נחלת שבעה מהדורה קמא קל

אפי' ב' אותיות ויותר יש להקל במקום עיגון ובזה הכל נכון ודוק

כו טוב לחתוך הנייר למדת הגט שלא יחתוך ממנו אחר הכתיבה שלא יהא מחוסר כתיבה קציצה ונתינה ואם כתבו על נייר גדול וחתכו לאחר הכתיבה פסול אבל אם חתך ממנו מעט כדי ליפותו לא מקרי מחוסר קציצה וכל שלא חתך ממנו יותר מכדי בתיבת הגט הוי כליפותו אבל לכתחלה חותכין ממנו אפילו הנקבים שעושין בדי לשרטט על ידן רמ"א סימן קכ"ד ונ"ל דאם אותן נקבים הם רחוק מן השיטין המסורגלי' לאורך הגט בימין ובשמאל באופן שאין לחוש שהאותיות יגעו בנקבים לא מפסול אפי' לכתחלה אם לא נחתכו ממנו שהרי נקב יש בצד אות פלוני סימן מובהק הוא

כז וצריך שיהא הגט ארכו יותר על רחבו ואעפ"י שאין הכתב ארכו יתר על רחבו רק עם הגליון טור וב"י סי' קכ"ה

כח ולכתחלה יכתוב הסופר בידו הימנית ואם הוא אטר יד יכתוב בשמאלו ובן הדין, בתפילין בא"ח סי' ל"ב ובי"ד סי' רע"א גבי ס"ת וכתב מורי נר"ו בספרו ע"ז הטעם משום דכתיב וקשרתם וכתבתם עת קשירה בימין אף כתיבה בימין וקשיא א"כ גם איטר יד יכתוב בימין דוקא וטור דהא בסוף פרק הקומץ רבה אפכא מתני לה ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין הרי שלומד קשירה מכתיבה ולא כתיב' מקשירה ופרש"י מה מזוזה כותבין בימין משום דרוב בני אדם כותבין בימין אף קשירה נמי עביד קשר בימין עכ"ל ש"מ דאינו חיובא לכתוב בימין רק מסתמא דרוב בני אדם כותבין בימין וא"כ נשמע מזה דאם הוא איטר יד שרשאי לכתוב בשמאלו ואינו חיוב לכתוב בימין דוקא ועוד באיטר יד דמניח תפילין בימין כל אדם וא"כ ע"כ הלימוד של וקשרתם וכתבתם ה"פ וקשרתם וכתבתם באותה יד שקושר הוא כותב או ביד שכותב הוא קושר וא"כ איסר וד יכול לכתוב לכתחל' בימין דידיה דידיה הואיל וקושר בו והוי שפיר וקשרת' וכתבתם אבל קשה מה צורך להשמיענו גבי תפילין וס"ת שצריך לכתבו בימין והרי לאו חיובא הוא בהכרח דהא אם הוא איסר יכול לכתוב בשמאל שהוא ימין דידיה שקושר בו. ונ"ל דהא קמ"לן דאף אם יכול לכתוב גם בשמאל ושום בב' ידיו אלא שביד ימין יותר מהיד במלאכתו צריך לכתוב בימין דזולת זה לא יוכל ליישר. הכתיבה ובקל יתקלקלו האותיות ויבא לידי גניזה וה"ה בגט יוכל לבא לידי ספק וא"כ ה"ה אם יותר מהיר בשמאל צריך לכתוב בשמאל שהוא ימין דידיה והא דנקט שצריך לכתוב בימין אורחא דמלתא נקט שסתם בני אדם כותבין בימין וכפרש"י נ"ל

כט והבעל לא יכתוב לכתחלה הגט בעצמו גם לא יצוה לסופר כיצד יכתוב אלא אומר לו סתם לכתוב רמ"א סי' קכ"ג בשם הקונטרסים ונ"ל דהוא מטעם דאמרן בשם העיטור והגאונים דאם הבעל עצמו כתבו או הסופר מפי הבעל בקל יוכל לערער ולומר לכך נתכוונתי ודע דינא אמרי וכו' ולכן מטעם זה נראה לי גם קרוב לא יכתוב לכתחלה ואפי' שהוא קרוב לאשה כי לפעמים לא ניחא לה בקבלת הגט. ואף שמהרי"ק שממנו מקור דין זה לא כתב טעם זה וכתב הטעם דלמא אתי לאחלופי בעדים מ"מ כתב דלא ראה דבר זה בשום מקום רק כתב טעם זה מסברא דנפשיה א"כ יוכל להיות שגם טעם זה אמת

ל וצריך לערות האותיות בגט באופן שבכל שורה יהיו נמשכין רגלי הנונין וכיוצא בזה למטה והשורה שתחתיה הלמדין למעלה (וטעות הוא בש"ע שכתוב או) אבל עכ"פ לא יכניס ראש הלמד לתוך ד' של מעלה וכן רגל הנון והקוף לתוך טית שלמטה ממנה רמ"א סי' קכ"ה סעיף י"ח ומיהו בלבוש וש"ע משמע אי לא מערה שהוא פסול והב"ח בסי' קכ"ה ובסי' ק"ל השיג עליו וכתב דאם נכתב אע"פי שעדיין לא ניתן ואע"פי שיכול לכתוב גם אחר הגט כשר וא"צ גם אחר וראיותיו ברורים ואע"פי שאין זה שעת הדחק ואפי' הכי א"צ לכתוב גט אחר היינו משום דבימי חכמי התלמוד לא היו נוהגין לערות וגם במקצ' מדינו' עוד קיום לא נהגו לערות וא"כ כל מה שנוכל לכוין לכתחלה לכתוב יותר בדקדוק אין זה הוצאת לעז על גטין הראשונים אבל אם נעשה שום מעשה כגון לכתוב גם אחר הוי הוצאת לעז על גטין הראשונים נ"ל: לא ואם מגרר דבוקות שבין האותיות יכול לגררם קודם כדת משה ועמ"ש. לעיל בסימן זה סעיף מ"ב ס"ק ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' והב"ח בסי' קכ"ו כתב סתמא ולא הפנה שיגררם קודם כדת משה וכן יש לנהוג בדיעבד וכן כתב הלבוש שיקיים לכל הפחות קודם החתימה ועיין מ"ש בסימן מ"ג סעיף ט

לב נתפשטו האותיו' מליחת הדיו שקורין גיפלאסין עד שנראין כדבוקין מ"מ נראה שאין האותיות נוגעין כשר רמ"א סי' קכ"ה בשם מהר"י ברין

לג ואם קוצו של יוד נוגע גם מלפניו כזה $ציור בספר$ כשר רמ"א בסימן קכ"ה

לד כתב הטור בסימן קכ"ה ע"ש הרא"ש גט הבא מארץ מרחק ויש בו אותיו' שמשתנו' ממדינה למדינה שיש מקומו' שכותבין נון זקופה כמו זיין וריש כותבין גג שלה קצר עד שנראה כמין יוד תשובה צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום כתיבתו ליניק דלא חכים ולא טפש ואם לאו אין כאן גט כלל עכ"ל וכתב בש"ע שם צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק דלא חכים ולא טפש ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו צריך שיהא נקרא כן עכ"ל סוף סי' קכ"ה כתב כן משום שהטור כתב ע"ש הרא"ש צריך שיהא נקרא כתב הגס במקום כתיבתו ותמה עליו הב"י דדבריו סתרי למ"ש בפסקיו פרק השולח דמשמע שם דאזלינין בתר נתינתו וע"כ הגיה הב"י נתינתו במקום כתיבתו וכתב דכן משמע מלשון סוף התשובה אלא שב"י רצה לתקן עוד בדרך אחר שלא יצטרך להגיה וכתב וז"ל ואפשר דתרוייהו בעינין ומשום הכי פתח במקום כתיבתו וסיים במקום נתינתו עכ"ל ומפני כן כתב בש"ע ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו צריך שיהא נקרא כן וקשיא דהא קאי על מ"ש הרא"ש שבמקום אחד כותבין נון זקופה כמו זיין וכו' א"כ אם נשלח הגט למקום אחר ואם גם שם כותבין כך ונקראין האותיו' שפיר א"כ מאי היה השאלה וכי תימא שהיו שם א' או שנים שהיו יכולין לקרותו אשום זה לא מתכשר כמ"ש ב"י בסי' קכ"ו בשם הרמב"ן ולכן מחוורתא למו שהגיה הב"י נתינתו במקום כתיבתו וכך כתב הפרישה בשם רש"ל והב"ח שכן עיקר וכך הוא בתשובת הרא"ש שלפנינו ונראה שהוא מיד המגיה שהגיה כך ע"פ הב"י

אך מה שהגיה הב"ח בסור במקום נון זקופה נון כפופה אין נכון דא"א לעשות נון כפופה כמו זיי"ן רק נון פשוטה אפשר לעשות כן דאי לא מאריך הרגל הוי כמו זיין גם בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' ב' כתב נון זקופה והיינו נון פשוטה וכך העתיק בלבוש נון פשוטה

לה אין נותנין הגט ליד האשה אא"כ שנתבייש הכתיבה יפה וכן חתימות העדים

לו ואין חותמין העדים בשם רב או חכם רק פב"פ עד ואין כותבין בר פלוני רק בן פלוני ועיין מ"ש לעיל סימן זה סעיף כ"ב ולכתחלה יש ליזהר בחתימו' העדים בכל דבר שנזהרין בגט ולענין מוקף גויל ועיין מ"ש לעיל סעיף מ"ג סעיף קטן ג' ד'. ואם לא חתמו בכתב אשורית הגט כשר. וכתב בת"ה סי' רל"ד אע"פי שהבעל שיש לו כינוי צריך לכתוב המכונה כגון אורי המכונ' פייבש אבל העדים יכולין לאתם ואורי פייביש בלי המכונה והטעם דבחתימו' העד אם לא הזכיר שמו כלל אלא בן פלוני עד כשר כדתנן בהדיא בהמגרש וה"נ לא נהגו לחתום בכינוי אפילו יש לו כינוי ידועה ורגילה ע"ש ועיין מ"ש לעיל בכללים סימן ב' ולכן גם עדי הרשאה אין צריכין לכתוב המכונה וע"ל סי' מ"ז ס"ח

לז וכשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו. כתב יוסף עד או בן יעקב עד או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר אבל יוסף לבד ולא כתב עד פסול ועיין מ"ש לעיל בכללים סימן ב' סעיף י"ב

לח צריך שתהא כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת ואם לא נכתב לשמה אינו גט

לט צריך שיחתמו שני עדים כשרים זה תחת זה למטה משטה אחרונה של גט ולא יניחו כדי אויר ב' שפין בין שמה אחרונה לחתימתם ועמ"ש לעיל בכללים סימן ג' סעיף ט' ואם הניחו הגט פסול ועיין בהגהות רמ"א ריש סי' ק"ל והטור לא פירש בא"ע בסי' ק"ל פירוש שני שטין אם כדברי ר' חייא בר אמי אם כדברי ר' אבהו ובח"מ סימן מ"ה