נחלת שבעה מהדורה קמא קנ

א ה"מ כתוב בסדר פדואה סימן כ"א בשם מהרא"י הביאו רמ"א בסי' קמ"א דאין לכתוב ראשי תיבות ופסל הרשאה אחת שהיה כחוב בה ח"מ בר"ת רק יכתוב חתומי מטה גם פסלו מחמת שם זנוויל שהיה כתוב בגט זנביל בבית ובהרשאה היה כתוב בויו וצריך לכתוב בהרשאה כמו בגט

ב לבריאת כבר כתבתי שבכל הנוסחאות שמצאתי כתוב חסר ויו בר מנוסחות הגט של מהרי"ל ז"ל

ג דיתבא על נהר כן אנו נוהגין לכתוב הנהרות אפילו בהרשאה והנוסח מהרא"י שבסדר פדואה ובנוסח מהרי"ו ליתא בהרשאה שם הנהרות אבל אנו נוהגין לכתבו גם לפי מ"ש מהרא"י דאין לשנות בהרשאה מן הגט אפי' בשינוי מעט כ"ש אנו שנוהגין לכתוב הנהרות בגט שצריכין לכתבו גם בהרשאה וכ"כ רמ"א בש"ע

ד פלוני המכונה כן נ"ל דהא בגט צריך לכתוב כינוי שלו תיכף אחר עיקר שמו ולא אחר שם אביו דנוכל לטעות דהמכונה קאי על אביו ומ"ש בסדר גטין דפדואה דמהרי"ל פסל גט שהיה כתוב בו משלם בן אורי המכונה פייביש משמע לכאורה דלא פסלו רק משום דהכינוי הוא על האב ועל הבן אבל בלאו הכי לא היה פסלו ונרא' דה"ה בכל מקום שיש לטעות שהכינוי קאי על האב ולא על הבן יש לפסלו ולכן משום לא פלוג יש לכתוב כל הכינויים של המגרש קודם שם אביו והואיל וצריך לכתוב בגט קודם שם אביו וה"ה בהרשאה דאין לשנות כמ"ש מהרא"י

ה הבעל פלוני נ"ל לכתוב הבעל פ' ב"פ ולא פב"פ הבעל דמשמע דהבעל קאי על אביו ואע"פי שכתבתי בסי' י"ב סעיף ע' דאין להקפיד אם יכתוב חתן דנן אחר שם אביו מ"מ בגט יש לדקדק יותר וכ"ש לדעת מהרי"ל שכתב פלוני חתן דנן ב"פ אף על פי שהוא מפריד בחתן דנן בין עיקר השם אפילו הכי כתבו קודם שם אביו כדי שלא יטעו לומר שחתן דנן קאי על אביו אם כן מכ"ש בגט דיש לדקדק בהכי דאיכא תרתי דיכול ליזהר שלא יטעה שהבעל קאי על אביו וגם אין צריך להפריד בעיקר השם אפשר דגם מהר"מ מינץ מודה דצריך לכתוב הבעל פלוני בן פלוני נ"ל אף על פי דבטופס דמהרי"ל כתוב הבעל אחר כך

ו המכונה פלונית נראה דבשם האשה יוכל לכתוב שם הכינוי שלה אפילוי ב"ס אחר שם אביה אם אין לאביה כינוי דליכא למטעי שהכינוי קאי על אביה וע"ל סימן י"ב סעיף ע'

וליתן אותו לידה נ"ל לדקדק דבכל מקום אצל אשתו אין לכתוב בדה בבית רק לידה בלמד כי בידה או ליתן אותו ביד אשתי משמע על ידה כמו שלח נא ביד תשלח ביד משה ואהרן על פי ה' ביד משה וה"נ כן הוי משמע וליתן אותו בידה משמע שהשליח יתן אותו על יד אשתו לזולתה וכן ותכף שיגיע גט זה ביד אשתי הנזכרת וכו' משמע כשיגיע הגט לאשה הידועה ביד אשתי רוצה לומר על יד אשתי תהא מגורשת ממני וכו' משמע שאותה אשה שתגיע הגט לידה ביד אשתי רוצה לומר על ידה תהא אותה אשה מגורשת ולשון משנה נמי בפ"ג דעירובין השולח עירובו ביד תש"ו או ביד מי שאינו מודה בעירב ובפ' הכונס הד לח את הבערה ביד חש"ו שלח ביד פקח וכו' ובפרק השואל השואל את הפרה ושלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו וכו' פי' על ידו לאיש אחר ולכן נראה לי בכל הלשונות הנ"ל יש לכתבו בלמד ליד אשתי משמע לתוך ידה ממש דבזה ליכא למטעי לפרש על ידה ובכל המשניות שזכרתי לא כתוב בשום מקום ליד רק ביד דלא שייך למתני, השואל את הפרה ושלחה ליד בנו כו' וכן כולם אבל אצל השליח הוא אפכא צריך לכתוב בבית ביד שלוחה ביד שליח שלוחה כמו שכתבתי בסעיף הסמוך, ועוד נ"ל ראיה ברורה מן הפסוק יד ליד לא ינקה ודרש פרק קמא דסוטה אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנה להקב"ה שמים וארץ כאברהם לא ינקה מדינה של גיהנם קשיא להו לדברי ר' שילא האי יד ליד ידי מבעי ליה אלא אמרי דבי רבי שילא אפילו קבל תורה כמשה דכתיב מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם קשיא ליה לר' יוחנן האי יד ליד יד מיד מבע"ל. אלא אמר רבי יוחנן אפילו עשה צדקה בסתר כמשה דכתוב ביה מתן בסתר יכפה אף לא ינקה מדינה של גיהנם ופרש"י אפילו עושה צדקה בסתר שנותן מידו ליד העני והכי משמע יד הנותנת ליד אף הוא לא ינקה ע"כ ולא הקשה הגמרא עליה האי יד ליד יד ביד מבע"ל אלא ש"מ דאין הפירוש בענין אחר רק ליד פירושו לתוך יד משא"כ ביד איכא לפרש בענין אחר ואעפ"י דכתב מהר"אי שכל אחד יכול לכתוב בצחות לשונו כמו שירצה מ"מ ראוי לכל מסדרי גטין לדקדק בלשונו שלא יהא משתמע לדבר אחר וכתב ב"י סוף סימן קמ"א שהר"ן והריב"ש פסלו גט מפני שראו שהמעשה ב"ד היה לשון הדיוטות

