נחלת שבעה מהדורה קמא קנג

עכ"ל ואע"ג דגדול אחד שהביא הת"ה לא רצה לחלק בכך מיהו מהרי"ל מחלק בכך. ועוד נוכל לחלק כדברי מהרי"ק שהביא הב"י דאיירי דעכ"פ הבעל יכול לזכות לה ויכול אחר לקבלה בשבילה ובזה עכ"פ המומר לא יוכל לחזור בו אלא שהיא אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה דשמא לא ניחא לה בגט אבל המומר לא יכול לבטל הגט וכך נוטים תחלת דברי הר"ף שכך כתב בפירוש מאחר שכתב זכה לה בגט אינו יכול לחזור ולבטלה אף על פי שנאמר שלא נתגרשה. עד דמטי גיטא לידה עכ"ל וכן משמע במהרי"ו הביאו רמ"א בסימן קנ"ד שגם במשומד אמרינן טב למיתב טן דו דלא כמהר"ם וא"כ דברי רש"י נכונים ביבם מומר וא"כ קשיא על פסקו בבעל מומר ועל כרחך צריך לחלק באחד מן הדרכים הנ"ל וא"כ צריך עיון על רמ"א בסימן ק"מ שהביא דעת הר"ן באחרונה דלא כת"ה אעפ"י שהר"ף קאי בשיטותיה ואי משום ראיה שהביא הר"ן מן הירושלמי כבר תירצו ועיין בב"י ואפשר שרמ"א הביא כל הדיעות ולא הכריע מ"מ צריך לי עיון למה לא הכריע כמהרא"י וצ"ע

ג אחד מעדי הגט ואחד מעדי ההרשאה שהם קרובים שני בשני עיין במהר"מ מינץ סי' כ"א שהאריך ודעתו נוטה להתיר ועיין בטור סוף סימן קמ"ב ובש"ע בהגה סימן קמ"א סעיף כ"ד

ד וצריך שני עדים כשרים למסור הגט בפניהם ונוהגין ליקח עדי חתימה שיהיו ג"כ עדי מסירה רמ"א סימן ק"ל וקל"ג. ואם הגט נשלח למקום אחר לוקחין על הגט ד' עדים ב' עדי חתימה וב' עדי מסירה שימסור בפניהם הגט הבעל לשליח ועדי מסירה הן הן עדי ההרשאה מהר"מ מינץ סימן כ"א וכן משמע נמי מלשון הנוסח דאם היו עדי החתימה גם עדי מסירה ועדי הרשאה לא היה נכתב בהרשאה ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ ולא כתוב ועדים החתומים בו הם אנחנו החתומים מטה אלא ש"מ שצריך עדים אחרים להרשאה וע"כ אותן עדי ההרשאה הם עדי מסירה

גט על תנאי על ידי שליח

יאמר השליח כך

הרי זה גיטך מבעליך פב"פ ששלחני והתקבלי אותו שאם לא יעבור מכנגד פניך מכאן ועד זמן פלוני יהא גט מעכשיו ומותרת לכל אדם ותהא נאמנת עליו לומר שלא עבר נגד פניך ואם יעבור מכנגד פניך מכאן ועד זמן פלוני הנ"ל לא יהא הגט כלל אם לא תאמרי שלא עבר נגד פניך וגט זה בפ"נ ובפ"נ

עכ"ל וימסור לה תיכף סדר פדואה סימן י"א וה"ה אם הוא עצמו נותן גט על תנאי שאם לא יבא בתוך י"ב חודש שיהא הגם גט צריך להאמינה שלא בא ואם תלה ביאתו בעדים אין צריך להאמינה ועיין בטור וש"ע סימן קמ"ד

וכתב ב"י בסימן קמ"ז גט הנכתב ע"ת בע"פ בא לפני ר"א מזרחי והגט היה כתוב כהלכתו סתם אלא שבשטר שליחות היה כתוב והגט הנזכר נכתב על תנאי כך וכך ופסלו מהר"א מזרחי וכתב ב"י דהפריז על מידותיו דכשר בדיעבד וכ"ש שהיה שעת הדחק שהבעל הלך למ"ה אבל רמ"א בסימן קמ"א כתב להזכיר התנאי בהרשאה ועמ"ש לעיל סימן מ"ז סעיף י"א: סליק