נחלת שבעה מהדורה קמא טז

להא נלך סימנים במנין השנים)

ז שנת חמשת אלפים ועשרים ואחת. ועשרים ושתים. ושלש וארבע וחמש ושש ושבע ושמנה ותשע כי כולם בלא ה"א הוא לשון נקבה ובה"א לבסוף הוא לשון זכר שלשה ארבעה וכן כולם כדאית' ריש קדושין חוץ משמנה דאין חילוק בין לשון זכר לנקבה דבכולן כותבין בה"א לבסוף וחסר וי"ו אבל מ"מ יש חילוק במבטא שמנה הנון בקמץ לזכר כמנה בסגל לנקבה וכה"ג מצינו טובא שיטה על זכר ועל הנקבה בגמרא פ"ק דנדה דף ג' ובמשנה א' פרק ב' דנידה ובפרק אין בין המודר אדם מביא קרבן על אשתו שוטה ובגמרא פרק חרש מ"ש שוט' ושוטה דלא תקינו לה רבנן נישואין עוד שם פקח שנשא חרשית או שוטה עוד שם דבר תורה שוטה מתגרשת ובא"ע סימן ד' וסימן י"ז סעיף מ"ג וסימן ס"ז ובסימן קי"ט בו סי' קכ"ז ובסימן קע"ב וקע"ד ובפרק אלו נערות החרשית והשוטה והאילונית יש להן קנס ובמשנה ח' פ"ה דטהרו' שוטה אחת בעיר וכתב התוספות יום טוב שוטה בקמץ הטית כמו כי רועה הוא עד כאן לשונו ולי נראה בהיפוך לזכר בקמץ ולנקבה בסגול וכן מצאתי בלבוש ונראה לי ראיה ברורה שמנה אלה ילדה מלכה כתיב הנון קמוצה לפי שהוא מדבר על זכרים ובפרשת תרומה שמנה קרשים בקמץ כי קרש הוא לשון זכר כמו שכתוב הקדש האחד ועוד שם אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה נקוד שמונה בסגול מפני שיריעה הוא לשון נקבה כמו שכתוב היריעה האחת: וכן כתוב בפרשת ויקהל והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף וגומר תחת הקרש האחד נקוד שמנה בקמץ ועוד שם אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה נקוד שמונה בסגול ובפרשת אלה הדברים נחל זרד שלשים ושמנה שנה נקוד בסגול מפני שהשנה לשון נקבה ועוד בפרשת בראשית כתיב תשעה פעמי' שמנ' מאות שנה ובכולן נקוד שמנה בסגול מפני שהשנה היא ל' נקבה. וכן מחנה אלהים זה נקוד מחנה בצרי שהוא קמץ קטן אם תחנה עלי מחנה נקוד סגול ואין ראיה מהמחנה האחת אע"פ שנקוד סגול מכל מקום הוא משמש בפסוק הזה לשון זכר ונקבה. אך באמת צ"ע מה שכתוב גבי רחל כי רועה היא בקמץ וגבי משה היה רועה בסגול וכן אצל כזבי המכה בקמץ וגבי זמרי המכה אשר הכה נקוד המכה בסגול אשר הכה בקמץ מכל מקום רובם ככולם בלשון נקבה בסגול. הרי דלא כמו שכתב התוספות יום טוב ובכל בו סימן ע"ה כתוב שוטה ושוטית וכן בש"ע אבן עזר סימן מ"ד שוטה ושוטית אין להם קדושין ואפשר משום דמזכיר שניהם ביחד כדי להפריד ביניהם כתב שוטית ואין צורך דהא בגמרא פרק חרש הנ"ל מזכיר שניהם יחד שוטה ושוטה אע"כ ההפרש היא הקריאה

ויכתוב שמנה חסר וי"ו כן כתב מהר"י מינץ ושאר אחרונים ואם כתב בוי"ו הגט כשר ש"ת מהרי"ל סי' ק"ז

במנין הקטן של ימי החדש עד עשרה ועשרה בכלל כותבין ימי' ומעשר' ואילך יכתוב יום כן כתבו כל המחברים ומסדרי גטין ונראה לי ראיה מפרשת חנוכת הנשיאים שכולל עשרה למעלה עם האחדים ומעשר' ואילך כתיב ביום עשתי עשר יום וכן כולם: ובמנין הימים כותבין בלשון זכר שני ימים ולא שתי שלשה ארבעה כולם בהא אבל בשנים שייך לשון נקבה שנת חמשת אלפים ואחת ושתים ושלש אחת ולא אחד שתים ולא שנים ושלש בלא הא וכן כולם

וכן בימים כותבין מנין המועט קודם כגון אחד עשר שנים עשר שלשה עשר ותיבה ראשונה לשון זכר והשניה לשון נקבה כגון אחר עשר ולא אחת עשרה כי אחד לשון זכר ואחת לשון נקבה ואף מעשרים ואילך כותבין מנין המועט קודם למנין הגדול בעשרים ם יום באחד ועשרים וכן כולם ולא בעשרים ואחד ומיהו כתב הב"י בא"ע סימן קכ"ז דבין בשנים אין קפידא בדבר אם מנין המרובה או המועט קודם

ובשנים כותבין לשון נקבה אחת שתים שלש ארבע חמש שש שבע שמונה תשע עשר אחת עשרה שתים עשרה שלש עשרה ארבע עשרה חמש עשרה שש עשרה שבע עשרה שמונה עשר' תשע עשר' בימים בין עשרים ע"כ יכתוב גם בשנים מנין המועט קודם. אבל הוא בהיפוך מן הימים לענין הלשון זכר ונקבה כי בימים מנין המועט לשון זכר והתיבה שניה לשון נקבה ובשנים הוא בהפוך תיבה הראשונה ל' נקבה ושניה לשון זכר ומעשרים ואילך מנין המרובה קודם ועשרים ואחת ועשרים ושתים ועשרים ושלש וכן כולם. כן כתבו האחרונים ומיהו גם בזה כתב הב"י דאינו אלא לשופרא דמלתא ואם שינה פשיטא שלא עיכב: ונ"ל דהא דאין כותבין לכתחלה מנין מרובה קודם למנין המועט מעשר ואילך כגון חמשת אלפים ועשר ואחת. ועשר ושתים משום דלא נמצא כן בשום פסוק גם היה צריך להזכיר שניהם בלשון נקבה ובזה לא היה שום דביקות זה לזה רק היה משתמע כל חד באפי נפשי' ועשר. ואחת. ועשר. ושתי' ואי לא כתב בויו כגון ועשר אחת. ועשר שתים אינו מדרך הלשון כלל

(בעזר מגביה שפלים. ומשפיל גאים. סימתי הכללים ואתחיל סדר תנאים): ה א) המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם ושארית, לאלה דברי התנאים והברית שנדברו והותנו בין שני הצדדים בשעת הקנס דהיינו בין כמר פב"פ ב) הבא בכח בנו הבחור פלוני מצד אחד, ובין כמר פב"פ הבא בכח והרשאה מספקת מבתו פלונית (ועל פי שאלת פיה) צד שני: ר"ד הבחור כמר פלוני הנ"ל ישא במז"ט ויקדש את הבתולה מרת פלונית הנ"ל ויסבלנה ויכניסנה לחופה כדת משה וישראל והיא תקבל הקידושין ממנו. וכמר פלוני יכניס לנדן בנו החתן כמר פלוני סך פלוני ק"ה גם ילביש את בנו במלבושי כבוד שבת וחול כראוי ולפ"כ. גם יתן לבנו סבלונות וטבעת קידושין לפי כבודו. גם ישתדל שטר ג) חליצה מכל בניו ק"ה בחנם. וכמר פב"פ הנ"ל יכניס לנדן בתו הכלה פלונית סך פלוני במזומנים ק"ה וילביש את בתו הכלה במלבושי כבוד שבת ויו"ט וחול ובגדים וצעיפים ורדידים לפי כבודה גם יתן לבתו סבלונות לפ"כ. וכמר פלוני הנ"ל יתן להזוג ד) מזונות על שלחנו כאחד משאר אוכלי שלחנו שנה תמימה אחר החתונה ולאחר כלות המזונות עוד ב' שנים דירה בביתו. וכמר פלוני הנ"ל יתן לבתו קודם החופה שטר ה) חצי חלק זכר בן פשוט וכן מזוגתו מרת פלונית, (ואם יש עוד תנאים ביניהם הכל לפי תנאים) ו) ומחמת עידור וקטט ח"ו יתוקן קודם החופה כתקנות קהלות שו"ם ז) והמעשר יחלוקו במנהג המדינה ח) והחתונ' יהי' למז"ט ולשעת ברכה והצלחה לזמן פלוני על הוצאת שניהם ובמקום הממוצע לשניהם או ט) בתוך זה הזמן מתי שיתרצו שניהם י ואם ח"ו יעבור אחד מן הצדדים על התנאים האלו הן על כולה או על מקצתה י) יתן צד העובר לצד המקיים עשרים רייבשטליד וע"ז נעשה, ע"ק בער החתן כמר פב"פ וע"ק בעד הכלה ר' פב"פ יא) והצדדים קבלו עליהם בח"ח ובשד"א לפצות את הערבות שלא יגיע להם שום היזק ח"ו: וליתר שאת וליתר עוז באו הע"ק עצמם על החתום והערבים קבלנים עשו קנין יב) חליפין ספר במקום ק"ס לאשר ולקיים כל הנ"ל נעשה היום יום פלוני שנה פלונית בעיר פלונית: