נחלת שבעה מהדורה קמא קמב

טוביה הנקרא (גוטקינר) וע"ל באות אלף

טרישטל מצאתי כינוי למנח' ומצאתי נמי טריסטל בסמך וכן נרא' עיקר רש"ל

טרייטל הוא כינוי (לאושעיה) וכותבין בב' טתין ולא בתיו משום דהטית ודאי דגושה משא"כ התיו דגם אפשר לקרות' רפוי' והי' מוכח אדרבא לקרות' רפוי' דאל"כ יוקש' למה כותבין בתיו ולא בטית וק"ל

טביומי עמ"ש באות יוד י"ט: טודרוס

אות היוד

ידידיה כתב רש"ל וז"ל נפל' בו מחלוקת אם יש לכתוב תיב' אחת או ב' ועיין בכתבי מהרא"י באריכות ויש לדקדק על דבריו מ"ש דריב"ל פליג אהא דרב דהא ריב"ל לא פליג אר"ח אנא משום שדורש הללוי' בהילולים הרב' ולא שיהי' יה קודש אבל בידידיה למה יחלוק ועוד הא מסיק דאין הלכ' כריב"ל במאי דפליג שם ועוד אמאי לא פסיק בר' יוחנן לגבו דרב ע"כ נרא' פשוט דהלכתא כרבא מדמסיק עליה רבא אמר כסיה ומרחביה אחת הן פירו' אבל לא הללוי' וידידי' והלכ' כרבא דבתראי הוא דשתי תיבות הן אפי' כתבן בב' שטין כשר לפי סברתו ועיין ביש"ש פרק אלו טריפות ס"ס ק"ט ומהרי"ב כתב וז"ל עמינדב חד תיבה וכן עמיהוד עמנואל צורי שדי אבל ידידי' איכא פלוגתא דפרק ערבי פסחים ומהר"מ מריזבורג כתב הכותב בגט חד תיבה לא הפסיד ומ"מ ב' תיבות עדיף טפי ואני אומר טוב ליתן ב' גטין עכ"ל מהרי"ב ונרא' שאין להסתפק ויש לכתבו בחד שיטה ולהרחיב ביניהם כמלא אות קטנה כשיעור הפסק שבין תיבה לתיבה עכ"ל מהרש"ל ז"ל וכ"כ הלבוש לכתבו בחד תיבה ואם ירצה הרשות ביד הסופר לחלוק לב' תיבות ובלבד בשטה אחת וע"ל באות הכף

יברכיה יגדליהו ישמעיהו מצינו במקרא ומ"מ בסתם לא חיישינין כלל להכי אם לא בידוע. רש"ל ועיין באות ג'

יום טוב המכונ' ליפמן ואין לחלק י"ט בב' שיטות אע"פי שב' תיבות הן מ"מ שם אחד הוא רש"ל וכך חתם הגאון בעל תוס' י"ט יום במם סתומה ויש ליפמן חותמן (טב יומי) ומצאתי שכך חתם הגאון מהרר ליפמן מולהויזן בעל הניצחון ובזה אין ספק שהוא תיבה אחת דמר בר רב אשי דחתים שמיה טביומי כתיב בגמרא תיבה אחת

יוסף (יוסכין) או (יוסלין) או (יוסל) או (יוזל) אין כותבין יוסף המכונ' יוזל וה"ה אין צריך לכתוב יוזיפא דקיצור השם הוא ונראה שה"ה יוסקא דג"כ קיצור השם הוא וא"צ לכתוב רק יוסף והכא לא שייך לאקשויי אע"ג דסתם יוזפא יוסף אין סתם יוסף יוזפא דזה אינו דכל הנהו כינויין עיקר שמם אינו אלא יוסף

יחיאל אין כותבין חיאל כמו שכתבתי לעיל באות ח' אבל כותבין יחיאל המכונה (מיכל) בכף כ"כ בת"ה סימן רל"ג אבל אין כותבין מיחיל בחית לפי שהוא מגזרת מחייאל רש"ל ומהר"א ששון סי' ל' כתבן דאין קפידא לכתוב חית במקום כף בשם האיש ונראה שהכל לפי הענין ואני מצאתי פסוק סמך מי יתנך כאח לי ר"ת מיכל בכף ומצאתי וז"ל דאיתי הלכה למעשה שכותבין בגט יחיאל המכונה איכל בכף משמע דעל איכל כותבין המכונה אבל בלבוש משמע דעל מיכל כותבין המכונה ולא על איכל וכ"כ מהרמ"זמ והכי מסתבר

וכתב בלבוש י"א כשכותבין גט למיכל סגי כשכותבין יחיאל וא"צ לכתוב המכונה ואין נראה לי. דאף על גב דסתם מיכל יחיאל אין סתם יחיאל מיכל עכ"ל וקשיא לי מהא דכתבתי לעיל בשם אליעזר דא"א לכתוב ליזר דהוא קיצור השם קשיא נמי אף על גב דסתם ליזר הוא אליעזר מ"מ אין סתם אליעזר ליזר כי יש אליעזר שכינויים ליפמן ויש זוסמן ועוד הרבה ונ"ל דדוקא אותן כינויין שהן ממש כעצם השם כגון אליעזר ליזר וכגון יצחק חקין שנראה בחוש שהוא השם בעצמו רק שמקצר בלשון וכן משה מושמן כאלו אמר משה מן וכן צפורה פורה אגב ריהטא דלישנא לא נשמע חיתוך הצד"י מן השפה ולחוץ וכגון יצחק חקין כאלו אמר יצחקין רק שלא נשמע חיתוך יצ מן השפה ואעפ"י שמאריך בסופו באותיות שאינו מעיקר השם אין בזה נפקותא כמ"ש לעיל כמה פעמים וכן יחיאל איחל כמו שכתב הלבוש שדרך למשוך היוד בראש התיבה בחירק כאלו היה מתחיל באלף וחירק מה שאין כן מיכל שתכף בהתחלת השם נקרא בתיתוך שפתים במם שאינו באות יחיאל כלל ואינו נראה שהוא קיצורו של יחיאל לכן צריך לכתוב המכונה ועיין באות יוד יצחק

