נחלת שבעה מהדורה קמא קמח

דף י"ג אמר שמואל עשרה כהנים שפירש אחד מהם ובעל משתיקין אותו מדין כהונה ופרש"י שלא יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה וכתב הב"ח בא"ע בק"א דלהכי נקם פשרה כהנים ופירש א' מהן ובעל ולא קתני ב' כהנים שבאו עליה בזנות ובין כך ובין כך כהן כשר הוא אלא לרבותא נקטי דאפילו עשרה כהנים ולא בא עליה אלא אחד מהן ואינו זנות גמור דאפשר דלקחה לו לפלגש בלא חופה וקידושין ושתהא מיוחדת אליו ואפילו הכי חשיב ליה זנות ואצ"ל ב' כהנים שבאו עליה בזנות עכ"ד וא"כ למאי הוי קרי ליה כהן ולכן נ"ל דברדלא חד תיבה הוא ואפשר דשם מקום הוא ונקרא על שם מקומו וכעין זה מצינו הרבה בגמרא ובספר יוחסין מביא אמר רב ברדלא בר טביומי משמיה דרב והוא גמרא ירושלמי פ"ק דחגיגה ש"מ שהוא חד תיבה וש"מ שהוא שם אדם אבל מ"מ כאן אי אפשר לומר שהוא חד תיבה ושם חכם דהא אמר אבא כהן ברדלא ולא אמר בן ברדלא או הוי ליה למימר אבא ברדלא כהן אם היה נקרא בב' שמות ונראה לי אמת גמור שאביו היה נקרא דלא וצריך להיות ב' תיבות ואני הכרתי איש אחד שהיה שמו דלא שוב מצאתי בספר יוחסין שמצא בספרי אבא יוסי בן חנינא משום אבא כהן בן דליה וא"כ לפי זה ב' תיבות הם והדלית בפתח וכמו שכתבתי והוא כמו אבא כהן בן דלא ועיין במתנות כהונה פרשת בראשית פרשה כ"ג ובפרשת ויגש

טריינא בב' יודין ובאלף (טולצא טעלציל) וראיתי נוסח גט כתב בו (טולץ) והעיקר לכתוב (טולצא) דאף על פי שנקראת טולץ מכל מקום הוא מאותיות דגושים שצריך אלף לבסוף

יוכבד (יכנט יראת) שם אשה (יוטא ייטיל) היוד ראשונה בפתח

לובקא בבית ולא בפא וטעמא עיין בלבוש הבאתיו בשמות אנשים אות יוד יוסף

ליבושא ליבלא והלמד בחירק ואפשר ששמות אלו נגזרים משמות אנשים כגון שמת האב שהיה נקרא שמו ליב ואחר מותו נולדה לו בת וכדי שתקרא אחר האב קראו אותה ליבלא וכן שם ליב בלשון רוסיא (ליבוש) וכדי שתקרא אחר האב קראוה (ליבושא)

לימוטא אע"ג שנקראת לימוט נראה דמ"מ יש לכתוב אלף בסוף כדין אותיות דגושים שע"י כן נשמע יותר דגשות הטית מן השפה ולחוץ כמו שכתב מהרא"י ווין ווינא הבאתי דבריו לעיל בשמות אנשים אות ב' בערא

כרשי כן קורין לנשים בארץ ישמעאל והוא בלשון יון זהבי כמו שקורין גולדא וכן קורין אורא והוא בלשון ספרד זהבי מהרמז"מ ושם זה אורו מצאתי בתשובת הר"ן סימן ע"ו וכן זלאטא בלשון פולין

מרים המכונה מירוש רש"ל

מייטל מייטא מיטא הכל כפי לשון המדינה (מלכה) ואשה ששמה (מילכה) בחירק כותבין ביוד אף על פי שבתורה כתיב חסר יוד מ"ב סימן קי"א

מיכלא גם שם זה נחצב משם איש מיכל כמ"ש גבי ליבושא: מרגליות ואין צריך לכתוב (מרגליטא) כי הוא קיצור השם כמו בנימן בונמי אהרן ארנן

מונדל (מיילא מינצא מינקא נחמה נעכלא) או (נעכלין) וכולן בעין רש"ל וה"ה נענלא או נענלין ומיהו יש לחקור אחר שם העריסה אם ניתן לה שמה גנענדל אין לכתוב נענלא כי הוא קיצור השם נ"ל

נוחה נ"ל לכתוב בחית ובהא ואפשר שהוא קיצור השם של מנוחה כמו צפורה פורה

סחנא (סלטקא סירקא סולקא סיני) ושמעתי כי שמות של נשים שקורין כך הוא בצד"י ציני וא"כ בודאי יש לכתוב א' בסוף ולא ידעתי מאיזה גזירה הוא ואפשר שהוא לשון חיבה לשון נוי מגזרת כמגדול קדוד צווארך בנוי לתלפיות בל"א ציני: עלקיל עטרה עכסה עלא באלף לבסוף ועיין בתחלה

פזי הייתי מכיר אשה אחת ושמה פאזי אך נ"ל לכתוב פזי בלא אלף ובספר יוחסין מצאתי ר' שמעון בן פזי לפי הזוהר אביו נקרא פזי וכן בירושלמי ובפרק איזהו נשך וב"פ דתענית פרש"י אמו של ר' יהודה בן פזי בת ר' חייא עכ"ל ואיתא בגמרא דאמר מר יהודה וחזקיה אחי טווי ופזי אחוותא ר"ל שב' תאומים היו שני האחים תאומים א' ושני האחיות תאומות א'

פויערלין פייארלן הכל כלשון המדינה

פוניל בפא וכן (פיגלא) ואע"ג דיש לכתוב בגט לשון המבורר טפי והפא נוכל לטעות לקרותה דגושה משא"כ ויו א' וא"כ היה לכתוב (ויגלא) מ"מ כתב הלבוש לכתוב פיגלא בפא משום דאם ירצה לכתוב פוגיל לא יוכל לכתוב בויו משום דבלאו הכי צריך עוד ויו לחולם (ווגיל) ובזה לא נקראת פוגיל והואיל ואי אפשר לכתוב בויו פוגיל שהוא עוף גדול כותבין נמי פיגלא בויו שהוא עוף קטן ועמ"ש לעיל בשם שועל

וייאלי נ"ל לכתוב בסוף ביוד כי נקרא ע"ש סגלי והם ויאוליש שהזכיר בא"ח סי' רי"ו ורבים נקראים ויאוליש ואחת נקראת ויאולי ובל"א וייאלי

פינצקא

פערלא או (פעריל) ואם שם עריסה מרגלית וקורין אותה פערלא כותבין מרגליות המכונה פערלא או פעריל כמו גבי נחמיה המכונה סריסטלין

צפורה מלא ויו ע"ל גבי דבורה ואין צריך לכתוב המכונה (פורה) או (פויאר) דהוי קיצור השם ונ"ל דלענין זה חלוק (פויאר מפייערלן) ואע"ג דשם אחד הוא מ"מ שם פויאר הוא קיצור השם מצפורה משא"כ שם פייארלין

צפורה מהר"י פולק שלח גט לקהלת פראג ושם הגרושה צפורה ונכתב בגט צפורה מלא ויו אעפ"י שצפורה כתיב חסר בתורה ומהר"ר פרץ היה מסדר הגט ע"י אותו שליח ומהר"י פולק נתן טעם לדבריו לפי שהעולם קורין אותה צפורה מלא ויו מהרמ"זמ

צפורה המכונה (פימויש) מהרמ"זמ

צמח הוא שם לאיש ולאשה כמו שמחה

צביה בהא כ"כ במלכים ב' י"ב ובד"ה ב' כ"ד ובד"ה א' ח' כתוב באלף וכתב רש"ל דאם נכתב צביא באלף בדיעבד כשר דהא מצינו בד"ה חד באלף וקשיא לי א"כ למה אין אנו מסופקין אחר איזו צביא נקראת אחד אותה צביא בהא או באלף ונ"ל דכתב בלבוש גבי דבורה דיש לכתוב מלא משום דדבורה הנביאה בכ"מ כתיב מלא ואע"ג דדבורה מינקת רבקה כתיב חסר מ"מ מי שקורא את בתו דבורה קורא אותה אחר הנביאה ולא אחר מינקת רבקה דמה עילוי יש בה עכ"ד וא"כ בשם צביה נמי לא ידעינין שום עילוי בזו יותר מבזו דנאמר דמי שקורא את בתו צביא קוראה אחר זו ולא אחר זו דלא ידעינין שום עילוי בזו מבזו ועל כן לכתחלה יש לכתוב בהא שהוא הרוב ובדעבד כשר באלף מאחר שמצינו פעם אחר באלף

ומצאתי בסדר הגט שעיקר השם הוא ע"ש תאומי צביה כמו שקורין לאיש צבי ששמו הירש כמו כן נקרא לאשה צביה עכ"ל ולפי זה ודאי יש לכתבה בהא ועוד אפשר לומר דנקראת ע"ש האיש כגון אחר אביה שהיה נקרא צבי ונקראת הבת צביה וא"כ אי איתרמי דנקראת אחר אביה צריך לכתוב דוקא בהא ואי כתב באלף אפי' בדיעבד פסול נ"ל

צריט ואם שמה צאריט בקמץ צריך לכתוב (צאריט) באלף ועיין בסימן הקודם סעיף י"ד ונ"ל דוקא אם קורין לה צריט הצד"י בפתח אז אין כותבין באלף דאע"ג דאלף מורה ג"כ על פתח מ"מ איכא למטעי לקרותה גם בקמץ משום דעל הרוב משתמשין באלף במקום קמץ אבל אם נקראת צאריט הצד"י בקמץ פשיטא שיש לכתוב דוקא באלף דבלא אלף משמע דוקא פתח

צימפא צימלא צרניל צוריל ונ"ל לכתוב ציריל כדלעיל גבי זוסלין וגבי זוסקינד ועיין בסדר מהר"י מרגלית סימן כ"ח

קושי אשה אחת נקראת קושי כתב הלבוש לכתוב קושי בקוף ולא בכף וע"ש מלתא בטעמא

קילא (קוינא קרעסיל קרסיל קראסא קרינדל קרינכן קרינלן קרינרלכן קלעריל קלפרכין קלארי). הכל כפי הלשון של מדינה: