נחלת שבעה מהדורה קמא קמז

שמריה בהא בלא ויו וכתב בלבוש אם כתבו בויו יש להסתפק אם הוא כשר אם לאו וכתב רש"ל דמן הסתם יש לכתוב שמריה כמו שמעיה וירמיה יחזקיה אם לא היכא שידוע שחותם שמו בויו או עולה כך לס"ת ומצאתי וז"ל ואני הסופר סדרתי גם בק"ק לובלין לפני הגאון מהר"ש בן מהרר יהודא שהיה באותו פעם אב"ד שם וכתב שמריה בן נפתלי המכונה הערץ בלא ויו וכ"כ מהרי"ל שוב מצאתי בשם מהרי"ו כתב מהרי"ב שא"צ לכתוב שמריה המכונה (שמעריל)

שניאור הוא כינוי (לזלמן) וכתב מהר"מ בז"מ לר' ציון היה לו בן ושם אביו ר' מאיר ושם חמיו ר' אורי והיו מחולקין בקריאת הכן וקראו אותו שניאור פירוש מאיר הוא אור ואורי נמי הוא אור עכ"ל ולא ידעתו מה ענין שם זה לכינוי זלמן אחרי שעיקר השם הוא על שם שני מאורו' ואולי שעיקר שם שניאור הונח על זלמן אלא שאח"כ ע"י המעשה הנ"ל הושאל גם לקריאת שם בן הנ"ל וחלקו אותו לב' ש תיבות

שמואל במכונה (זנוויל) המכונה (וייבש) המכונה (גרונם). שימן ולא ידעתי איזו שם הקודש שלו ובגמרא רב שמן בר אבא ואינו קיצור שם משמעון דהא שימן השין בצרי ורב שמן בר אבא השין קמוצה

שועל המכונה (בוקש) כן כתב מהרי"ל ומצאתי בנוסח מק"ק קראקא (פוקש) כמו שמדברים במדינות פולין ע"כ ונכון הוא מאי אמרת דאיכא למטעי לקרות הפא דגושה דהא גם בוקש בבית איכא למטעי לקרותה דגושה ויהיה פירושו בוקס מלשון ברוש ותדהר וגם בויו אי אפשר לכתבו הואיל וצריך עוד ויו למלאפום ויהיה נכתב (ווקס) הוא שעוה בל"א ועמ"ש בשם הלבוש בשמות נשים באות פ' פוגיל ולכן יש לכתוב בפא יותר מבבית נ"ל וע"ל בשם אלעזר

אות התיו

תנחום תחליפא: ואם יש לו ב' או ג' שמות הן ע"י חולי או מן העריסה הן של לשון הקודש או לעז כתבתי בסימן הקודם בסעיף כ"א בסעיפים קטנים הבאים שם

מצאתי בסדר א' מן הגדולים שמהרר ז"ק לא חשש על הכינויים כלל אפילו לכתחלה משום דמצא הגה במרדכי שלו דאפילו שמות דלא צריך לכתוב המכונה אפי' הכי כתב אותן אלמא דלא מקרי כה"ג מוציא לעז על גטין הראשונים ומ"מ אין קפידא בדבר אם לא כתבן עכ"ל: ועיין מ"ש עוד בסוף סדר שמות נשים

בעור יוצר כל נשם. סיימתי שמות אנשים

אביגיל. אדיל אידיל. אסנת

אסתר אין צריך לכתוב קיצר השם אסתר (סתירא) מהר"מבזמ

ברכה

בילא אלף לבסוף ועיין מ"ש בסימן י"ב בדיני כתובה סעיף פ"ז ואין צריך לכתוב המכונה בילטא או בעלטא או בילקא כי הוא קיצור השם כמו בנימן בונם

בלימא ולא (בלוימא בלימל בלימלא בלימכן בונא בונלין בונכין בונלא. ברנינא בריינא בריינדל ברינא ברענדיל) הכל כפי לשון המדינות: בריבא כתב רש"ל ונראה שבמדינות פולין ראוי לכתוב פריבא בפא עכ"ל ועמ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א ס"ק ח'

בת שבע ואם מכנין אותה (בטשיל) כותבין בת שבע המכונה בטשיל או (בעסשיל) או (בחקא) בחיו ולא בסמך ש"ל וכתב עוד רש"ל בת שבע חד תיבה ובשמואל ב' סימן י"א כתב ב' תיבות ובמקיף ואפשר שמשום הכי מחשבו מהרש"ל לתיבה אחת אמנם בתילים כתיב בת שבע ב' תיבות בלא מקיף וכן ראיתי נוסח גט מפראג בת שבע בב' תיבות

בשא מצאתי בנוסח גט מפראג (בת שבע) המכונה (בשא) (באלגושא בתיה) יש נקראים בת שבע וקורין אותה (בתיה) נ"ל לכתוב (בת שבע) דמתקרי' (בתיה) ולא המכונה דבתיה שם בפני עצמו הוא ע"ש בתיה בת פרעה

גולדא ויו אחר הגימל מהרמ"זמ ורש"ל (גוטריט. גוטכין גוטא גוטיל גיטל. געיילא גננא גנענדיל גוטלין) המכונה (אלז גוטא) מהרמ"זמ

גלא (גרונא גליקל גליקכן גליקלו גלוק גימלא גריטשר) שמות אלו יכתוב כמו שניתן לה בעריסה כגון אם שמה גוטיל לא יכתוב אלא גוטיל לא גוטלין וכן כולם רש"ל

דבורה יש לכתבו מלא ועיין בשמות אנשים אות הא הילל ואם כתבו חסר לא מיפסל ועיין בלבוש באות ד' ואין כותבין (דבוריל) או (דאבריש) אכן אם שם העריסה הוא (דאבריש) או (דאברושא) כך כותבין רש"ל ונ"ל דשם דאברושא בלשון פולין או גוטא בל"א הכל מגזרה אחת שהוא לשון טובה ואפשר שנקראים כך ע"ש אביהם שהיה שמו טוביה וכמו שכתבתי באות צביה וכן בונא בלשון צרפת טובה

דריזנא (דרעזיל דיילה דייכה דינה) בהא

הינדל (הינדא העדיל הענא הינא הינלא הענדלכין חנה (עיין באות חית) הנדיל הילטל המכונה הינדל הימלטרויט

הדסה ואין צריך לכתוב המכונה (הדסיל) וכיוצא בזה בשם הנלא או חנלא או הנקו יש לחקור אחר עיקר השם אם שמה חנה כותב חנה ותו לא ולא המכונה הנלא או המכונה חנלא אבל בשם הנקו בזה נ"ל חילוק אם נקראת הנקו הנון בשוא נח נראה והקוף במלאופום ודאי נגזר משום הנא ובלשון רוסיא קורין אותה הנקו אבל אם נקראת הנקא שהנון מובלע במבטא אז פשוט שהוא שם בפני עצמה וה"ה בשם הנא אם ידעינין שכך שמה לעולם ולא חנה כותבין הנא

היצל או היצלא

ורידא כך כותבין בפולין אבל בשאר מדינות (ורוידא) כ"כ מהרמ"זמ (וריידל וריידכן וריידלכן) כל אלו הווין אם במקום פא רפויה ואפי' בפולין יש לכתוב כך ולא בפא דאלו בפא יש מקום לטעות לקרותה דגושה משא"כ בויו וליכא למטעי לקרו' הויו כמו בית רפויה דא"כהיה צריך לכתוב ב' ווין

ורומוט ויש כותבין (ורומט) בלא ויו אחר הריש ועיין מ"ש בשמות אנשים באות ש' שועל ולקמן באות פ' פיגלא

זעלדא (זיסל זלטא זוסא) בכל זה אנו הולכין אחר שם העריסה ועיין בסדר מהר"י מרגלית סימן כ"ח

זלפה בהא

חיה בחד יוד ובהא מלשון כעת חיה או מלשון חית השדה ודוב שמות נשים אלו נקראין ע"ש חית השדה ואין כותבין חייא בב' יודין ובאלף

חנה אין כותבין רק חנה ולא המכונה הנא או הנלא אעפ"י שקורין אותה הנלא משום דהוי קיצור לשון מהר"מ בז"מ ולבוש ומהר"מ מינץ סימן י"ס ונ"ל משם ד"מ

חובה דביתהו דאביי חמוה דביתהו דר' אבהו חוה יסכה שדה בלהה זלפה דינה כולם בהא ועיין בשמות אנשים אות אות א' אדא ובסימן י"ב סעיף ט"ז

חוה אע"פ שעורין אותה (חווקא) מ"מ אין כותבין רק חוה מצאתי

טאנא מהרמ"זמ ועיין באות תיו

טשערנא (טעכטרליין טוקיל) ועיין באות ריש רחל

טיסלווא שוב מצאתי (טיסלבא) וכמדומה שבתשובת מהרא"י (טיסליבא) מהרמ"זמ ול"נ במדינתינו לכתוב (טיסלאווא) ואע"ג שקורין אותה (סלאווא) עיקר השם הוא (טיסלאווא) רק שמקצרים בלשון

טויבא כתב בז"מ ראיתי הלכה למעשה באשה ששמה טויבא שהיתה בת דלא ולא כתבו בגט כי אם שמה סאם ותו לא שוב ראיתי בגט שכתוב בו בת דלא ותימא לי דאיתא בב"ר פ' וישלח דר' אבא כהן הוי וקרי ליה בר דלא ובב"מ דף י' ר"ל משים אבא הכהן בר דלא עכ"ל וליכא למימר דידוע דאביו כהן היה אך שלא רצה להכירהו משום כסופא כעובדא שהביא הטור א"ע בסימן קנ"ו והיא מתשובת הרא"ש כלל פ"ב הבאתיו בסימן י"ב סעיף ט"ו זה אינו דהא איתא בגמרא פ"ק דכתובות