נחלת שבעה מהדורה קמא יד

לבבל בחד סר בתשרי אמר להו בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא. ועוד התם שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכי תקופות טבת עד שיתסר בניסן עבריה לההוא שתא ועוד התם אמר להו רב נחמן להנהו נחותי ימא אתון דלא ידעיתון בקביעא דירחא כי חזיתו סיהרא דמשלם ליומא בעירו חמירא ועוד בפ"ק דתענית איכא ברייתות טובא דתניא יורה במרחשון ש"מ שגם בימי התנאים שהיו מקדשין ע"פ הראיה היה נקרא מרחשון וגם תיבה אחת לכך צ"ל דאין טעם זה כעיקר רק הוא שם העצם וכן בנוס' הסמ"ג מטופ' ר"י מפאריז כתוב מרחשון תיבה אחת. כסלו חסר יוד כ"כ בתחלת ספר נחמיה ובזכריה ו' ועיין בב"י בא"ע סימן קכ"ז ומיהו בשאר שטרות אין לחוש אם כתב מלא יוד וכן אייר אם כתב חד יוד בשאר שטרות ובגט במקום עיגון אין לחוש וכתב בת"ה סימן רל"ג דיש לכתוב כסלו חסר משום דבעברי הוא חסר ולית לן למיזל בתר התרגום אע"ג דרוב נוסח הגט לשון תרגום הוא וקשיא דנשמע מזה דיותר אזלינן בתר העברי אף ע"ג דרוב לשון הגט הוא לשון תרגום ובמהרי"ק שורש קס"ב איתא גבי ואנש לא ימחא שיש לכתוב באלף שהוא לשון תרגום ולא יכתוב ימחה בהא משום שבהא לשון עברי והואיל שכתב ואנש שהוא לשון תרגום לכן יכתב נמי ימחא באלף לשון תרגום וי"ל דמשם ראיה דכתב הת"ה דנוסח הזמן בגט אנן כותבין בלשון עברי כמו בשני ימים לירח ניסן ואין כותבין בתרין יומין לירחא דניסן אבל לירח הוא לשון עברי כמו בירח האתנים בחג עכ"ל וא"כ כל מקום דבר הלמד מענינו דהזמן נכתב בלשון עברי לכן גם הקדש כותבין בלשון עברי משא"כ ואנש הוא לשון תרגום משום הכי יכתוב נמי ימחא באלף לשון תרגום וא"ת היא גופא תקשה למה אין כותבין בתרין יומא בשבתא בתלת יומין לירחא דניסן וכך היה ראוי לכתוב חדא דכל לשון הגט יהיה לשון תרגום ועוד אחרי שרוב לשון הגט הוא לשון התרגום היה ראוי להתחיל גם בלשון תרגום. ועוד דכל שמות החדשים אינם לשון הקודש רק ארמי או פרסי כמ"ש הרמב"ן בפרשת בא והראב"ע במגילת אסתר וי"ל דכל עיקר שכותבין ירח הוא משום רמז גרש ירחים ובלשון התרגום אינו נופל הלשון שאין מתורגם בלשון גרש ולכך צריך להתחיל בעברי נ"ל

אדר אם השנה מעוברת יכתוב בראשון אדר הראשון ובשני אדר השני טור ואם כתב באדר ראשון סתם אדר כשר אבל אם כתב בשני סתם הגט פסול כ"כ רמ"א בא"ע סימן קכ"ז ועיין בא"ח סימן קכ"ח ובח"מ סימן מ"ג וטעמא משום דאדר הראשון הוא אדר סתמא ואדר שני היא העיבור כר"י בפרק קונם יין דלרבי מאיר הוי אפכא ואד ראשון הוא עיבור ואדר שני הוא אדר סתם וכתב מהר"מ מינץ בשם אגודה דבין בב"ה בין בשטרות אין צריך להזכיר אדר הראשון רק בסתם אדר אבל כתב דמ"מ טוב לכתוב נמי אדר הראשון דגם ר"י מודה דאין צריך לכתוב אבל אם כותב שפיר דמי ודייק מדאמר ר"י אומר כותבין אדר שני ודיו משמע ודי בכך אבל אם ירצה לכתוב נמי אדר הראשון שפיר דמי ומהר"י מינץ הביא כמה דעות שיש לכתוב גם בראשון אדר הראשון וכן פסק הב"ח בא"ח סימן תכ"ח ובא"ע סימן קכ"ו דיש לכתוב בשניהם אדר הראשון אדר השני דלא כהגהות ש"ע וכתב הטעם משום דהרמב"ם פוסק כרבי מאיר. וצ"ל דנהי דאין קפידה רק בגט משום דאם כתב בראשון סתם נוכל לטעות שנכתב באדר שני והרמב"ם פוסל גט מאוחר אבל בשטרות שטר מאוחר כשר מ"מ מאחר דאפשר לצאת ידי שניהם לכתחילה ליזהר בין בב"ה בין בשטרות להזכיר אדר הראשון כדעת הב"ח ועוד דיוכל למשוך מזה טעות דאם נכתב בראשון נוכל לטעות שנכתב בשני אם יכתוב אדר סתם ויהיו סבורין שנכתב באדר שני וכתב אדר שני סתם ונמשוך אח"כ טעות משטרות לגטין וכתב מהרש"ך בי"ד סימן ר"כ דבין בב"ה בין בשטרות יש להזכיר אדר הראשון אדר השני

(בכאן קבוע ימי השבוע

) ה באחד בשבת בשני בשבת בשלישי ברביעי בחמישי בששי בשני בחד י' בששי בחד י' בשלישי ברביעי בחמישי כל חד בתרין יודין אור א"ע והאחרונים שכן כתוב בז' ימי בראשית ב"ח בא"ע סימן קכ"ו ואף שלפי סדר הלשון היה לו לומר בראשון בשבת מאחר שכותב אח"כ בשני בשבת וכן כלם נראה דמ"מ כותב באחד בשבת לשון תורה במעשה בראשית דכתיב יום אחד אע"פ דכותב אחר כך בשני בשלישי אין קפידא חדא דגם זה לשון תורה הוא ועוד דבשלמא בתורה שני הלשונות נמצאים לפנינו בפסוק ושייך להקשות דאין סדר הלשון אחד שני שלישי משא"כ בשטרות שאין כולם נמצאים לפנינו דאין כתוב בשטר שני הלשונות כא' רק באחד בשבת או בשני בשבת לא שניהם ביחד לא שייך להקשות ועיין ברמב"ן פ' בראשית ומה שיש להקשות שם אין כאן מקומו להאריך ממה שאינו מענין החיבור

(בכאן מחודש. ימי החודש)

ו באחד לחודש או ביום אחד לחדש ועיין מ"ש בסימן הסמוך בשני ימים בשלשה ימים וכו' בעשרה ימים ע"כ יכתוב ימים מכאן ואילך יכתוב יום ועיין מה שאכתוב בסימן הסמוך

ונ"ל דבימי החודש לא יכתוב בבית רק בא' בשבת ששה ימים לחדש ולא באחד בשבת בששה ימים לחדש כי פתוחת הבית מורה על הידועה ואין נופל בלשון שני ידועות זה אחר זה וראיה מדברי התוס' ריש פ"ק דקדושין ד"ה האשה נקנית ובתוס' ריש כתובות ד"ה בתולה כי בא בשבת או ברביעי בשבת הוי כמו ביום א' בשבוע או ביום רביעי בשבוע אבל לא שייך לומר ברביעי יום דהוי משמע רביעית היום והבית ברביע הוא כמו ביום רביעי ולכן אע"פ שלא כתב יום משמע כאלו כתיב ביום רביעי (בל"א אין פירדן טאג) ואם כן איך יכתוב אח"כ בששה ימים לחדש (בל"א אין זעקסטן טאג אין מאנאט) דלשון בששה ימים משמע שהוא תוך ששה ימים באיזה יום שיהיה מן הימים שבתוך אלו ששה ימים או הוי משמע שהיה בכל הששה ימים לחודש וא"א דליכא למטעי מאחר שכבר אמר ברביעי בשבת וראיה דכן כתב הטור א"ע בסימן קכ"ו בשם הרא"ש דאם כתב ברביעי ך' ימים לירח שבט ולא כתב בשבת גם יום רביעי היה כ"א ימים בשבט ופסק הראש דכשר משים דע"כ ס"ס הוא ואינו גט מוקדם דאל"כ הרי דבריו סותרין זה את זה דאם הוא רביעי בשבת הרי הוא כ"א ימים בחדש ואם היא כ' ימים בחדש כמ"ש הרי הוא ביום ג' ובימי השבוע לא שכיח דטעו אינשי הלכך תלינן הטעות בקביעות החדש עכ"ל וא"כ מכ"ש הכא דליכא למיטעי מאחר שכבר אמר ברביעי בשבת מ"מ הייתי אומר שהתחיל הענין ברביעי בשבת ונמשך הענין שלא נגמר עד בששה ימים לחדש לכן יותר נכון ומבורר לכתוב ברביעי בשבת ששה ימים לחדש ובל"א פירושו אן פירדן טאג אין דער וואך זעקש טאג אין מאנאט) והא דכתב ריש ספר יחזקאל בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש וכן בכל ספר יחזקאל כיוצא בזה (ובל"א אין דרייסינסטען יאר אין פירדן מאנט אן פינף טאג אין מאנט) ודאי אם היה כתוב בחמשה ימים לא היה הלשון מדוקדק (אן פינף טאג אין מאנט) שהרי לא נעשה בכל החמשה ימים וע"כ פירושו כמו בחמשי ביוד ופירושו (אין דרייסיגסטן יאר אין פירדן מאנט אין פינפסן אין מאנט) ובסימן ח' בשנה הששית בששי בחמשה לחדש וכן בכל ספר יחזקאל לא תמצא בענין אחר והוצרך לומר בשנה בבית מפני שהוא התחלת הענין גם אמר הששית בל"א דו זעקשטו) ולא הזכיר בחמשה ימים לחדש דהוי משמע בכל ה) ימים ומדלא כתיב ימים ע"כ ליכא למיטעי והוי כמו בחמישי לחדש שהוא יום חמשה לחדש משא"כ הכא לכך יש לכתוב ברביעי בשבת ששה ימים לחדש. ואע"ג דכתב רמ"א בסדר הגט שלו בסוף סימן קנ"ד בשלישי בשבת בשלשה ימים וכו' אינו ראיה מוכרחת שהוא מיד הרב כי גם בלשון הנוסח אינו מדקדק כגון דיתיהויין צ"ל ג' יודין רצופין והוא לא כתב רק ב' יודין וע"כ אפשר שהוא ט"ס או אם הוא מיד הרב אפשר שלא היה שומר המלות רק שומר הענין ר"ל שלא היה מדקדק בחסר ויתר כי כבר ביאר כל הצורך כל א' במקומו אך שומר הענין לסדר צורת הגט וראיה לדברי שבנוסח רבינו יחיאל מפאריז שבסמ"ג כתוב וז"ל בשלישי בשבת בתשעה ועשרים לירח מרחשון ש"מ אע"ג דכתב בתשעה בבית מ"מ לא כתב אחריו יום אבל אם כותבין יום אין נופל הלשון לכתוב בתשעה בבית ואין לומר דחסרון תיבת יום השמטת סופר הוא דזה אינו דבכל המחברים לא ראיתי טופס הגט מדוקדק יותר נקי מכל סיג כטופס זה דבסמ"ג בכל הדברים כמו שאנו נוהגין גם עתה זולת דבשני נהרות לא כתב על נהר אצל כל א' וכתבם בחדא דיתבא על נהרי שיינא ובייברי אני אומר דגם עכשיו אם יכתוב הסופר כן אפילו לכתחלה מי ימחא בידו דהיינו