נחלת שבעה מהדורה קמא קלג

אא

נח חרם ר"ת אחר נתינת הגט על הוצאות לעז בגט הנמצא בספר המררכי סוף גטין וז"ל בך החרים ר"ת ר' משה תלמידו עמו וכל הגדולים גזרו בכנופיא של שוק טריוש באלה חמורה ובגזירה חמורה שלא יקרא שום בר ישראל ערעור על שום גט אחר נתינתו ואם לא ינתן בפניו אל יאמר אלו היה ניתן בפני כך הייתי מערער על הערים או על הגט או על כל שאר דברים, על כל אלה גזרנו והחרמנו בשם ליפרע ממנו ומכל משפחתו ובשממה יהיה מי שעושה אלה בארור ליקום ובשמתא ליחוי לכל ישראל ולא יהיה אדם רשאי להתירו עד עמוד הכהן לאורים ותומים אך יוכלו בני אדם להתיר ביניהם להיות לחם עסק עם אותו האיש מזמן לזמן אך לא לכל הימים כי דבר זה ריבתה מריבה בישראל כי הפריצים שומעים לרחק אבל לא לקרב וביזויי משפחה עושין כן להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום והמערים ערום. יחרום חרום. לומר לולא הגזירה יש לי להשיב למען ירצה להקשיב דיבורו בשתיקה דאחרים המקום יחרים אותו וינערנו מביתו ומיגיעו, בל שורש בארץ גזעו והכל עשינו לשם שמים מפני הרמאים, חלקו מחמאים, ימסו כמו מים, ואנחנו נקיים לפני אלהים חיים, והוא למען רחמיו יעמידנו על האמת והשלום יעקב בר מאיר עכ"ל

ולהיות כי כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אמרתי לפרש דדברי ר"ת והחרם שהחרים כפי מה שמצאתי בדברי גדולי האחרונים כדי שלא להשים דמי מלחמה בשלום ויצא ממתוק מר לפרש דברי ר"ת בענין זה

נט בתשובת רמ"א סימן נ"ה גט ניתן בפראג שלא בפני רב העיר מהר"ר מן וחבירו וכשנודע לו מנתינות הגט קרא תגר על ג' דברים האחד שאבי המגרש המיר דתו ולא חזר בתשוב' ולא כתבו עליו וכל שום וחניכא והשני שהיה ערב וקרוב לחשיכה, עד שבשאר בתי כנסיות שבפראג התפללו מנחה וערבית רק באותה ב"ה שהיו שם מסדרי הגט עכבו העם מלהתפלל בזמנם בעבור נתונות הגט ומה"רר מן וחביריו אמרו כי פנה היום בנתינות הגט. שלישית אמר שהיה גט מעושה בגוים שלא כדין והוחרם הגאון מה"רר מן בב"ד של הגאון מה"רר שכנא עבור כי עבר חרם של ר"ת הנ"ל והנה כתרוהו עטרוהו למה"רר מן מלכי רבנן בענני כבודם ובאורי אשם להיות מוצל מאש שלא נכווה בגחלתו של ר"ת ז"ל וכל אחד ואחד תלמודי בידו. ותשובתו בצידו. לתמוך ידי מהר"ם ולסעדו. ולהאיר עיני כבודו. ולבאר דברי ר"ת ותלמידו. וראש המדברים: באלו הדברים

הגאון מהר"מ פדואה ז"ל וז"ל בקצרה כי ראייתו אינו מן הגמרא רק מסברה וז"ל וכי יעלה על לב שום מורה לנעול דלת בפני ת"ח הדר בעיר ושמע שת"ח אחר סידר גט אחד שלא בפניו והגט אינו כשר בעיניו שלא יבא כנגדו לחלוק עליו כאשר עשה מהר"מ וכו' עד ורק גוזרי' נידוי על אשר נמצא בנתינות הגט ושתקו ואחר הנתינ' מוציאים לעז בלתי דברים ברורים עכ"ל

וחכמי ויניצאה גם הם כתבו מסברה שלא החרים ר"ת אלא על מי שראה הגט קודם המסיר ושתק עד אחר המסיר' או מי שנית שלא בפניו ואמר אלו הייתי שם הייתי מערער על הגט או קו העדים אבל מי שניתן גט שלא בפניו ומצא אח"כ פסול מה בגט ומפרש ואומר מאיזה טעם הוא פסול זה לא עלה על לב ר"ת ומביאי' ראיה ממרדכי פרק המגרש מעשה בא לפני ר"ת וכו' ונתנו גט שני מפני הלעז ולא החרימם ר"ת

ומהר"א מנחם חלפן כתב ג"כ סברות הנ"ל והוסיף בראיה ממרדכי מעשה בבחור אחד וכו' (ואביאו בסוף דברי) שכפה ר"ת את הבחור לתת גט כשר. ועוד הביא ראיה ממעשה שהיה במגנצא לפני מהרי"ל על גט שערער עמו מה"רר קאפילמן והצריך מהרי"ל ליתן גט אחר כיון דיכול לתקן מקרי לכתחלה

ומה"רר קלמן ממונטיינ' הוסיף בראיה ממהרי"ק שורש ל"ז וז"ל מ"מ דבר פשוט הוא בעיני דבענין החרם שלא להוציא לעז על הגט שכבר תקנו ר"ת והסכימו עמו גדולי הדור עד לפי הנראה לא תיקון הנ"ל אלא בדרך הוצאות לעז במלתא דלא פסיקא או שבא לקנטור ולפגום ואומר שהגט הוא פסול אבל ת"ח שרוא' בגט אחד פסול פשיטא ופשיטא דבזה לא דיבר ר"ת דאדרבה מחוייב הוא לשאול ע"ז מפי הגדולים וכו' ועוד הביא ראיה מן לשון החרם של ר"ת ז"ל שכתב שלא להוציא לעז ולשון מוציא לעז משמע דבר שהוא שקר או לכל הפחות מלתא דלא פסיקא כמ"ש מהרי"ק והביא ראיה לדבריו מפרק כל היד הביאו בטור א"ח סי' ג' ולא ישתין מעומד כדי שלא יהא ניצוצי' נתזין על רגליו ויראה ככרות שפכה. נמצא מוציא לעז על בניו א"כ משמע בהדי' דלשון מוציא לעז משמע דבר שהו' שקר ע"כ דבריו

ונ"ל להביא יותר ראיה ברורה לדבריו מדברי התוס' פ"ק דסנהדרין דף ח' ד"ה מוציא ש"ר שם כתבו התוספות בפירוש דמוציא לעז אינו שייך אלא בדבר שהוא שקר כמו נמצאת אתה מוציא לעז על גטין הראשונים עכ"ל התוס' הרי בפירוש שהוצאות לעז לא שייך אלא על דבר שאינו ועוד נ"ל ראיה מהא דהביא הרי"ף פרק האשה רבה משם רב יהודאי גאון שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לו בנים תצא מזה ומזה ואסורה להם עולמית משום דמתחלפא באשה שהלך בעלה למ"ה. נשאת והיה לה בנים אם בעלה ישראל חולץ: היבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינין כיון דאשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת הולד ממזר מזה ומזה ואם אתה אומר תצא הרי אתה מוציא לעז על בנים עכ"ל ור"ל משום דמיחלפ' באשה שהלך וכו' דשם הוי ממזר גמור משא"כ בשומרת יבם שנשאת לשוק בלא חליצ' דאין ממזר מיבמה. ואע"ג דלא קי"ל כרב יהודאי גאון היינו לענין מה שאמר שלא תצא אבל מ"מ אעפ"י דקי"ל אין הולד ממזר דאין ממזר ביבמ' מ"מ נשמ' מזה דלשון מוציא לעז שייך על דבר שאינו ומהר"ר יוחנן טריוש הביא ג"כ ראיה מדברי מהרי"ק הנ"ל

ומהר"מ פרובינצא הביא נמי ראיה מדברי מהרי"ק הנ"ל והוסיף ראיה ברורה מן הסברה וז"ל ואומר אני כי על מה שראה וידע בגט הנזכר ענין או עניינים אשר למרא' עיניו ישפוט שהגט נפסל מחמתו ואמרו לפני הגדולי' וגם צוה שהאשה לא תינשא והכל כדי להפריש מן האיסור יפה עשה ויישר כחו אצלי ואצ"ל שלא נלכד בחרם של ר"ת שבודאי לא כיון הוא ולא הנמנים עמו להכשיר גט פסול אחר שניתן אלא שראו פרצה ממוציאים לעז ומטילים פגם בכשרים לעקלקלות ולא לעקל וגדרו בה גדר כנראה מתוך הדברים שבאו שם במרדכי בסיפור החרם וז"ל כי דבר כזה ריבתה מריבה בישראל ואם למעט מריבות כיוונו להרבות ממזרים ח"ו לא כיונו עכ"ל

ס ואחרי אשר הודעתיך על מה אדני ראיותיהם הוטבעו וכי הגדולים הנ"ל מסמורת בו קבעו ועקבותיהם נודעו הנה שפתי לא אכלא גם אני ואמרתי אלכה נא בעקבותיהם ואבא כיהודא ועוד לקרא בגמרא ובסברא אולי יהי' טבא חדא פלפלא חריפתא כמלא צני דדובשא אך אביא תחלה מה שנמצא בהגה במרדכי סוף גטין בבחור אחד שגירש את אשתו ונשאת לאחר וקודם הנישואין הוציא קול שכדת משה היה כתוב בריש וכשבא לחופה לא רצה ליהנות מן הסעודה וכפה ר"ת את הבחור לתת לה גט כשר דכל קלא דקמא נישואין יש לחוש וכן עובדא של ר"ת בפרק המגרש שהביאו חכמי ויניציא' הנ"ל ורמ"א בתשובה סי' צ"א דימה באמ' בדעתו שהכל מעשה אחד וכן נראה.