נחלת שבעה מהדורה קמא קנא

יד ועדים החתומים בו פב"פ ופב"פ לדעת הרשב"א שהביא רמ"א שא בסימן קמ"ב שאם יש לשליח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מקרי כמקיים בחותמיו ואין השליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ וא"כ אנו דקיימא לן כהריב"ש והסדרים שהביא רמ"א וכתב דכן נוהגין דשליח אומר בפ"נ ובפ"נ אף בשיש לו הרשאה וכתב רמ"א דאין לשנות וא"כ למה אנו כותבין בהרשאה מי הם עדי הגט מכל מקום כל מה דאית לן לברורי שפיר מבררינן. ומיהו נראה לפי זה אם חסמ בהרשאה מי הם עדי הגט לא מיפסל השליחות בהכי מאחר שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ ואי משום סימנא כדי שידעו שנעשה שליח על זה הגט באו הכי כמה סימנים כתובים בהרשאה שנכתב הגט בפלונית מתא לשם פלוני ופלוני ולא גרע מאלו אינם חתומים עדים בגט כלל דכשר. אי נמי מכל מקום נ"מ דאם לא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ תוך כדי דיבור ואחר כך אזיל השליח לעלמא דאי אפשר לחזור וליקח ממנו וליתן לה ויאמר בפ"נ ובפ"נ דאז יש לחוש לעיגון נוכל לסמוך על הרשב"א שזה מקרי כמקיים בחתומיו וא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כך נ"ל וכן כתב רמ"א עצמו סימן קמ"ב סעיף ט' גבי שליח שני שצ"ל שליח ב"ד אני שאם לא אמר כלום ויש לו הרשאה והוא במקום עיגון יש להקל

טו ולא את השליחות אעפ"י שלא מצאתי בשום טופסי גטין מ"מ נ"ל לכתבו דאם לא נכתב לא יהא קאי בטול המודעות והשליחות רק על השליח שעושה הבעל אבל לעולם אימא שמבטל מלמנות השליח שליח אחר ושליח שליח לכך צריך להיות ולא את השליחות ר"ל השליחות בכלל אפילו עד מאה שלוחים אינו מבטל כלל

טז פב"פ עד אע"פי שלא היה צריך כתוב עד מ"מ מאחר שבגט חתומים העדים בלשון זה יש לעדי הרשאה ג"כ לחתום בפ"פ עד כדי שלא לשנות בהרשאה מבגט אעפ"י שעדי ההרשאה אינם עדי הגט אבל בפב"פ דיין א"צ לכתוב דיין ובטופסי תקוני סדר גטין לא כתוב פב"פ דיין רק לסימנא וכן בנוסח הרשאה שחתם תחתיו מהרא"י בעל ת"ה בסדר פדואה כ"א חתם ישראל ברב פתחיה קרימשא ותחתיו מהר"ם ותחתיו שלמה צרפתי ולא כתבו דיין ובהרשאה שחתום תחתיו מהר"ם פדואה חתם בשם דיין ואינו מעלה ולא מוריד ומיהו אם חותם דיין אם לא יועיל לא יזיק

יז במותב תלתא כתב רמ"א בסי' קמ"א בשם סדר גיטין שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה וי"א לקיימה בג' ומיהו אם אינו ניכר רק חתימה אחת סגי עכ"ל. וע"ל בסי' כ"ו בדיני הנפק

נוסח הרשאה מן שליח ראשון כשממנה שליח שני

מח בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלו' ועל נהר פלונית ועל מי מעינות במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא פב"פ ובידו גט ששלח פלוני המכונה פלוני ב"פ המכונה פ' לגרש בו את אשתו פב"פ והביא לפנינו הרשאה מקוימת מתוקנת כתיקון חכמים ז"ל שנתמנה שליח בפני ערים שעשאו הבעל פב"פ הנ"ל שליח בעדים להוליך גט זה לאשתו פב"פ הנ"ל ונתן לו רשות לעשות שליח במקומו אפילו בלא אונס ושלוחו שליח אפילו עד מאה שלוחים וע"פ אותה ההרשאה מינה על פינו ובפנינו את פב"פ להיות שליח במקומו ובפנינו מסר הגט לפב"פ הנ"ל ובתוך כדי דיבור אמר וגט זה בפני א) נכתב ובפני נחתם לשם פב"פ לגרש כו אשתו פב"פ לשמו ולשמה לשם גירושין וכך אמר בפנינו פב"פ הנ"ל לפב"פ הנ"ל הולך גט זה לפלונית ב"פ אשת פב"פ הנ"ל ותהא ידך כידי ופיך כפי ודבורך כדיבורי ועשייתך בעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושלוחך שלוח אפילו בלא אונס אפילו עד ב) תשעים ותשעה שלוחים אפילו בלא אונם להוליך גט זה לפלונית אשת פב"פ בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך עד תשעים ותשעה שלוחים ומיד כשיגיע גט זה ליד פלונית ב"פ אשת פב"פ תהא מגורשת בו מבעלה פב"פ הנ"ל ומותרת לכל אדם וגט זה בפ"נ ובפ"נ ובפנינו הדיינים קבל פב"פ הנ"ל את הגט ונעשה שליח להולכה כנ"ל והגט שנעשה עליו פב"פ שריח בעדים להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם במתא פלונית דמתקריא פלונית דיתבא על נהר פלונית ועל נהר פלונית ועל מי מעינות בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ ובפנינו קבל עליו פב"פ השליח בערים הנ"ל בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את השליח הנ"ל ומה שראינו ושמענו ונעשה על פינו ובפנינו כתבנו וחתמנו הכל שריר וקים: פב"פ דיין וחותמין ג' הדיינין זה למטה מזה

א כתב ב"י בסי' קמ"א סעיף מ"ב בשם הריב"ש סי' נ"ג וז"ל תקנה אחת היא שכמו שהשליח הראשון נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ונתקיים הגט ע"פ ונאמן לומר שליח לגירושין אני בלא עדים ובלא שטר כך השליח השני שהגם בידו נאמן לומר נתקיים הגט הזה בפני ב"ד ע"י שליח הראשון שאמר בפ"נ ובפ"נ ואני שלוחו שמינ' אותי בפני ב"ד אמנם א"צ לומר ולהאריך רק שליח ב"ד אני וממילא ידעינין שכך היה וא"צ לשטר שליחות ולא לעדים וכ"ש כשבידו שטר שליחות ולא בעי קיום אלא מדרבנן וכך יראה מפשטא דמתניתין דתנן אין השליח האחרון צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני וכן נראה מדברי הרמב"ם ואם נתקיים הגט בחותמיו אעפ"י שנתנו שליח לשליח אחר בינם לבין עצמם עד שיגיע הגט לידה הרי זה גט כשר עכ"ל הריב"ש וכתב עליו הב"י ומכאן ראיה בהדיא שאם שליח ראשון מינה שליח שני ולא נמצא שליח שני בפני ב"ד בשעה שאמר שליח ראשון בפ"נ ובפ"נ צריך לקיים שטר שליחותו אעפ"י שהגט יצא מתחת ידו אא"כ נתקיים הגט בחותמיו עכ"ל ועיין בש"ע סי' קמ"ב סעיף ט' בהגה ועיין בטור וב"י בסימן קכ"ב

ב' צ"ט שלוחים כותבין כך מפני שכתוב בהרשאה ראשונה עד מאה שלוחים ושמא היתה דעת הבעל עד ולא עד בכלל ולא נשארו רק צ"ט. ונ"ל דאם כתב צ"ט ולא כתב במילואו תשעים ותשעה נמי כשר דמ"ש הא מאלו כתב בגט בי"ב במקום בשנים עשר דכשר כמ"ש הרב מטירנא בריש גטין בהגה במרדכי הביאו הש"ע ורמ"א בהגה סימן קכ"ז ובזה גם מהרא"י מודה דאעפ"י דכתב דאין לכתוב ראשי תיבות בגט כגון חתומי מטה ח"מ דשאני התם דר"ת אין כל אדם בקיאים בו משא"כ במנין המספר שהכל בקיאים בו כן נראה לי לחלק

ואם נאבד השטר שליחות הגט כשר מהרי"ק שורש כ"ו. ואם הבעל עשה שליח להוליכו עד מקום פלוני ושם יעשה שליח אחר להוליכו לאשתו ואין עדים מצויין שם לקיים שער הרשאה פסק בד"ר סימן שמ"ה דאם היה שליח לגירושין היה די במה שאמר בפ"נ ובפ"נ אבל מאחר שלא נעשה שליח לגירושין צריך קיום לעדי הרשאה ולעדי הגט: