נחלת שבעה מהדורה קמא קלא

מפרש דבריו כדברי ר' חייא ב' שטין וג' אוירים הוא פסול. לדברי ר' אבהו שטה אחת וב' אוירין כזה כדת משה וישראל: ברוך בן לוי פלוני בן פלני עד ור"ל בין כדה משה ובין חתימות העדים הוא חלק כרי לכתוב ברוך בן לוי שהכף והנון נכנסין למטה צריך ריוח שטה חלק מפני רגל הכף ושטה חלק למעלה מפני ראש הלמד דהיינו שסה אחת וב' אוירין. ולדברי רבי חייא בר אמי ב' שיטין וג' אוירין כזה כרת משה וישראל: לך לך פלוני בן פלוני עד ור"ל בין כדת עשה לחתימו' העד כדי לכתוב ב' שורות דהיינו לך לך זה תחת זה שצריך שורה ריוח ראם הלמד שלמעלה בשורה ראשונה ועוד שורה ריוח ל"ך שבשורה שנייה למטה ושורה אחת ריוח לכף של לך שבשורה ראשונה וללמד של לך שבשורה שנייה אבל א"צ אויר שני שיטין בין לך לך שיגיע ראש הלמד לרגל הך' כזה לך כי יכול להכניס ראש הלמד של שורה שניה לך לתוך רגל הכף שבשורה ראשונה ולכן א"צ יותר משני שיטין וג' אוירין

מ ולא יהיו אחד העדים חשוד בעריות וטוב שיהרהרו תשובה ויש מחמירין שלא יהיו בעל מום ושלא יהיו העדים קרובים לסופר וכולם לא יהיו קרובים לרב המסדר הגט וטוב להדר אחר סופר שלא יהיה קרוב לאיש או לאשה ולכל זה ראוי לחוש לכתחלה

מא עד אחד שהיה חתום על כמה גיטין וקצת נשים נשאו ע"פ אותן גיטין והולידו בנים ובנות וקצת נשים עדיין לא נשאו ואח"כ נתברר עליו עדות דפסול בגזלנותא הגטין שחתם למפרע כשרים עיין מלתא בטעמא בתשובת מ"ב סי' נ"א ועיין בטור סוף סימן קנ"ב תשובה להרא"ש

מב אם אחד מעדי הגט הוא מומר עיין בתשובת מיימון סוף ספר משפטים

מג אם אחד מעדי הגט טעה וחתם שמו יוסף בן שמעון וחזר אחר כך וחתם יוסף בן ראובן הגט פסול כיון שהחתימה פסולה היא קודם חתימה האמתי והוי ליה כמזויף מתוכו והגט פסול ב"י בסי' ק"ל בשם הרשב"ץ ובש"ע כתב גט שחתמו בו עדים פסולים אפילו אחד פסול ואחד כשר הרי זה פסול אפילו יש כאן עדי מסירה שהרי הוא מזויף מתוכו עכ"ל הי' לו לומר רבותא טפי דאפי' אין כאן עד פסול רק שהעד חתם בטעות ועוד דעל כרחך יש עד אחר עמו והוי ב' עדים כשרים אפי' הכי פסול משום דהוי כמזויף מתוכו

מד ועד שבא לחתום וכשרצה לכתוב יעקב טעה וכתב שין במקום עין והזהירוהו שטעה קודם שכתב הקוף ומחק ראש שמאלית של שין עד שנעשה עין וגמר חתימתי אם יש להכשיר בדעבד עיין בת"ה סי' רכ"ח וע"ל סעיף מ"ג סעיף קטן יוד

מה ואין לסופר לחתום בעד כי יש פוסלין בחתם סופר ועד ועמ"ש בסימן ב' סעיף י"א

מו עדים שאינם יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק ופירש הרמ"ה בטור א"ע סימן ק"ל ובח"מ סימן מ"ה לא שישרטט להם צורות האותיות של שמותיהן על הנייר של הגט והם ימלאו הקרעים דיו אלא חותכין צורות האותיות של שמותיהם בנייר חלק בפני עצמו ונותנין אותו על גב הגט במקום שיש להם לחתום והם ממלאים הקרעים דיו והוא עובר דרך הקרעים ונרשם בגט ועיין לעיל בסי' ב' סעיף ח'

מז צריך שני עדים כשרים שימסור הגט בפניהם ונוהגין ליקח עדי חתימה שיהיו ג"כ עדי מסירה רמ"א סי' ק"ל וקל"ג והעדים חותמין זה בפני זה וצריך שיראה כל אחד חתימת חבירו מתחלה ועד סוף ובלבד אם נשלח הגט למקום אחר לוקחין ד' עדים ב' עדי חתימה וב' עדי מסירה שנמסר הגט לשליח ועדי המסירה הן הן עדי ההרשאה מהר"מ מינץ סימן כ"א וכן מוכח מתוך לשון ההרשא' ועיין מ"ש שם סימן מ"ז סעיף ט"ז ובסי' מ"ט ס"ב סק"ד

מח רגילין ליתן הגט במנין עשרה כ"כ ב"י בסי' קל"ג בשם הקונטרסים ולא יהיב טעמא וכתב בלבוש הטעם כדי שיהא הדבר מפורסם וידוע לכל שאשה זו מגורשת היא ומותרת לכל אדם ואז לא יוכל הבעל לערער ולקלקל עכ"ל וקשיא לפי זה אף בג' תסגי אפילו לכתחלה דג' נקראים רבים כדילפינין בזבה ימים שנים רבים שלשה ועוד דבכמה דברים ג' חשובין רבים וכל דבר הנעש' בג' יש לו קול כמ"ש לעיל בדינא כתובה דאירכסא סעיף ח' והיינו טעמא בגמרא בפרק ח"ה דכל מלתא דמתאמרי באפי תלת' ביה משום לישנא בישא מאחר שזה אמרה בפני ג' ודאי לא נאמר להם בסוד משום שזה יודע דכל הנאמר בפני ג' יש לו קול ולכן אותן ג' שאמרו לאחרים לית ביה משום לישנא בישא או משום מגלה סוד ואם כן ה"ה הכא נמי בג' סגי ונ"ל הטעם משום דכתיב ויצאה והיתה אתקיש הויה ליציא' ויציאה להוי' כדדרשינין בפ"ק דקדושין וא"כ מה הויה בעשרה כדילפינין פ"ק דכתובו' ממקהלות או מבועז אף יציאה בעשר' ועמ"ש לעיל סימן י"ב במחודשים סעיף י'

מט ואין לגרש בליל' ואם גירש בליל' י"א דהוי הגט פסול רמ"א בשם ר"י מינץ ולכן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אע"פי שעדיין היום גדול אין לגרש רמ"א סי' קכ"ג בשם ת"ה ובסדר הגט סעיף פ"ח ועיין מזה בתשובת רמ"א מסימן נ"ה עד סימן ס' וכתב בלבוש הטעם משום דאין דנין בלילה וקשיא לי דהא כתב רמ"א בסי' קנ"ד ס"ז ובסדר הגט סעיף ד' דסידור הגט אינו דין רק לימוד בעלמא וכ"כ הלבוש עצמו שם וא"כ ממ"נ אם הוא דין אין ליקח יותר משכר בטלה דמוכח ואם אינו דין אלא לימוד בעלמא למה אין לגרש בלילה ועוד לפי מה שכתב הסמ"ע בח"מ סימן ה' דמותר לדון בלילה לאור הנר א"כ ה"ה דיהא מותר לגרש ואף שלא החליט הסמ"ע הדין ההיא למעשה מ"מ לא כתב שאין לסמוך עליו למעשה אלא ע"י כפייה משמע אבל מרצון שניהם מותר אם כן גם בגט יהא מותר לגרש בליל' אם שניהם רוצים ועוד דאם התחילו ביום וגמרו בליל' יהא מותר ולא מצינו חילוק בזה אם התחיל ביום וגמרו בלילה או אם התחיל בליל'. ונ"ל שהטעם הוא משום טרד' מאחר שהוא לילה שמא ימהרו בענין הנתינ' או שמא שינה חוטפתן ולא ידקדקו הטיב כמו שמזה הטעם אין מגרשין בע"ש משום דטרידי ולכן אסורים להתעסק בצרכי הגט תכף לאחר שהתפללו הקהל ערבית אעפ"י דעדיין יום הוא ולא אמרינין דוקא בעצומו של לילה הוא דאסור דהת"ה סובר שלאחר ערבית הוא כמו ודאי לילה וכן מוכח שם בסימן רמ"ח וע"ע בפסקיו סימן קכ"א ובת"ה סי' קנ"ז ואעפ"י שנ"ל שרמ"א לא סבר בהא כדעת הת"ה רק בעיקר הדין שאין לגרש בליל' אבל שיהא ודאי לילה משע' שהתפללו הקהל ערבית נ"ל שלא ס"ל לרמ"א הכי דאל"כ רק הוא ודאי לילה משעה שהתפללו הקהל ערבית א"כ קשיא למה אנו צריכין להמתין בתפלת ערבית של מוצאי י"ט ראשון כדי שלא להכין מי"ט לחבירו והא תכף לאחר שהתפללו הקהל ערבית ודאי לילה הוא. וכן בשמיני עצרת פסק רמ"י ז"ל והב"ח בא"ח סימן תרס"ח ומנהגים בשם מהר"ט ורש"ל בתשובה סימן ס"ח דיש להמתין בקידוש עד הלילה דאם יקדש ביום יצטרך לברך לישב בסוכה ולקדש את יום חג הסוכות הזה ולכן יש להמתין עד הליל' וקשיא והא תכף לאחר שהתפללו הקהל ערבית ודאי ליל' הוא אלא ע"כ לא ס"ל לרמ"א וכל האחרונים ז"ל שהיא ודאי לילה רק הוא ספק ליל' ולכן אזלינין הכא והכא לחומרא לענין גט נחשב לליל' אחר ערבית לחומרא ומה שאין מחמירין לענין ציצית בא"ח סימן י"ז דאין מברכין אחר ערבית הטעם משום דהוי ב' דברים דסתרי אהדדי מאחר שעשה אותו ליל' בתפלתו האיך יחזיר ויעשנו יום וכ"כ מהרא"י בפסקיו סי' קכ"א ולא שייך בזה להחמיר. ולברך על ציצי'. ועוד דספק ברכות להקל ובא"ח סימן תקס"ב לענין ברכת ענינו דפסק רמ"א כדעת ת"ה להתפלל ענינו אעפ"י שאין משלימין לאו משום דס"ל דודאי לילה הוא דהא דכתב רמ"א להתפלל עניני היינו דוקא יחיד שאינו קובע ברכה לעצמו ולא ש"ץ. וכן בי"ד סימן קצ"ד הביא רמ"א דעת ת"ה דלאחר ערבית אינה יכול' להלביש לבנים ולהתחיל ולמנו' מיום המחרת