יקותיאל המכונה (קיסקי) בארץ רוסיא וראיתי בגט שהיה כתוב יקותיאל המכונה (זלמן) וגם לאחד ששמו (קייפמן) קוראין אותו לס"ת (יקותיאל) רש"ל ועיין באות קוף

יוחנן יואש יואל

יקר בלא יוד רש"ל ומהרמ"זמ כתב (יקיר) ביוד ונ"ל שאין קפידא ביתר כזה שהיוד היא נח נסתר ובלאו הכי נקרא היוד בחירק

יקיר המכונה (וויידל) מהרמבז"מ: יועץ המכונה (גאטליב): יצחק המכונה (אייזק) וכותבין אייזק בב' יודין כ"כ בסדר פדואה סימן ל"ה אבל א"צ לכתוב המכונה (איצק) דסתם יצחק הוא איצק ונ"ל דהיינו הטעם כמו שכתב הלבוש גבי יחיאל שדרך למשוך היוד בראש התיבה וחירק כאלו היה מתחיל באלף וחירק וכן הוא האמת דגם בלשון המים הוא כן האות שנקרא בלשונינו יוד נקרא בלשוניהם אי והיינו אלף וחירק וכך משמש אות האי באלף וחירק וכתב מהר"א ששון בתשובה סימן ל' שמנהג הספרדים כשרוצים לכתוב תיבה שיש בסופו חירק כותבין אלף יוד והיינו כוונת הלבוש והוי כאלו אמר איצחק ולהיות שהאשכנזים קורין החתין כמו ההין הוא נראה כאלו אמר איצהק וא"כ כשרוצים לומר יצחק אומרים איצהק ומפני שחיתוך אות ההא מן הפה לא נשמע כשיאמר איצהק במהירות כותבין איצק. נ"ל

יוסף המכונה מוץ ראיתי בק"ק קרעמזיר שכתב מורי בגט יוסף המכונה יוסל וכן הסכים לכתוב כמו כן משה המכונה מוש או מושיל וכן כל כינוי שמתחיל באות ראשון של עברי כגון יוסף בחולם יוסל בחטף קמץ יש בו משום כינוי היכא שהעיקר והכינוי מתחילין שוה כגון יוסף יוזיפא יעקב יעקל אין זה כינוי שוב מצאתי יוסף המכונה יוזל. עכ"ל מהר"מ בזכרון משה ולא נהירא כי כולן שם יוסף הן וגם אין למדין מן הכלל שנתן ואפשר שמהרמ"זמ עצמו לא ס"ל להאי כללא דהא כתב אח"כ שוב מצאתי יוסף המכונה יוזל ש"מ דאף ע"ג דשניהם בחולם אפ"ה כתב המכונה וגם על שם משה א"צ לכתוב המכונה מושיל או מוש מלבד מה שכתבתי למעלה בשם יחיאל ששם מושמן או מוש הוא בעצם השם משה אלא אף פירושן א' דכתב בספר שלשלת הקבלה דף צ"ה משה היה נקרא מן בת פרעה שהגדילה בלשון מצרי חמור ואחרים קראוהו מוניוס וי"א מוד שר"ל בלשון מצרי מים עכ"ל ולפ"ז ביותר טוב מובן פי' הפסוק ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו לכאורה נראה דלהכי קראה אותו משה משום לשון משיתיהו שהוא לשון משיכה כמו ימשני ממים רבים לשון נופל על לשון ואינו כן לפי מ"ש בספר שה"ק שמוש בלשון מצרי מים וא"כ להכי קראה אותו משה כי מן המים משיתיהו מים דייקא כי משה לשון מים וא"כ מכ"ש אם קורין אותו מוש או מושיל או מושמן שבו מבואר יותר הפירוש מים בלשון מצרי מבשם משה מכ"ש שא"צ לכתוב משה המכונה מושמן או מוש או מושיל כי זה יותר עיקר משם משה וע"ל א"צ לכתוב המכונה וראיה לדברי דכתב הלבוש באשה אחת ששמה ליבקה בלשון רוסיא ורצו קצת לכתוב בפא ואמר הוא ז"ל זה לא יוכל להיות כי לובקא בב' הוא לשון אהובה ולופקא בפא הוא לשון גזילה וכתב שהודו לו וכתב עוד וז"ל וכתבתי זה להזהיר שצריכין לדקדק בכל לשון בכתיבת השמות כי כל לשון יש לו דקדוקו במלות עכ"ל והנה זכינו לדין למה שכתבתי שיש לילך אחר הלשון ואחר הפירוש של מוש או משה וע"ב מזה מוכח שהכלל שנתן מהרמ"ז מפי רבותיו ליתא ועיין בסי' הקודם סעיף כ"ט ס"ק י"ז

והשתא אתי נמי שפיר מה שהקשו המפרשים למה קראה אותו משה ולא נמשהו או משוי כי היא לא קראה אותו ע"ש המשיכה מן המים