נחלת שבעה מהדורה קמא קלד

ואע"ג דאף אם היה האמת כן שהיה נכתב בריש היה כשר מכמה טעמים כמו שכתבתי לעיל דברי העיטור והרי"בש והגאונים גם רמ"א בתשו' סי' צ"א על מעשה זה האריך מאד בזה בקושיית ותירוצים על ר"ת ותירץ א' הוא שהיה אמת שהי' כתוב בריש אבל באמת מן הדין לא היה פסול אבל מ"מ הואיל והיה קודם הנישואין היה מצריך גט אחר הואיל והי' חשש פסול בעיני הבריות ולא מבטלינין קלא דדילמא איכא דשמע בקול ולא שמע בביטול והאריך עוד הרבה בכמה גוונא, וקשיא איך כפה ר"ת את הבחור והא הוי גט מעושה אין זה קשיא הואיל וכבר נתן גט הראשון ברצון כדאיתא במרדכי ריש המדיר הביאו רמ"א בהג' בסימן קנ"ד סעיף כ"א ואין לומר דהגט הראשון לא ניתן ברצון דהא דנתן אותו ברצון היינו משום דידע בפיסולו ודמיא להא דכתב הב"י בח"מ בסי' קמ"ז בשם הריט"בא דאם חתם המערער בעד דאיבד זכותו היינו דוקא אם חתם עם עד אחר אבל אם חתם לבד לא איבד זכותו משום דידע דעד אחד לאו כלום הוא ולא חשיב שטר' א"כ ה"נ הא דנתן גט הראשון ברצון משום דסבר בדעתו שהוא פסול אבל אם היה יודע שהוא כשר לא היה נתנו ברצון וא"כ למה כפה ר"ת את הבחור ליתן גט אחר אין זה קשיא דאף אם היה אמת שהי' כתוב בריש לא היה פסול אשום שאינו מתורף הגט גם לא כתבו הסופר מפי הבעל ולכתחל' כשצוה הבעל לסופר שיכתוב גט היה דעתו על גט כשר שהרי לא ידע הבעל שהסופר יטעה ויכתוב בטעות ואי היה אחר הנישואין ודאי לא הוה מצריכו ר"ת גט אחר כלל אך הואיל ועדיין לא ניתן לרווחא דמלתא היה מצריך גט אחר שיהא כשר מכל צד בלי תלונה כעובדא דבמהרי"ל בגט שנחלק עליו מהרר קאפלמן דהיה מחשבו מו לכתחל' הואיל ועדיין לא ניתן ונראה פשוט דמשום מעשה זה ודבפרק המגרש גזר והחרים ר"ת כ"ש לפי דעת רמ"א שהכל הוא מעשה אחד דבזה המעש' ודאי נראה מחשבתו מתוך מעשיו שכיון הבחור ללעז מדהמתין עד החופה ולא הודיע הפסול קודם תכף אחר נתינת הגט וע"י מעשה זה שעשה הבחור שהמתין עד החופ' שנראה שכיון לקלקלה משום הכי גזר והחרים ר"ת. ובזה מיושב גם תמיהת הרב רמ"א בתשוב' סימן צ"א למה לא החרים ר"ת את הבחור

וא"כ גאוני איטלי' הנ"ל שהביאו ראיה מהאי מעשה דבחור אחד וממעשה דפרק המגרש אין מזה ראיה כלל דאדרבה מפני האי מעשה עשה ר"ת החרם וגזר מה שגזר ואין להביא ראיה מהם דשפיר עבדי והא דלא החרימ' ר"ת משום דעדיין לא היה להם ממי ללמוד ואין עונשין אלא מזהירין ואחר שנעשה המעש' הנ"ל החרים ר"ת בסתם מכאן ולהלאה על כל המוציא לעז וא"כ אין מזה ראיה ממה שלא החרימו ר"ת

אבל מזה היה להם להביא ראיה למה כפה ר"ת את הבחור לתת גט כשר משום דכל קלא דקמא נישואין יש לחוש נהי דלא החרימם ר"ת משום דעדיין לא היה להם ממי ללמוד מ"מ כדי שלא להחזיק ידי עוברי עביר' לא היה לו להצריכו גט אחר דא"כ לא שבקית חיי לכל גרושות כי בקל יוכל השונא למצוא איזו קלקול כל דהו וא"כ למה היה מצריכו ר"ת גט אחר נהי דהי' אמת שהיה כתוב בריש מ"מ לא מיפסל בכך אפילו בדיעבד מכמה טעמי וכ"ש אם נאמר שהי' שקר כמו שסיים ר"ת שם דכל קלא דמקמי נישואין יש לחוש אפילו ידוע שלא ימצא אמת עכ"ל אלא ש"מ דמ"מ אע"פ שכיון ללעז ולאו שפיר עביד מ"מ צריך גט אחר הואיל והוא מקמי נישואין אם כן מכ"ש אם ת"ח רואה איזו גמגום בגט שיש לחוש לדבריו בפרט שהוא מקמי נישואין והחכם רוצה להפרישם מאיסורי ולא משום לעז: אך מה שרצה מהר"י כץ מקראקא סימן ל"א ליישב דברי ר"ת דדוקא בקול כזה שהבעל אמר שנכתב טעות בגט ובפרט בטעות שבקל יש לטעות בין ד' לר' ואם כן יכול להיות שאדעתא דהכי נתן הגט זה אינו מן הטעם שכתבתי אפי' אם נמצא אמת מ"מ לא ידע שהסופר יטעה ויכתוב בטעות ועוד דאף אם יהי' אמת לא מפסל בכך וכ"ש לפי מה שסבר הרב ז"ל שהי' שקר ועוד דאם אדעתא דהכי נתן הגט אם כן לא הי' נותנו ברצון טוב וא"כ למה כפה ר"ת. עוד כתב וז"ל ובמעש' דר"ת לא הי' הכחשת הקול מפורסם תכף בשמעם הקול כי אין יכולין לידע אם אמת או שקר וגם העדים עצמם אפשר להם שלא דקדקו כ"כ כי בקל יש לטעות בין ד' לריש לכן יש לחוש לקול כזה עכ"ל וכבר נתבאר דאף אם הי' כן לא הי' מפסיל וישוב דברי ר"ת למה כפה את הבחור ליתן גט אחר עיין בתשובת רמ"א סימן צ"א

סא ועוד נ"ל לחלק מסבר' דודאי כשהקול שקר מבטלין קלא ומה שר"ת כפה את הבחור ליתן גט אחר עשה מצד החומרא לא מן הדין והיינו משום שלא הי' להאש' ההיא בזה שום היזק שלא הוצרכה ליתן לו כלום והכפיי' בקל הי' ולכן לרווחא דמילת' הי' מצריך גט אחר אבל אותן שנותנין עיניהם בממון ומוציאין לעז כדי שיתנו להם ממון בשביל גט אחר בזה אוקמינין אדינא ומבטלין קלא כדי שלא יתקיים מחשבתם הרע' דאל"כ לא שבקית חיי לכל גרושות שבקל יוציאו לעז כדי שיחזרו ליתן גט אחר ויוציאו ממון ולא שייך בזה לומר ליתן גט אחר לרוחא דמלתא דאין זה רווחא דמלתא אם יגיע לה מזה הפסד ממון וע"כ אוקמינין אדינא ומבטלין קלא. וקצת יש להוכיח כן מדברי הרשב"א שהביא רמ"א שם וז"ל וכמו שכתב הרשב"א על תלמיד אחד שרצ' להחמיר בכיוצא בזה וכעס עליו וכתב שהי' רעה חול' שיתעלל פריץ אחד על אחת מבנות ישראל החשובים כדי להוציא ממון מיד' עכ"ל הרי דבשביל זה לא רצ' להחמיר כדי שלא להוציא ממון מיד' אבל אי לא הי' חסרון ממון הי' מחמיר לרוחא דמילתא להצריך גט אחר אבל אין לומר דאפילו בלא היזק ממון נמי אין להצריכ' גט אחר מטעם שכתב הרשב"א דחומרא דאתי לידי קולא הוא לענין אם יקדשנ' אחר דא"כ הי' קשה ע"ל ר"ת למה הצריך גט לרוחא דמלתא ולא חייש להא שמא יקדשנ' אחר ואיכא למיטעה לומר שאין הקדושין תופסין הואיל ומצריכין אותה גט אלא ע"כ אי מצריכין אותה גט לרוחא דמלת' אין לחוש להא דהעולם יבינו דאינה צריכ' גט רק לרוחא דמלתא מה שאין כן אי הוי מהדרינין אחר גט לפזר עליו ממון יאמרו העולם מאחר שנותנין ממון הרב' להשתדל גט אחר שהגט הראשון אינו גט ואז יש לחוש לחששת הרשב"א דחומרא דאתי לידי קולא הוא לענין קדושין אבל לעולם אם אין צריך לפזר ממון ליתן להמגרש בשביל שיתן גט אחר גם הרשב"א מודה לדברי ר"ת שיתן גט אחר לרוחא דמלתא אבל מ"מ לאחר שהחרים ר"ת מידי עונש חרם לא יצא אע"פי שנותן גט אחר

סב נחזור לעניינינו ואומר אני דפשוט וברור דעת ר"ת דלא כיון להחרים מי שו ולך לתומו וירא את ה' וחרד על דברו ורואה איזו פסול בגט ויהי' לבו נקפו עליו שישתוק ויתן לפיו מחסום יהי' האמת עם אותו חולק או לא מכל מקום איהו דידי' עביד ומציע דבריו מאיזה טעם נרא' לו לפסול אף אם לא יהי' האמת אתו ויצא לאור דינו שהגט כשר מכל מקום מעתה לא יהי' לבו נקפו ואין חכמ' ואין עצה וגו' ופשוט דלא איירי דדוקא אם יודע בודאי שהאמת אתו שהגט פסול אז צריך להודיע ואין עליו חרם ר"ת אבל מספק אם אינו יודע בודאי שהאמ' אתו שתיקותו יפה מדיבורו שלא ילכד בחרם ר"ת דאם כן פשיטא שצריך לשתוק הלא אמרו חז"ל אל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה ומי יכניס לספק זה אף אם האמ' יהי' אתו מכל מקום יהי' מתיירא להגיד פן יהיו חלוקין עליו חביריו וע"כ מדאג' מדבר זה צריך לשתוק ואין עליו פשע אבל בזה הוי ח"ו תקנות ר"ת קלקל' לדורות שיתן מחסום לפי דוברי אמת בלבבם. ודמיא להא דאיתא בתשוב' ישינה הביא' מהר"מ מינץ סי' נ"ו לענין שאין לומר אדרב' נגד חכם וז"ל מכאן אני אומר כל דיין שדן את הדין או המור' שמורה הורא' בדור ומוחה בחבירו ואינו שומע לו ואם נידוהו המור' או הדיין וזה החציף פניו ואמר אדרב' אין לחוש על האדרב' כלום ועוד מצות עשה טל המורים אחרים לנדות אותם על החוצפ' ואין לך מנדין לכבוד הרב גדול מזה כדי שלא יהא כדור של שפוט השופטים דור ששפטו את שופטיהם ופשוט הוא שאין כח לשום מור' לסייע ולהעמיד אותו האדרב' של זה אפי' אם נתברר לו שנידהו