצה שהפוסק פטור מן הקנס היינו אם לא כתב שבא בכח בתו וכן יראה מל' הרשב"א סי' תשע"א וז"ל נשאל ראובן שידך את בת בתו לבן שמעון וחייב על עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנ' ונשבע להשלים התנאים לזמן פלו' ולאחר זמן טען כי בת בתו אינו רוצה בבן שמעון וע"ז פסק שהדין עמו שזה אונס גמיר דמה הוי ליה למיעבד הרי שהשאלה היה שהוא לא כתב בתנאים שיש לו הרשאה מבת בתו אבל אם היה כתוב בתנאים שיש לו הרשאה מבת בתו גם הרשב"א מודה דחייב בקנס. וכן יראה להדיא בש"ת מהר"י כ"ץ מקראקא בס' שארית יוסף סי' ד' דשם היה השאלה שהאם נתנה כח לבנ' לשדך את בתה לאיש וכן עשה וקשר עצמו בקנס והעמיד ערב כמנהג והיה לו אח גדול ממנו וגם הוא הני' קנס לאחותו כי הוא לא ידע במעשה אחיו הקטן ממנו ואח"כ בא בנה זה הקטן ותבע את אמו שתפטר אותו מן הקנס ופטר הרב האם ובנה מטעם אונס והביא לראי' דברי הרשב"א הנ"ל וכתב וז"ל ונדון דידן שניהם יודעים שלא היה בידו שהרי לא נכתב בתנאים שיש לו כח מאחותו עכ"ל הרי בפירוש דאף אם היה כותב שבא בכח אחותו היה צריך ליתן קנס אף שלענין השידוך עצמו היה אונס גמור אבל קנס היה חייב מפעם שכתבתי דהודאת בע"ד כק' עדים דמי: ומ"ש שם בסי' ה' באחד ששלח את בנו למצא זיוג לבתו וצוה לו כשתמצא איזה שידוך שיהא הגון בעיניך שלח לי ציר מיוחד והבן שינה והגיד איך שהכל בכחי ונתרצה לכתוב שאביו יתן סך זה לבתו לזמן קבוע ובקנ' והעמיד ערב כמנהג וכשמוע אביו חרה לו ומיאן והבן צועק ואומר אמרתי בלבי שבודאי יתרצה אבי ועתה מה לי לעשות אנו' אני כי אין לי כח והרשאה מאבי ופסק דהאב פשיטא דפטור ואפי' הבן פטור וא"כ לכאורה קשיא למה פטר את הבן והלא אמר שיש לו כח והרשאה מאביו ולמה לא נאמר הודאת בע"ד כק' עדים דמי הא לא קשיא דהא כתב הרב הטעם דהאב פטור מפני שבנו הוא שלוחו ושינה בשליחותו ועבר על דעת משלחו דהוי כמו במכר דבטל המקח לגמרי ולא עשה ולא כלום וגם השליח פטור שהרי כתוב בתנאים שהאב יתן הנדן וגם הוא משדך הבת ולא עצמו נמצא היו יודעין שלא היה רק שליח ולא בעל דבר עצמו וע"כ פטור גם השליח והקשה עוד הרב דאין לומר שהשליח יהא חייב ויתקן והשליח יתן הקנס כעובדא בגמ' דהאי דמשדר שלוחיה לזבין ליה ארעא באחריות וזבין ליה שלא באחריות ופסק בגמ' דהשליח יקנה שלא באחריות והוא יחזור וימכור למשלח באחריות וה"נ נימא הכי וע"ז תירץ ב' תירוצים הא' בשם הראב"ד אם המשלח רוצה לקיים המקח יכול לומר לתקוני שדרתיך כו' וכאן מבטל המשלח המעשה. ועוד מחלק בשם הר"ן דדוקא כשלא הודיע שהוא שליח צריך השליח לתקן אבל כאן הודיעו שהוא שליח שהרי הכתיב הכל על אביו ולא על עצמו וא"כ נודע שלא היה רק שלוחו שלאביו ע"כ תוכן דבריו אם שאינו לשונו ממש. וא"כ ראה נא גם ראה דכאן אע"פ שהכתיב הקנס על עצמו מ"מ לא נוכל לומר הודאת בע"ד כק' עדים דמי דהוא אינו בע"ד רק שליח כי הלא הודיעו שהוא שליח והכתיב הכל על אביו אע"פ שהכתיב הקנס על עצמו וע"כ פטור. ובמעשה דבסי' ד' אע"פ שג"כ הי' שליח שהאם נתנה הרשאה לבן והוא לא גילה שהוא שליח מ"מ פטור מאחר שבא בכח אחותו ונמצא מהנהו תרתי עובדא ראי' גמורה לנדון דידן שאם אינו מגלה שהוא רק שליח וגם כותב הבא בכח והרשאה מבתו או אע"פ שאינו מראה כח והרשאה נאמן על עצמו לחויב עצמו בקנס

ג ומ"ש מהרי"ו סי' ק"ה מתשובת מהר"ם בחיי' שמעון היה לו בת קטנה וראובן היה לו בן קטן וכ' שמעון לראובן לכשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קדושי בתי או בתי בעצמה לא תקבל קדושי' אתחייב לך מעכשיו כ' זקוקים כסף ומת שמעון קודם שהיה בן ראובן בן י"ג שנה והיא גדלה ועמדה ונשאת לאחר ופסק דבני שמעון פטורין