נחלת שבעה מהדורה קמא קמ

אות הדלית

דוד כותבין בלא יוד דאזלינין בתר רובא וז"ל מהרא"י ובשם דוד אין נ"ל כלל שום ספיקא אם כותבין מלא או חסר כיון שהוא כתב בכל ספר תהלים בלא יוד ואע"ג דבד"ה כתיב יותר מק' פעמים ביוד מ"מ מאחר שדוד עצמו כתב ספר תהלים וכתב בכל מקום חסר יוד כך כתבינין

דוד המכונה (בודין) המכונה (ברעפיר) זכרון משה: (דוד) המכונ' (שעפטל) המכונה (טעבלא): (דוד) המכונה (דוניקא) בארץ רוסיא אין כותבין המכונה דונקא או המכונה דונדא רש"ל

דורנט הוא כינוי למשלם מהרי"ק שורש קס"ב. דן אין כותבין המכונה דעניל אף על פי שהוא ארוך השם מ"מ הוי כמו קיצור השם וע"ל באות א' אלכסנדר

אות ההא

הילל כתב בזכרון משה וז"ל מצאתי בשם מהרי"ל שהשיב בספר שופטים כתיב הלל בלא יוד דכתיב וישפט אחריו וגו' בן הלל הפורעתני והמסור' כתבו לית כלומר לית עוד הלל בלא יוד אלא כל הלל מלא יוד וכן רמז הילל בסוף החומש משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל ביוד וכן אל מול פני המנורה ס"ת הילל ביוד כלומר הלכה כב"ה דאמר בפרק ב"מ מכאן ואילך מוסיף והולך ולהכי כותבין הילל ביוד כלומר הלכה כב"ה וכן יש לנהוג בכל כיוצא בזה אף על פי שדינו לכתוב חסר אינו מזיק אם כתבו מלא ומשום הכי יש לכתוב גבי צפורה דבורה מלא ויו עכ"ל וכ"כ רש"ל וכתב עוד וז"ל אם יש לו קבלה מאבותיו בכיון ידוע שלא יחתמו כן בשטרות כי אם בשם הלל חסר אז יעשה כקבלתו עכ"ל ונראה שאותן שחותמין הלל בלא יוד קבלו כן משום ששם אחד מע"ב שמות הוא הלל בלא יוד ואפשר שלזה כיון רש"ל שכתב אם יש לו קבלה מאבותיו בכיון ידוע ומה שכתב בזכרון משה שכן יש לנהוג בכל כיוצא בזה אף על פי שדינו לכתוב חסר אינו מזיק אם כתבו מלא דוקא מלא כה"ג שאין היתיר ניכר במבטא אבל אם הוא ניכר במבטא אין לכתבו כמו שכתבתי כמה פעמים

הונא כתב מהרש"ל ז"ל שמעתי הונא בהא ונ"ל באלף ולפ"ז צריך ב' גטין ולא נהירא דרוב שמות האמוראים סופן אלף והא לך ראיה אשר מצאתי הגה אחת שכתב על דברי מהר"ר הלל שאמר כל היכא דמסתפק לך בשם אלף או הא בסופו דאז יש לכתוב הא בסופו משום דכל שמות שבמקר' יש הא בסופו כך מצאתי בתשובת מהרא"י וידוע דכל שמות התנאים נחצבים בל"ה ובלשון זה היו משתמשים ומשום הכי כל המשניות נעתקו בלשון הקודש צח כאלו הוא ל' המקרא ממש והאמוראים שכל שיחתם והוייתם בלשון ארמי ע"כ רוב השמות בלשון ארמי שאינו מצח ל"ה רב פפא רב הונא רבא וכל י' בני רב פפא כולם בלשון ארמי שסופן באל"ף ולא בה"א ע"כ נראה דליכא ספיקא כלל ועוד כי מצאתי בשם מהרי"ל על עקיבה והשיב ראיתי רבותי שכתבו בהא ואם היה בא לידי הייתי כותב באלף כהא אלמא אפי' על שמות התנאים אמר כך א"כ בשמות האמוראים פשיטא דליכא קפידא אם כותב באלף עכ"ל רש"ל ז"ל בודאי זה פשוט דכל שמות שבמקרא כותבין בהא כגון יהודא ישעיה ירמיה חזקיה שמריה חירה וכן כולם כמו שהביא מהרי"ו סימן ק"ץ אבל מהא דעקיבא אין ראיה ואדרבה יש ויש נפקותא אם כותבין אותו באלף או בהא כמו שאכתוב בס"ד באות עקיבא ואין נפקותא בין שמות תנאים לשמות אמוראים אלא דיש לומר שמות האמוראים דוקא באלף ושמות תנאים פעמים בהא פעמים באלף והכל לפי הענין

הושע הוא שם המקרא ובארץ רוסיא כל האשקא קורין לס"ת יהושע

העשיל או (הושקא) שם הקודש שלהם (הושע) או (יהושיע) ומ"מ צריך לחקור אחר שמו המובהק אם הוא הושע או יהושיע וכותבין הושקא בויו אחר ההא ובאלף לבסוף רש"ל

הענדל ושם הקודש שלו (מנוח) גם הוא שם לאשה (הענדיל) ואין הפרש בכתיב' רק בקריאה בשם איש צריך שיקרא ההא במאריך והקריא' היא ההפרש שבין שם איש הענדיל או שם אשה הענדיל וסימנך ב"ן שמ"ש גם מזה ראיה למ"ש בסימן הקודם סעיף מ"ז ד"ה ימחא שיש לדקדק בקריאת התיב'. וקצת נ"ל הפרש גם בכתיבה בשם איש אין לכתוב יוד אחר הדלית ובשם אשה יכתוב יוד אחר הדלית ודו"ק

הוצקא או (הושמא) שם הקודש שלהן יהודא רש"ל וע"ל באות יהודא

אות הויו

ואלק הוא כינוי ליהושע וכותבין אלף באמצע ולא בסוף דכל שם שאינו דגש לבסוף אין צריך אלף לבסוף רש"ל ומיהו אע"ג דכאן אין צריך אלף לבסוף מ"מ בתיבת קצרים אף על פי שאינם דגושים צריך אלף ע"ל באות ב' בערא ובהא גם אפילו רש"ל מודה ומהר"מ בז"מ כתב ולק בלא שום אלף ונראה לכתחל' לכתבו באלף ובדיעבד לא הפסיד והגאון בעל הסמ"ע חתם עצמו ולק בלא שום אלף. ויש ולק ששם הקודש שלו שלמה ואם כינוייו (ועלקיל) כותבין יהושע המכונ' ועלקיל והולכין בזה אחר קריאת שם רוב בני אדם ולא על שאביו ואמו קורין לו כן בשם ילדות וכ"כ בשם לאם לעמיל וכל זה לכתחל' ולא בדיעבד

וואלף הוא כינוי לזאב אז כותבין דמתקריא (וואלף) ולשם בנימין כותבין המכונ' וואלף רש"ל כתב כדעת הב"י ולא קי"ל הכי ועיין בהגהות רמ"א סימן קכ"ט ועמ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א ס"ק י"ב י"ג וע"ל באות בית בנימין

ויידל (ויבש ויבל) או (ויבלמן) מצאתי בארץ אשכנז כותבין כך אבל בארץ פולין שפותחין המלות כותבין וייביש או פייבש פיידיל פייבלמן רש"ל וכן וישלן ויבער וייבלמן הכל כפי לשון המדינות ונ"ל דבכל מקום שצריך בתחלת התיב' פא רפוי' כותבין חד ויו דאלו בפא איכא למטעי לקרותה דגושה משא"כ בויו ליכא למטעי וליכא למטעי בב' רפוי' דא"כ היה צריך לכתוב ב' ווין חוץ משם פוגיל שצריך לכתוב פא כמ"ש הטעם בלבוש משום שצריך ויו אחת לחולם וא"כ אם יכתוב ווגל ישתנה הקריא' אבל זולת זה יכתוב ויו אחת במקום פא רפויה

ורידמן הוא כינוי לשלום וע"ל באות שין

וישל בויו אחד והוא כינוי (למשה) או (לאפרים) אבל (ויש) הוא כינוי לאפרים לחוד מצאתי

ורידל הוא כינוי (לראובן) וכותבין ראובן המכונ' ורידל

אות הזין

זנוויל כתב בז"מ דעות חלוקות יש בו יש כותבין בלא יוד ויש כותבין ביוד ובסדר דר"י מינץ סימן כ"א וסימן ל"ד כתב זנוויל ביוד ויש כותבין זנביל בבית והולכין אחר לשון המדינות:

זכריה שכן נמצא ברוב מקראות אם לא שיש קבלה לאותו בית אב לכתוב זכריהו רש"ל וקשיא לי שהרי היה זכריה בן יהוידע הכהן וזכריה בן ברכיה הנביא ועוד בד"ה ב' י"ז ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל וא"כ אם יש להסתפק באחר למה לא יכתוב זכריה כמו באליהו וי"ל דבכולן כתיב חסר ובאותו דכתיב מלא על הרוב ג"כ אשר כתיב והמיעוט דכתיב מלא לדרשא הוא וא"כ ממ"נ אם נקרא אחר מי שיהי' היה חסר ויו דוק ותמצא ועיין באות חית חזקיה

זוסמן הוא כינוי (ליואל) וג"כ (לאליעזר)

זוסקינד בסמך במדינות אלו ולא בשין ובמקומות שקורין בחירק יש לכתוב זיסקינד ביוד ולא בויו וכן ראיתי הלכה למעשה מהר"ן מלובלין שצוה לכתוב זיסקינד אף שחתם עצמו בויו וכל העולם קורין אותו זוסקינד כי אמר שויו הוא במקום שורק ג"כ בלשון אשכנז ע"כ מצאתי וכ"כ מהרמ"ה זיסקינד ביוד ושם הקודש שלו יש אלכסנדר ויש שניאור: