נחלת שבעה מהדורה קמא יג

יד בגליון שמניחין בשטרות למעלה לא יניח יותר מכדי שיוכל לכתוב למד זקופה ובשני צדדין כמלא אטבא דספרא (דהקומץ רבה דף ל"ב) ואטבא דספרא פי' הערוך שהוא עץ שאוחזין בו את הקלף ובקיצור ערוך פירש (צווענגלין או טייט האנץ) וכתב מהרי"ל הלכות נישואין שהוא שיעור רוחב אצבע בצמצום וכתב דפעם א' קרא כתובה והיו הגליונות רחבי' מכל צד יותר מב' אצבעות וצוה לקצרו בימין עד רוחב אצבע א' בצמצום דחיישינן שמא יזייף וכו' וכן נמי למעלה יקצר מטעם זה ואגב שמקצר אלו ב' צדדים יקצר ג"כ צד שמאל לנוי השטר עכ"ל ולהיות כי אין הסופרים נזהרים בזה ואדרבה מניחים גליונות רחבות בכל צד ולמעלה ג"כ לנוי השטר גם הגליונות הרחבות הם משמרת לשטר שלא ימהר לילך לאיבוד ו הפסד אפשר שטעמם הוא שהרי העד עצמו צריך לחוש שמא יזייף על חתימות העד ולכתוב לפניו לויתי מפלוני מנה כמ"ש בכללים סי' ב' סעיף ג' ובזה אין השטר נפסל ואם העד יחוש לעצמו יטייטנהו בדיו גם למעלה דרך הסופרים להאריך ולמשוך האותיות ומשליבי' אותם הרבה למעלה ואז אי אפשר לזייף פן יפגע ויכניס באותיות המשולבים ואם היה כתב הסופר היה מקויים למטה קודם ש"ו שאות פלוני נוגע באות פלוני ומדאיגו מקויים ודאי זיוף הוא ע"כ אין לחוש לזיוף כנ"ל ליישב מנהג הסופרים

טו אם דילג הסופר אות או תיבה והגיה בין השיטין יקי' קודם שריר וקיים ויכתוב אות פלוני דביני חיטי ד"ק וביני חיטי ר"ל בין השיטין והוא מלשון גמרא פרק מציאת האשה דף ס"ט תלה ליה רב כרבי ביני חיטי ולפי פרש"י שם ואם נמצא כתוב בשטר כ"ו דעל הגרד או אותיות אחרות ובדקו השטר אות באות ולא מצאו אותן ב' אותיות השטר כשר דאפשר דנגרד כל כך בדקות שלא ניכר מקומו עכשיו ספר תולדות אדם והוא תשובת הרשב"א אשר בא בדפוס בקרב ימים סימן כ"ו הובא בש"ע סימן מ"ד

טז אם כתב תיבה חוץ לשטה יותר משאר שורות יכתוב תיבה פלוני דחוץ לשטה ואם יש איזו תיבה על הגליון יכתוב תיבה פלוני דעל הגליון וחילוק שבין חוץ לשטה ובין על הגליון נראה לי דחוץ לשטה שייך אם השמיט איזה תיבה והסופר יכול לצמצם שיכתבו סמוך לאותה התיבה השייך לו בין בצד ימין בין בצד שמאל רק שהוא יוצא מגדר השוה נשאר השורות לכן יכתוב תיבה פלוני דחוץ לשטה ואם חסר באמצע שטה וכתב החסרון על הגליון יכתוב על הגליון ד"ק

יז אם טעה הסופר בגופו של שטר דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות נפסל השטר אם לא קיימם ואם לא כתב זמן הוי דינא כמו שטר שאין בו זמן אבל אם קיימם כשר ח"מ סימן מ"ד וא"כ אין חילוק בין תופס לתורף אבל מהר"מ מינץ סימן ק"ט כתב בשם אגודה דאם טעה בשם החתן והכלה או שלא הזכיר שמותן ושם המדינה פסולה ואין תולין ב"ח גם שם העיר אין כותבין ביני חיטי וכתב עוד בשם מהר"ם דהיכא דטעה הסופר בזמן השנה או בשבוע או בחדש או בשם החתן והכלה או בשמות האבות דאין מועיל תיקון כלל לקיים אותה בסוף רק לכתוב כתובה אחרת ואפשר דבכתובה החמירו ונ"ל הטעם משום דבשטר אף אם לא כתב זמן כלל כשר וכן אם לא נזכר שם המלוה נמי כשר וכן אם לא נכתב שם העיר נמי כשר כדאיתא בח"מ סי' מ"ט ולכן אם כתבו ב"ח וקיימו למי כשר וראיה לזה כמ"ש לעיל כנל ב' סעיף י"ב גבי אם כתב יוסף בן יעקב עד וטעה בשם אביו דכשר דלא יהא שלא כתבו כל עיקר וה"נ דכוותה משא"כ בכתובה דלא סגי בלא"ה שצריך להזכיר שם החתן והכלה וגם צריך להזכיר שם העיר מטעם שאכתוב לקמן בדין כתובה דאירכסא סי י"ג סעיף ד' וע"כ אין לו תקנה אפילו אם מקיים אותו לבסוף ומזה נמי ראיה לדברי שצריך לכתוב במתא פלונית בכתובה דאירכסא דנא כמהר"ם מינץ מכתובה גופה דכתב הוא עצמו בשם מהר"ם שצריך לכתוב שם המדינה. ולפ"ז גם בשט"ח אם כתב שם הלוה והמעות ב"ח היה פסול אף אם קיימו ולא קי"ל הכי כמ"ש לעיל סימן זה וצ"ע וכתב ב"י בא"ע סימן קכ"ז בשם העיטור דאם השמיט אות או תיבה שניכר שהוא ט"ס כגון שחסר ריש של ברביעי אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים והממון עכ"ל ופי' אם לא קיימו אח"כ

יח ואם כותב על הגרד יקיים תיבה פלונית דעל הגרד וכתב מהרי"ל הלכות נשואין דאין לכתוב בשני רישין רק האחרון בדלית כמו ויקח חרס להתגרד בו דאיוב סימן ב'

יט ואם טעה באיזו תיבות ועבר עליהם הקולמס יקיים העברת קולמס על תיבה פלונית ד"ק

כ ואם יש איזו טשטוש או נקב בשטר יקיים טשטוש של אות פלוני או תיבה פלוני ובנקב יקיים נקב דבצד אות פלוני

כא ואם ימשוך אריכות סיפור הקיום יותר משטה שלימה אין בכך כלום וכותב אח"כ הכל שריר וקים עד סוף השטה

כב ואף אם טעה בכתובה יוכל לקיים קודם ש"ו זולת מה שכתבתי למעלה דאם טעה בשם החתן והכלה וכו' וכתב מהר"מ מינץ בשם אגודה וז"ל גם ראיתי בכתובה טעות בשטה עליונה שכתב חמשה ימים והיה רק ד' ימים והגיה למעלה מן השטה במקום חמשה בד' דתלויה דהיא בשטה עליונה ותמוה מפני מה לא כתבו בה בד' ועל גבי השטה עכ"ל

כג ואם טעה הסופר בדברים המקוימי' עצמם יהיה מה שיהיה אין לו תקנה כלל וסימנך אין נותנין מלא ע"ג מלא כך מצאתי

כד ואם טעה וצריך לקיים יכתוב והכל בו"ו ואם לא היה צריך לקיים יכתוב הכל ש"ו בלא וי"ו כל זה הוא רובו מדברי מהר"מ מינץ סימן ק"ט

כה צריך הסופר להיזהר דאם יש איזה תנאי בשטר שיכתוב שנעשה כתנאי בני גד ובני ראובן בתנאי כפול בהן קודם ללאו ובתנאי קודם למעשה ובדבר שאפשר לקיימו דאם לא כתב התנאי קודם למעשה המעשה קיים והתנאי בטל כגון הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הוי גט אע"פ שלא נתנה דלא אתא תנאה דבתריה ומבטל מעשה דקמיה וכל אלו הד' דברים נלמוד ממשה שהתנה עם בני ראובן וגד כדאיתא בקדושין דף ס"א ועיין בא"ע סימן ל"ח ובסימן קמ"ג ובח"מ סימן רמ"א מדיני תנאי ואע"פ שיש עוד יותר מד' דברים אלו כגון תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר עיין בב"י בא"ע סימן ל"ח וביאור פרטי לשונות השטר תמצא בסי' כ"ה בדיני שט"ח בעדים. (בכאן ארשום. משפט הימים והחדשים) ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסליו טבת שבט אדר

ד ניסן מלא יוד. אייר מלא שני יודין ואף אותן שכותבין בו גט כותבין שני יודין ומצאתי בילקוט חדש זיו הוא אייר ר"ת של אברהם יצחק יעקב רחל שהם סוד המרכבה עכ"ל הרי ראיה שצריך שני יודין ובתרגום יונתן בפרשת בהעלותך גבי פסח שני כתב ג"כ אייר בשני יודין. ועיין בא"ע סימן קכ"ו וע"ל סימן מ"ה. סיון מלא יו"ד. תמוז מלא וי"ו. אלול מלא וי"ו ורמז לזה מן הפסוקים. תשרי בלא יו"ד בין ת' לשין

מרחשון חד תיבה ובחד וי"ו והוגד לי ושמעתי שנמצא כתוב בספר שנקרא מרחשון משום שמחודש חשון נחשב הקביעות ולכן לענין זה הוא ראש לכל החדשים דמחודש זה ידעינן קביעות כל החדשים ולכן נקרא מר וקשיא דלפי זה היה לך לכתוב מר חשון ב' תיבות ולא ראיתי כן בשום מקום בפיוט מוסף יום ראשון של פסח כתוב מרחשון תיבה אחת ובגמרא דר"ה דף י"ז ובתרגום שני במגילה ובתרגום יונתן בפרשת נח ובפ"ק דתענית בכל מקום כתיב מרחשון תיבה אחת ועוד דהא הקביעות לא במרחשון לבד תליא רק גם בכסליו, א"כ גם כסליו היה ראוי לקרות מר ועוד דגם בחשון וכסליו לא תליא הקביעות דהא לא ידעינן הקביעות אי חשון וכסליו שלמים או חסרין או כסדרן רק מר"ה דהא שתא ור"ה משנה שעבר וכמה ימים שבין ר"ה לר"ה בפשוטה גד"ה ובמעוברת הו"ז מנייהו ידעינן קביעות חשון וכסליו וא"כ הוי לן לקרות לתשרי מר תשרי ועוד דבתשרי נברא העולם וקי"ל בתקופה כר"א דמתשרי מנינן וא"כ למה לא קרא לתשרי מר וע"ק דהא גם כשהיו מקדשין ע"פ הראיה ולא הים קביעות החדשים אחר חשון וכסליו אפילו הכי קרי לחשון מרחשון בפ"ק דר"ה דף ז' וידוע שגם בימי האמוראים היו מקדשין ע"פ הראיה כדאיתא סוף פ"ק דר"ה דף כ"א לוי איקלע