נחלת שבעה מהדורה קמא קלה

בטעות שהרי לא אמר' תורה ושפטו את העם ע"מ שיכניס עצמו בספק רע בזה שאם טעה שישאר הוא בנידויו ומהו שאומר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הלא כבודו וגופו תלוי על זה כי בקל יבא שהמחוייב יאמר לשופט אדרב' כדי לביישו ולבלבלו ומהו לא תגורו מפני איש וכי אין להתפחד ולגו' אם יש לבא מגוף הדין בוש' וקלקל' וכו' והאריך מאוד בדברים של טעם ואם כן כזה יקראהו גם לזה שרוא' פסול מה בגט ואף אם יתברר שאינו פסול מ"מ איהו דידי' עביד ועוד אם יתברר שהדין עמו כ"ש דשפיר עביד שגיל' דעתו ואם יפחד מעונש ר"ת מי יכניס לספק זה בודאי ישתוק ומי ערב לבו לגשת שאם טעה שישאר הוא בנידוי וחרם של ר"ת ז"ל. ועוד דהא דרשינין פ"ק דסנהדרין מנין לתלמיד היושב לפני רבו ורוא' זכות לעני וחוב' לעשיר מנין שלא ישתוק ת"ל לא תגורו מפני איש לא תכניס דבריך מפני איש וא"כ לו יהא שכל ישראל תלמידי דר"ת ויושבין לפניו ור"ת בעצמו המסדר הגט ואחד מן התלמידים ראה פסול בגט א"כ יהא צריך לשתוק ולא יאמר מאיזה טעם נרא' לו שהוא פסול מפני אימת החרם וא"כ מהו לא תגורו מפני איש ואם בדבר ממון הקל כ"ש באיסור אשת איש החמור שלא יכניס דבריו ועוד איך ח"ו יחסום ר"ת פי התלמידים נגד מה שהתור' נתן להם רשות על כן בודאי לא כיון ר"ת לזה וקורא אני עליו לא תגורו מפני א"ש וגחלתו של ר"ת ז"ל כי לא גזר באלה רק מי שמכוין ללעז ולא על מי שמכוין דעתו לשם שמים

סג ועוד נ"ל ראיה מהא דכתב מהר"מ מינץ סימן ל"ז שנתן גט לבת הר"ר זעמיל והכתיב משלם המכונה זלמן והמכונ' זעמיל והרב מהר"ז בינג חלק עליו ואח"כ אתרמי שאותו הר"ר זעמיל עצמו נתן גט לאשתו וכתב מהר"מ מינץ למהר"ז בינג וז"ל אתה מר ידעת שהי' לי חילוק עם כת"ר בשמות הר"ר זעמיל בכך וכך כשסדרתי הגט שנתן הח"ר מענכין לבת הר"ר זעמל ועתה אם תניחני לסדר הגט בשמות הר"ר זעמיל כאשר סדרתי גט הראשון אז ברצון אבא ואסדר הגט ואם לאו הגם תתן לי כל הון ביתך הליל' לי לפגום כבודי ולהוציא לעז על גט הראשון שסדרתי וכן אני מובטח בכת"ר שגם אתה מר אל תוציא לעז על גיטי לסדר הגט בענין אחר' עכ"ל וא"כ אם אין הרב רשאי לערער אי רואה תיוהא בגט מדוע כתב מהר"מ מינץ דרך בקשה לא יוציא לעז על גיטו מדוע לא פגע בו ולא יצא בחרם לקראתו ועוד חליל' למהר"ז בינג להוציא לעז על הגט שנתן ת"ח אלא פשוט דאם הי' נרא' למהר"ז בינג איזו דבר בגט שלא הי' נרא' בעיניו דאי אתרמי לידי' שיוכל לכתוב כפי הנרא' לו שאינו מכוין להוציא לעז ח"ו ורמ"מ שכתב לו בדרך בקשה שלא יוציא לעז על גיטו לסדר בענין אחר היינו מפני שחש לכבודו דפשיטא דהוי ליה זילותא למהר"מ מינץ אי מהר"ז בינג הוי מסדר בענין אחר אבל מ"מ אי הי' עושה מהר"ז בינג והי' מסדרו בענין אחר מה הוי ליה למהר"מ מינץ למיעבד נשמע מזה שבכיוצא בזה לא דיבר ר"ת

ואין להקשות מהא דכתב מהרא"י בפסקיו סי' מ"ו תשוב' למהר"מ מהלא באחד שגירש ארוסתו קטנה וכתב הכל לנוכח ועמד אחד וערער עליו שצריך לשנות הנוסח כלפי האב וכתב מהרא"י דשפיר עביד מהר"מ וחביריו שכתבו בלשון נוכח כשאר גטין ותעשה כן לכתחל' ולמעורר מזכיר חרם ר"ת והרב' גדולים וכו' עד ואומר אני כי פורץ גדר זה ישכנו נחש ויהא מוחזק לי למוחרם גמור וכו' עכ"ל אע"ג דהעורר הי' ת"ח וחלק עם המסדר בעיקר הדין ובודאי לא הי' כוונת העורר ללעז ח"ו רק לשם שמים כמו שאכתוב בסמוך מ"מ אדרב' משם ראי' דהא לא כתב מהרא"י שעבר על חרם ר"ת רק כתב להזכיר אותו על חרם ר"ת ור"ל דעכשיו אין להענישו מפני שסובר העורר שהדין עמו אבל לאחר שיהא נודע למערער שאין הדין עמו ואע"פי כן לא יחזור בו ואז יהא נראה שמכוין ללעז ואז יהא נלכד בחרם ולכן הזהירו מהרא"י והזכיר החרם כדי שמעכשיו יזהר ועוד יש להוכיח מזה דע"כ אותו הרב המערער אמר דברי טעם מאחר שקטנה אין לה יד לקבל גיטה ולפחות צריך להיות אביה במעמדה אע"פי שמהרא"י הסכים שלא כוותיה והגע בעצמך דהא אנו חוששין לדברי אותו המערער דפסק הש"ע בסדר הגט סעיף צ"ו קטנה המתגרשת ע"י אביה יש להחמיר ליתן ב' גיטין האחד כנוסח שאר גטין והאחד יכתוב בתוך פלונית דהוית אנתתי וכו' אלמא דלמעשה אנו חוששין לדעת אותו המערער ובדין הי' מערער אלא שמהרא"י לא הסכים כוותיה ואם הוה עובר על חרם ר"ת היה צריך לשתוק אף אם האמת הי' אתו וגרם כמעט קלקלה לדורות ח"ו ועוד אם יעבור ח"ו על חרם ר"ת אותו העורר איך אנחנו עדיין חוששין לדברי אותו העורר ולהצריך ב' גטין ולמה לא מסתפינין אנן מעונש רחמנא ליצלן אלא פשוט דעל זה לא כיון ר"ת כלל ולכן גם מהרא"י לא החזיק אותו למוחרם רק אם לא יחזור בו מכאן ואילך ובתשובת מהרי"ט בא"ע סימן ו' הביא שכך הוא דעת הר"ן לכתוב לנוכח האב וא"כ בודאי לא ראו לא העורר ולא מהרא"י דברי הר"ן אלו והסכים מהרי"ט לכתוב ב' גטין וכתב שמהר"ל חביב העיד על הרא"ם שהי' רבך של קושטנדינה שהי' כותב ב' גטין וכתב שכך ראה מכל רבותיו ומאביו מהר"מ טראני שהי' כותב ב' גטין. וכתב עוד ומיהו לפסול בדיעבד ובמקום שיש לחוש שיחזור בו המגרש ומעגנא אתתא נראה שאין להחמי' שאף הר"ן ז"ל לא פסל בהחלט אלא כחוכך בדבר ובעיקר גט אשה מאן לימא לן שאם כתב בגט שלא לנוכח שהוא פסול כגון שיכתוב ושבקית ופטרית אנתתי פלונית די תהוי רשאה ושלטאה בנפשה ודן די יהוי לה מנאי וכו' עכ"ל ועיין עוד מזה בתשובת מהר"י ב"י רב סי' מ"ח

ועוד ראיה מדברי בעל ת"ה עצמו שכתב בסימן רכ"ח שבא לידו גט שסידר אחד מחביריו וטעה העד בחתימות שמו והכשיר הגט בדיעבד וכתב שנחלק עליו חד מרבוואתא ושלח לכל מופלגי הדור והסכימו כולם עמו גם החולק חזר בו ואם איתא שעבר על החרם מדוע לא ירא החולק לנפשו ואיך מלאו לבו לחלוק גם למה לא הזכירו על החרם של ר"ת אלא פשוט דעל כל כיוצא בזה לא דיבר ז"ל

וכן משמע מדברי הרב מ"ב סוף סימן ע"ה וז"ל ומעתה כל מי שיוציא לעז יותר על זה הגט בדברים בעלמא הוא עובר על חרם ר"ת וכו' ראה איך דברי פי חכם חן שדייק בלשונו כמה לשונו' שמובן ממנו כמו שכתבתי וכוונתו מאחר שיצא הדבר בהיתר בפני כל גדולי הדור לכן אין להעניש העורר על שעבר מאחר שת"ח הי' וסבר שדינא קאמר אבל עכשיו שיצא הדבר בהיתר בפני כל גדולי הדור על כן מעתה דייקא כל מי שיוצא לעז יות"ר דייקא לאפוקי עד עכשיו סבר דדינא קאמר גם אמר בדברים בעלמא לאפוקי אם אמר דבר שיש בו ממש גם עתה אין עליו אשם. גם משמע מדבריו דאף המוציא לעז אין אנו מחוייבים להחרימו אם אין אנו רוצים רק לפרסם שהוא בחרם ר"ת שלא כתב שמעתה יחרימו אותו גם הב"ח סוף סימן קמ"ח כתב על המעשה ההוא וז"ל והמערער ע"ז הוא בכלל מוציא לעז שהחרים עליו ר"ת וכל הגדולים שבדורות עכ"ל ולא כתב שיחרימו למערער ומשמע מדברי מהר"מ מינץ סי' ט"ז שהוא עבריינ' ופסול לעדות ולשבוע' וא"כ ה"ה בזה המערער אין צריכין להכריז עליו חרם מחדש רק להכריז שהוא עבר על חרם ר"ת והגדולים ופסול לעדות ולשבועה ואדרבה זה לו יותר קלון ומיהו ודאי אם נראה לב"ד להחרימו ג"כ פשיטא דהרשו' בידן. ולכן מודיעים אחר הנתינ' חרם ר"ת חדא כדי שלא יבא שום ערעור אח"כ ואם יבא ערעור יהא נידון כמזיד ולא כשוגג לומר שלא היה יודע שיש בזה חרם ועיין בש"ת ד"ר סימן נ"ז שכתב דמי שעבר על חרמות הקהל שמחוייבים להרחיק ממנו וא"כ ה"ה ה"ה וכ"ש בזה

סד ומי שעבר על חרם זה הוי כעובר על שד"א ועיין בטור י"ד סימן רי"ח ובת"ה סימן רפ"א ובמהרי"ו סי' קע"ב ובאחרוני' ומיהו ה"מ כגון זה שגזרו חרם ממש אבל קהל שאין גוזרין חרם ממש רק מכריזין שלא יעשו דבר פלוני בחרם לא הוי כעובר על שבועה משאת בנימין סימן נ"א ועיין בש"ת הריב"ש סימן ס"ב ובש"ת הר"ן סימן ס"ה

סה כתב בספר חסידים, סימן ק"ז בד"ק כל עבירה יש תקנה בתשובה ולחרם ולשבוע לא ינקה בתשובה בזה העולם וכל