נחלת שבעה מהדורה קמא קלב

מאחר דהקהל עשו אותה לילה מ"מ מביא עוד דיעה באחרונ' דמותר אפי' בערב שבת והקהל עשו שבת וכתב רמ"א בפירוש דנוהגין לכתחל' ליזהר ובדעבד אין לחוש ש"מ שרמ"א סבר שאינו ודאי ליל' רק לכתחל' משום ספק שמא הוא ליל' אסרינן ללבוש לבנים משא"כ בדיעבד אין נחוש ש"מ שאינו ודאי לילה. ולענין קידוש בש"ע דיש להמתין עד הליל' דשמא לא הוי הוי ליל' לאחר ערבית וכן בליל ראשון דשבועות דכתב הרב משאת בנימן בחדושי דינים שלו בשם מהר"ש השני שנהג להמתין עם הקידוש עד הליל משום דכתיב תמימות תהיינה וחם מקדש ביום לא הוי תמימות היינו נמי לפי שאע"פי שהתפללו הקהל ערבית נא נחשב ללילה ולא הוי תמימות ומ"מ נראה לי שאין צריך להמתין רק עם הקידוש ולא עם תפלת ערבית והטעם דאין צריך להמתין בתפלת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש לענין איסור מלאכ' עכ"ל מ"מ לא נחשב ללינ' וחי הוי מקדש תכף אחר יציאת מב"ה בעוד יום הוי נתקדש היום לכל מילי ולא הוי תמימות ולכן יש להמתין עם הקידוש עד הליל' ולכן גם לענין גט אסור אחר ערבית דשמא הוי ליל' לאחר ערבית ובזה הכל נכון שוב מצאתי ומיהו בשעת הדחק כגון בחולי שנטרף לו השע' יכול ליתן הגט בליל' והוי כמו דיעבד וכן מצאתי בשם הגאון מה"רר יואל סירקש. ועיין מ"ש עוד מזה בסוף זה הסימן ס"ק ס"ה ועיין בתוספ' פרק נגמר הדין דף מ"ד ד"ה חיישינין

נ בגט ארוסה צריך לכתוב דהוית ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כתב ביי בשם רי"ו דמעשה בא לפניו והכשיר וראייתו מדאמרינין בפ"ק דקדושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי זו מקודשת ש"מ דארוסה נקראת אשה וכן הכשיר הת"ה בסימן רכ"ט בדיעבד וכתב ב"י דנ"נ דה"ה אם כתב לאשתו גט וכתב ארוסתי דכשר והלבוש חלק עליו ופסלו

נא ואין כותבין בגט ביטול מודעות ולא שום תנאי כדי שלא יבא הדבר לידי ספק אם נתקיים התנאי אם לא או אם הוי המודעי מודעי או לא ויבא לידי ספק אשת איש

נב ודיני ביטול מודעות ואונסו עיין בטור וש"ע סי' קל"ד וכתב כ רמ"א בסימן קל"ד דאם קבל עליו קנסות לגרש לא מקרי אונס מאתר דתלא גיטו בדבר אחר ויכול ניתן הקנסות ולא לגרש (ב"י בשם תשובת וכן הוא במהרי"ק שורש ס"ג ובפסקים סימן קע"ג) ויש מחמירין אפי' בכה"ג (תשובת הרש"בא) ויש לחוש וכו' נראה דרמ"א מביא תשובת הריט"בא כעין פשרה על הא דלעיל ונ"ל להביא ראיה לדברי ב"י בשם תשובת מהרי"ק הנ"ל מגמר' דפרק המגרש האומר הרי זה גיטך ע"מ שתאכל בשר חזיר ע"מ שתבעלי לפלוני וכו' הרי זה גט מפני שיכולה לאכול ותלקה ותרצה לפלוני בריצוי כסף ותבעלו לו אבל אם אמר ע"מ שתבעלי לאביך וכו' הביאו בטור סימן קמ"ג ש"מ דבדבר שיש בידה לעשות אפילו בעבירה אין זה אונס ויכולה לקיים וה"נ כן ודו"ק ועיין בב"י בסימן קל"ד כמה דינים מדיני אונס בגט

נג וה"ה אם כבר גירש בלא תנאי רק קבל עליו קנס וחרם והניחו שטרות ביד שליש על הקנס שימתינו זה על זה שנה תמימה ולמחרת הגט נתפייסו שניהם ומחלו זה לזה הקנס הגט הוא גט גמור משחת בנימן סי' ק"ז אך קשיא לי על הרב משאת בנימן דלא התיר נגרש בכה"ג רק בשכ"מ ולח בשאר מגרש ע"ת רק בדיעבד אם גירש בכה"ג הוי גט וקשיא לי דנראה דל"ש בריא ול"ש ש"מ וכן משמע מתשובת רש"ל הביאו הרב מ"ב עצמו וז"ל וגדולה מזו כתב ר"י מפריז שעכשיו אין לגרש אפי' שכ"מ ע"י תנאי אלא היה מטיל חרם שאם יעמוד מחליו וכו' ואף כי קשה זה הדבר ודומה כאלו אגידה ביה ואנו צריכין להיות נזהרין בנתינות הגט שלא יהיו דבוקין זה בזה במידי כדי דנהוי כריתות ממש ואפי' הכי התיר ר"י מפריז רק שלא נגרש עתה על תנאי עכ"ל הרי שכתב שאין לגרש אפי' שכ"מ וכו' משמע דכ"ש בברי המגרש שיגרש כתקנות ר"י גם משמע שאותה תקנה הוא יותר טוב ממגרש על תנאי שכך משמע ממה שכתב ואף כי קשה וכו' ואפי' הכי הפיר ר"י מפריז רק שלא נגרש עתה על תנאי משמע דתקנות ר"י הואיותר טוב ממה שמגרש על תנאי וכן משמע מלשון רמ"א שכתב בסימן קמ"ה וז"ל ובכהן המגרש שצריך שלא תהא אסור' לחזור לו או שיש לחוש לטירוף דעת החולי יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר עכ"ל ש"מ שאם אי אפשר בע"א צריך לגרש על תנאי כגון כהן וכו' אבל זולת זה יותר טוב לגרש בלא תנאי ויניחו קנסות כתיקון ר"י מפריז וכמ"ש שם רמ"ח להדיא וכתב בסדר גטין בשם התש"בץ ור"י מפריז היה נוהג לתת גט לגמרי בלי שום תנאי וכו' מ"מ מפני הרמאין יש לחוש כי לא יסמוך על זה ואיכא טירוף הדעת ואחרי שרוב הפוסקים לא החמירו כל כך חין לנו אנא דבריהם עכ"ל הרי שכתב דרוב הפוס' לא החמירו וא"כ מכ"ש אם רוצה להחמיר דשפיר עביד וח"כ למה לא הכשירו הרב מ"ב רק בדיעבד

נד ואם נותן גט על תנאי אין כותבין שום תנאי בגט רק מתנה בשעת נתינה אומר נה הרי זה גיטך ע"מ כך וכך וכיצד לשון התנאי עיין בש"ע סי' קמ"ה סעיף ה' וכתב רמ"א שם סימן קמ"ה דש"מ לא יגרש ע"י תנאי רק יגרש כתם ונקבל בחרם הקהילו' או ליתן משכנות כשיעמדו יחזרו וישאו זה את זה. וחילוק יש בין מגרש ע"ת למגרש סתם רק שמקבל חרם ויניח משכנות דאם מגרש על תנאי הרי היא כאשתו לכל דבר וחייב במזונותיה ואם מתה יורשה ואינו מקדשה מחדש לפי שעדיין היא אשתו ואם הוא כהן רשאי לקיימ' דהא עדיין היא אשתו ובמגרש כתקנות ר"י מפריז הכל הוא בהיפוך שמגורשת מיד ואינו חייב במזונותיה ואם מתה אינה יורשה ואם מחזירה צריכין נישואין חדשים וא"כ אם הוא כהן אין רשאי להחזירה. גם אם מגרש ע"ת אם לא יתקיים התנאי הרי היא אשתו כבתחלה ובתקנות ר"י מפריז אם ירצה אחד מהן להניח ולעזוב המשכנות וליתן הקנס ולעמוד בחרם אין בידינו לכופו נקיים והגט הוא גט גמור ולא אגידה ביה במידי וראיה ממ"ש מהר"מ מינץ סי' ט"ז לענין קנס שדוכין הבאתי דבריו לעיל סימן ח' סעיף יוד ס"ק יוד י"ג דאם נתן הקנס אעפ"י שעובר על החרם עבריינא מקרי חבל אין בידינו לכופו וע"ש מנתא בטעמא. וע"ע מזה בתשוב' מ"ב סימן ע"ה ע"ו ע"ז ובב"ח בא"ע סימן קמ"ח ועיין במה רמ מינץ סימן י"ת

נה וגט שנשלח ליתן על תנאי והשניה ראשון מינה שליח שני והשליח שני נתנו בלא תנאי וניתן הגט ונקרע קרע ב"ד שתי וערי אלא שהקרעים לא היו זה על זה רק זה תחת זה והיה נייר ביניהם פסק הר"א ששון בסימן ל' בשם תשובת ב"י דאעפ"י דקרע ב"ד הוא דמ"מ ע"י ב"ד נקרע מ"מ יש לחזור וליתנו כמו שהוא קרוע על תנאי וע"ש חלוקים הרב' בדיני נקרע הגט

נו ומומר המגרש עיין בב"י בסימן ק"מ וכן אשה שהמירה והאיש רוצה לישא אשה אחרת ועיין מ"ש בסי' מ"ט עוד מזה

נז דאיתי נוהגין שהרב המסדר הגט מדבר עם הבעל והאשה והסופר והעדים הכל בלשון נוכח ליחיד גם אם הסופר הוא רב וחבר מלמדין להבעל שיאמר לסופר חתה פלוני הסופר בלשון נוכח גם לא ר' פלוני ונ"ל שהוא שיבוש וטעות זה בא באשר בספרים מסדרי הגט כתוב אתה הבעל אתה הסופר כי ממשפט לשון הקודש שאין יכולין לומר נסתר ליחיד כי אם בלשון רבים אתם הסופר חתם הבעל אתם ראיתם וכיוצא באלו ואין זה משפט הלשון גם יוכל לבא מזה הלשון רבים לפעמים לידי טעות משא"כ אם כותב בלשון יחיד שאין יכול לבא לידי טעות גם משפט הלשון כך הוא אבל המסדר האומר בלשון אשכנז או לעז וכן כשהבעל מצוה לסופר לכתוב מדבר הכל בלשון אשכנז או לעז יוכל לומר נסתר ליחיד וכן הוא במהרי"ו סימן ק"ץ ר' שלום שר"ייבט מי"ר איי"ן גט הרי שהזכירו בלשון רב ובלשון נסתר ואפשר דמזה הטעם שאמרתי אין אומרים בלשון נסתר אף אם אינו מדבר בלשון הקודש משום חשש שמא יבינו שרבים המגרשים או שציוה לרבים לכתוב כי שר"ייבט מ"יר הוא נוכח לרבים ונסתר ליחיד אבל לא ידעתי מה יגרע או מה יוסיף לקרותו בשם רב והא דאין מזכירין שם אבי הבעל והעדים בלשון רב. כתבתי טעמו למעלה וחשש זה לא שייך בסופר: