נחלת שבעה מהדורה קמא קנב

נוסח הרשאה משליח שני כשממנה שליח שלישי וכן שלישי רביעי

מט בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דמתקריא פלונית דיתבא על נהר פלוני ועל נהר פלוני ועל מי מעינות במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא פב"פ ובידו גט ששלח הבעל פב"פ לגרש בו את אשתו פלוני' ב"פ והביא לפנינו הרשאה מתוקנת כתיקון חכמים שנתמנה שליח ע"פ ב"ד ובפני ב"ד שעשאו פב"פ השליח הראשון של הבעל פב"פ הנ"ל בפני הכ"ד שליח במקומו א) להוליך גט זה לפלונית אשת פב"פ הנ"ל ופב"פ השליח השני הנ"ל מינה על פינו ובפנינו להיות שליח במקומו את פב"פ ובפנינו מסר הגט לפב"פ להוליך אותו לפלונית ב"פ אשתו של פב"פ הנ"ל ובתוך כדי דיבור אמר שליח ב"ד אני וכך אמר בפנינו פב"פ השליח ב"ד הנ"ל לפלוני הנ"ל ב"פ הולך גט זה לפלונית ב"פ ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח אחר שליח אפילו עד תשעים ושמנה שלוחים אפילו כלי אונם להוליך גט זה לפלונית אשת פב"פ בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך עד תשעים ושמנה שלוחים ומיד כשיגיע גט זה לפלונית ב"פ אשת פב"פ תהא מגורשת בו מבעלה פב"פ הנ"ל ומותרת לכל אדם (ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהרי לא היה שם) ובפנינו הדיינים קבל פב"פ הנ"ל את הגט משליח ראשון פב"פ והגט שנעשה עליו פב"פ השליח הראשון שליח בעדים להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם במתא פלונית וכו' ובפנינו קיבל עליו פב"פ השליח השני הנ"ל ב) בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את השליח ומה שראינו ושמענו ונעשה על פינו ובפנינו כתבנו וחתמנו הכל שריר וקים: וחותמין ג' הדיינים

א להוליך כתב הטור בסימן קמ"א סעיף ל"א ע"ש הר"ף דהאידנא. בזמן הזה אין האשה ממנה שליח לקבלה וכן כתבו כל האחרונים וכן נהגו ולכן לא כתבתי נוסח שליח לקבלה

ב בחרם וכו' כתב מהרי"ו בסימן קכ"ו בסדר הגט וכן בדינין והלכות סימן י"ז דמשומד אין לגרש ע"י שליח משום דאין יכולין להשביעו שלא יבטל הגס דמשומד אינו חש וכו' וצ"ע שהרי האחרונים כתבו דיש להשביעו בחלקו לעה"ב וכך נוהגים ושמא דחלקו לעה"ב חמיר ליה כי אעפ"י שחטא ישראל הוא וכל ישראל יש להם חלק לעה"ב לאחר שסבלו יסוריהן וכן משמע מדברי רמ"א סימן קנ"ד בסדר הגט סעיף כ"ו שכתב ואם הוא משומד שאינו מקפיד משביעין אותו על חלקו לעה"ב משמע דחלקו לעה"ב חמיר ליה משאר שבועה ועוד דנהי דאינו תש על שבועת התורה ובע"א אין להשביעו כדאיתא בא"ח בסי' קנ"ו בהגהות רמ"א אבל בחלקו לעה"ב משביעין אותו משום דגם בטעותו סבור שהוא בן עה"ב ואדרבה במומר האדוק לאלילים סבור דעכשיו הוא בן עוה"ב ולכן חמיר עליו. ומיהו מ"ש רמ"א סעיף הנ"ל דמשביעין אותו וכך כותבין בהרשאה לכאורה היה אך למותיר כי כתב בת"ה סי' רל"ז הביאו רמ"א בסי' קמ"א סעיף נ"ט דמומר עושה השליח תחלה לקבלה ואומר לשליח זכה בגט זה לאשתי וכו' וא"כ נהי דפליגו בה רבוואתא אי הבעל יכול לעשות שליח לקבלה אפילו במקום קטטה מ"מ במשומד ניחא לה וכ"ש היכא שבקשה מכמה בני אדם שישתדלו לה גט כמ"ש הס"ה הביאו הב"י בסי' ק"מ ולפחות לכל הדיעות אף אם אינה מגורשת עד שיבא הגט לידה מ"מ הבעל אין יוכל לחזור בו אם היא מרוצה בגט וא"כ למה צריך להשביעו בחלקו לעה"ב. ואין לומר כדי להיזהר בכל דבר בכל מה דאפשר לתקן כדרך כל ענייני הגט מ"מ נראה דבזה אדרבה גרוע מגרעי משום דהמומר יחשוב בלבו אם איתא דהיא מתגרשת בקבלת השליח מה צורך להשביעו וע"י כן יחשוב וירגיש שאינו רק ערמה ונהי דאומרים לו לרוחא דמלתא שיתן הגט על ב' דרכים שאם באולי אם יש קצת גמגום בדבר אם תועיל קבלה זאת ולכך יחזיר ויקח הגט וימסרנו ליד השליח להולכה וא"כ מ"מ האמת שאין המשומד יכול לחזור בו וא"כ מה צורך להשביעו ובפרט אם אשת המומר בקשה מכמה בני אדם מי שיוכל לפתות את המומר או לשחדו שיתן לה גם זה עושה לה טובה ורצון וכן היה שאחד פיתה אותו דמצי למסמך אהנהו גאונים דסברי דדי בקבלה לחודיה וא"כ מאי צורך להשביעו וגם הת"ה לא הזכיר רק שיאמרו למומר לרוחא דמלתא שיחזור ויקחנו ממנו ויתן לשליח וכו' אבל לא הזכיר להשביעו בחלקו לעה"ב ומיהו בפסקיו סימן מ"ב נראה דמצריך גם להשביעו

ב כתב מהר"ם (בתשובה במיימון לספר נשים) הביאו הת"ה סי' רל"ז הביאם הב"י סוף סי' ק"מ מדיוק דפרק הגוזל בתרא דוקא במוכה שחין אמרינין טב למיתב טן דו אבל לא במשומד דאנן סהדי דלא ניחא לה משום שמא יעברנה על דת כתב בת"ה וז"ל אשה שהמיר בעלה מותר לכל אדם לקבל גיטה שלא מדעתה דאנן סהדי דזכות הוא לה לפי דברי הגאונים דפטרו אשה יבמה שנפלה לפני יבם מומר בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה אבל רש"י שחולק על הגאונים דכתב שצריכה חליצה א"כ על כרחך צ"ל דגם בזה שייך טן דו א"כ אסור לקבל לה גיטה דשמא אינו זכות לה וכן נוהגין עכ"ל לשון מהר"ם ז"ל עכ"ל והביאו הב"י וקשיא לי א"כ דברי רש"י סותרין שכתב הב"י בשמו וז"ל ומעשה בימי רש"י על אשת מומר שנתרצה לתת גיטה והורה רש"י לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עכ"ל ובספר אגודה כתב (הביאו בסדר פדואה) פעם א' אמרתי למומר לזכות גט לאשתו שהיתה במקום רחוק ואמרו לי רבותי אשר יפה עשיתי עכ"ל עכ"ל ב"י וא"כ ומה ביבם שהוא מומר אמרינין טב למיתב טן דו וא"כ מכ"ש בבעל מומר דיותר מסת' למימר טן דו משום דרגילו בהדי הדדי וא"כ פסקי רש"י סתרי אהדדי דביבם מומר סבר רש"י שצריכא חליצה ש"מ שגם ביבם מומר שייך טן דו ובאשת מומר הורה רש"י לאחר לקבל הגט ש"מ דלא אמרינין טן דו ועל כרחך צריך לחלק כמו שמחלק בת"ה סימן רל"ז דאם ידעינין שניחא לה בהא כגון שאם אשת המומר בקשה מכמה ב"א מי שיוכל לפתות את המומר או לשחדו שיתן לה גט זה עושה לה טובה ורצון ואח"כ אירע שאחד מאותם ששמעו בקשות האשה נזדמן אל המומר ופיתה אותו לתת גט לאשתו כה"ג מצינו למסמך אהנהו גאוני דסבירא דדי בקבלה לחודיה דודאי זכות הוא לה להתגרש וע"ש בת"ה כי האריך הביאו הב"י סימן הנ"ל וא"כ גם לדברי רש"י ואגודה צריכין לחלק כך דלא אמרינין זכות הוא לה ואדרבה טב למיתב טן דו כמו ביבם מומר אלא דהכא גבי מומר פסק דיכול לזכות לה משום דידעינין בודאי שזכות הוא לה וכך נוטים דעת הר"פ שהביא הב"י דמשום הכי לא אמרינין שב למיתב טן דו בנדון דידיה משום שיודעים ששאלה הגם כמה פעמים ואנו רואים שמחשיבתו לזכות מצי למזכי שליח בשבילה כשיאמר לו הבעל זכי בגט עכ"ד ומהרי"ל בתשובה מחלק בדברי רש"י בע"א הביאו הב"י והביא דברי האגודה ואח"כ כתב כלשון זה עדיין לבי נוקפי לחלק דלפעמים יש ממירים אגב שטות והסתת מנאפים וכו' דזמנין דמרחמי ליה וחוב הוא לה כי חפצים לצפות אחריהם כמה שנים כי ההיא דיבם קטן וכו' ושמא דעובדא דרש"י ואגודה שהמירו בלא אונס, ועבדי להכעיס ופקרו טובא דניכר מחשבתם מתוך מעשיהם שכופרים בלב ואין סופם לשוב