ח לשלוחו פב"פ כתב מהרא"י סי' י"ז דא"צ לכתוב כלל הכינוין אצל השליח דאפילו אם היו לפנינו ב' יוסף בן שמעון מה בכך אם זהו השליח או חבירו רוב ישראלים כשרים הם לשליחות משא"כ בכינוי בעל ואשה דאם אחר הוא אינו יכול לגרש זאת האשה שאינה אשתו וק"ל עכ"ל

ט ותן אותו לידה או ביד שלוחה בנוסחת האחרונים ליתא האי או ביד שלוחה או ביד שליח שלוחה רק בב"י ובש"ע בסימן קמ"א סעיף ל' בנוסח הרשאה הביאו ונראה דביד שלוחה וביד שליח שלוחה צריך לכתוב בכל פעם ביד בבית ופירושו בין אם שליח הבעל עושה שליח אחר להוליך הגט לאשתו בין אם שליח הבעל עושה שליח אחר להוליך הגט לאשתו בין אם האשה עושה שליח להוליך לה הגט משליח הבעל ולכן יש לכתוב ביד שלוחה בבית ר"ל להוליך לה הגט על יד שלוחה דאלו כתוב כאן ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה משמע דתכף משהגיע ליד שלוחה היא מגורשת ועכשיו אין נוהגין לגרש ע"י שליח לקבלה כלל ואפשר שמטעם זה השמיטו האחרונים האי ביד שלוחה ולא הרגישו שיש הפרש בין ביד ובין ליד ותדע דהא גם הב"י סובר דעכשיו אין אנו מגרשין ע"י שליח לקבלה ואפילו הכי כתב בנוסח ההרשאה ביד שלוחה וכו' אלא פשוט דיש חילוק בין ביד ובין ליד ובב"י ובש"ע היה כתוב בלמד וט"ס הוא בבית גם בש"ע שהביאו ורמ"א לא השיגו ש"מ דנכון הוא וע"כ נ"ל פשוט וברור דגבי אשה יש לכתוב ליד בלמד ולא בבית וגבי שלותה יש לכתוב בבית ולא בלמד

י ופיך כפי כתב מהר"מ מינץ סימן קי"ר שעובדא בא לידו בק"ק פוזנן שמהר"י מרגלית סידר גט בעיר לוקו כי הבעל היה שם ועשה הבעל שלית לק"ק פוזנן שהיתה שם האשה ולא היה כתוב בהרשאה ופיך כפי והחזיר את השליח ריקם משום דמשמע שלא עשה שליח רק למעשה ליתן לה הגט בשתיקה וכה"ג אפילו אם הבעל נתנו לה בלא דיבור לאו כלום הוא כדאיתא בפ"ק דקדושין והוא שמדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה עכ"ל ונ"ל דאם כתב בהרשאה ודיבורך כדיבורי הוא יותר טוב מאלו כתוב ופיך כפי ואין להקפיד אם לא כתיב ופיך כפי וראיה דהש"ע לא כתב בכל מקום רק פיך כפי ורמ"א הגיה בכל מקום גם דיבורך כדיבורי והיינו מפני שהוא יותר מבורר ובהרשאה דמהר"י מרגליות הנ"ל לא היה כתוב רק ידך כידי ועשייתך כעשייתי ומשום הכי היה פוסלו ומה שנהגו הסופרים לכתוב כל היפויין פיך כפי ודבורך כדיבורי כמו שהגיה רמ"א הוא לשופרא דשטרא ולחזק הענין כופלין אותו במלות שונות

יא ודיבורך כדיבורי ואם יש תנאי בגט מזכירו כאן וכותבין על תנאי כך וכך וחוזר ומזכירו בסוף אחר שכתב ומותרת לכל אדם על תנאי כך וכך רמ"א סימן קמ"א סעיף ל'

יב עד ק' שלוחים עיין בסי' שאחר זה

יג ותיכף וכו' מהרא"י בסי' ט"ו כתב שאין לכתוב בהרשאה מן ותכף עד לכל אדם וכתב דכל מה שנוכל למעט בהרשאה טפי עדיף משום דאיכא למיחוש שמא יארע קלקול מרוב הכתיבה וכן בטופס מהרי"ל ליתא אמנם בנוסחת האחרונים שהם ב"י וש"ע ורמ"א ורמ"י איתא וכתב רמ"א סימן קמ"א סעיף ל' דאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו מאחר שכל א' יכול לכתוב כפי צחות לשונו ואינו תיקון חכמים עכ"ל ואפשר דשבח זה גריעותא הוא ומפני כן חשש מהרא"י מה שחשש מאחר שכל אחד כותב כפי דעתו ולשונו יש לחוש שע"י אריכות הלשון יבא לידי קלקול אך בנוסח הסדורה לרבים ודאי חשש זה ליתא לד"ה: