נחלת שבעה מהדורה קמא קכט

ודאי רק שיש לחוש לעיגון וחילוק השלישי יותר קולא דאינו עיגון ואינו חשש עיגון רק שהוא שעת הדחק לכתוב גט אחר וכל דבר ודבר כפי תואר הענין ד"מ אם נדבקו רגלי ההין וקופין ושין ועין ויוד שבאלף שאינו נוגעין דאז נשתנו צורת האותיו' אז אין להקל אלא במקום עיגון ודאי ולכן דקדק וכתב בש"ע סימן קכ"ו סעיף מ"ח דיש להכשיר במקום עיגון היינו ר"ל במקום עיגון ודאי. ואם נכתב הגט בר"ח דיש להסתפק אם יש לכתוב באחד לחדש או ביום אחד אבל מ"מ אין בל כך נפקותא כמו בדבקות רגלי ההין וקופין ולכן כתב רמ"א סי' קכ"ו סעיף ו' וטוב לחוש לה אם לא במקום שיש לחוש לעיגון ובחדש אייר דיש להסתפק אם כותבין בחד יוד או בב' יודין דאינו כל כך ספק כמו באחד לחדש או ביום אחד ע"כ בשעת הדחק לא פסול ור"ל דאינו אלא שעת הדחק לכתוב גט אחר אבל לכתחלה מיהא יש ליזהר לכתוב לשון המבורר וכן אנו מונין בויו ועלמא בהא דלכתחלה יש לכתוב גם אחר אם אינו שעת הדחק אבל בשעת הדחק יש להכשיר

יז ואפשר דמשום הכו אין אנו משגיחין בדברי העיטור והגאונים והרי"בש אעפ"י שהסופר כתבו שלא מפי הבעל ובצוי הבעל ואיו הבעל מערער היכא דאפשר להשתדל גט אחר אפילו בדרך רחוקה ונפלאת מ"מ מחזירין הגט אפי' במקום שהדרכים משובשת בגייסות וכמ"ש לעיל בשם מהר"י זלמוני משום דמסדרי גטין יראים את ה' וחרדים על דברו ואינם רוצים לסמוך על חכמתם ודקדוקם וע"כ מצריכין גט אחר אם לא במקום עיגון שאז מוכרחים לסמוך על חכמתם ולהישען על בינתם. ואפשר עוד לומר וקרוב לודאי דהיינו טעמא דמחזירין הגט אעפ"י שאין ראוי לפסלו כלל מ"מ בשינוי כל דהו מחזירין הגט אם הוא שלא במקום עיגון אעפ"י שהדרכים משובשת בגייסות כדי להטריח על הבעל אם באולי ישאר אצל אשתו ובה"ג מצינו בליקוטי מהרי"ל שהוחזר הגט פטמים ואמר הבעל מאחר שהועכב הגט פעמים נגזר עלי לשאר אצל אשתי ושלח אחריה והכניסה אל תוך ביתו וישב עמה כל ימיו ואין ספק אצלי שזהו כוונת מהר"י זלמוני וא"כ אין להביא ראיה מזה ומכיוצא בזה לפסול גט ובזה אין אנו צריכין לקצת תירוצים שכתבתי בס"ק י"ב וכן מצאתי בתשוב' מהר"א ששון סימן כ"ב שחולק על מהרי"ל במה שפסל הגט שהיה נכתב די בסוף השטה וכו' וכתב עוד בסי' ל' דאם כתבו הסופר ולא מפי הבעל דכשר מחלק דאם איכא למיחש ללעז שיאמרו אין זה המגרש או המגורשת פסול משמע במקום דליכא חשש זה דכשר אם כתבו הסופר ולא מפי הבעל ועוד יש להביא ראיה מדבריו בסי' הנ"ל לשם ניסל ונוסיל דכשר דכתב על גט שנכתב וידה דמתקרי' זוהי ושמה אשר קראו לה בעת לידתה היה זויי והכשיר כיון שאין לזה כוונה אחרת והביא ראיה מדברי הר"ש דימודינה בגט שראוי לכתוב שם שול בשין וכתב סול בסמך והורה להתיר משום שאין מציאו' ב' שמות אלו בין שיכתבו שול או שיכתבו סול כ"ע ידעי דעל אשתו של בעל זו קאמר משום דהכל אחד ונגזר מלשון חמה משא"כ במי שיש לו שם ראובן במקום אחד ושם שמעון במקום אחר שהם ודאי ב' שמות מחולקים זה מזה ויש לטעות ולומר שאין זה המגרש עכ"ל וא"כ ה"ה בשם ניסל ונוסיל דודאי ג"כ מגזרה אחת היא באיזה לשון לעז וא"כ קשיא למה פסלו מהר"ג לטעף אלא ודאי שעשה לחומרא כדי שישאר אצל אשתו. גם מזה ראיה לדברי הלבוש שיש לדקדק בכל שם אחר לשון המדינה הבאתיו לקמן סימן מ"ו אות יוד

שוב ראיתי שכתב הב"ח בסי' קכ"ב סעיף ב' וז"ל ומשמע מדבריו (ר"ל מדברי הרא"ש) דכל מה באינו מפורש בתלמוד שהוא פסול מן התורה או מדרבנן אעפ"י שנוהגין לפסלו אינו אלא חומרא לפי שמסתפקין שמא יגיע לידי פיסול מדאורייתא או דרבנן ומכניסין עצמינו בספיקות אעפ"י שמן הדין אין כאן ספק וכשר אפי' מדרבנן אלא שאנו מחמירין עכ"ל מכוון למה שכתבתי ריש ס"ק זה וע"כ בודאי אותן ספיקות וחומרות שלפעמים מחמירין הוא מאחר מב' טעמים שכתבתי בס"ק זה והחכם המסדר עיניו בראשו

יח נהגו עכשיו לכתוב הגט על קלף ואם כתבו על נייר כשר וכתב בתשוב' מ"ב בגט משומד שהיה כתוב על פפיר ובצד שמאל נקרע והקרע הגיע מעם לאות יוד והכשיר הגט ועיין עוד בש"ת מהר"א ששון הרבה דינים בענין נקרע הגט

יט וכותבין הגט בכתב אשורי' ואעפ"י שגם בשאר לשונו' כשר מיהו עכשיו נהגו לכתוב אשורית וע' בסעיף זה ס"ק ג': כ וכותבין י"ב שיטין כמנין זה ספר תולדות אדם וכמנין גט: כא ומשרטטין בחוץ י"ב שיטות ואח"כ עוד ב' שיטות קטנו' ג"כ מבחוץ מצד שמאל לחתימו' העדים והגט נכתב לצד השני בצד בשר ולכתחלה יש לפסלו אם נכתב בצד שיער אם לא במקום חשש עיגון ואין כותבין על השירטוט רק למטה תחת השירטוט וכן לא יגעו האותיות בשרטוט שבצד ימין ושבצד שמאל

כב ושיעור רוחב הגליונו' בצד ימין ושמאל ולמעלה כתבתי לעיל בכללים סי' ג' סעיף י"ד ולמטה בגט כמלא רחב פיסת יד וביותר מפיסת יד אין קפידה מהר"מ פדואה סימן ז'

כג ואין משרטטין באבר וכתב בלבוש מפני שאבר צובע והוי ככתב ע"ג כתב ונ"ל דר"ל אותו אבר מה שאנו קורין בל"א בליי"א וווי"ש וביש מקומות וושי"ר בליי"א ורגילין התגרים לשרטט פנקוסיהם באותו אבר ואותו אבר צובע ואפשר שדימו שהוא אבר כפשוטה ומזה נתפשט שאין משרטטין בשום מיני מתכות ואע"ג דאין לחוש ככתב ע"ג כתב ועוד דהא משרפטין בצד חוץ וז"ל הכל בו הביאו הב"י בסימן קכ"ה וצריך לשרטט בברזל ולא בעופרת עכ"ל ואם שרטט בעופרת ע"ש בב"י סעיף יוד

כד ואין כותבין בקולמוס של ברזל ומיהו בקולמוס של נוצה אין נזהרין ואדרבה עיקר כתיב' הסופרים עכשיו בקולמוס של נוצה וכתב בלבוש הטעם דאם יכתוב בקולמוס של ברזל חוקקת וחופר' הכתב תוך הקלף שהוא כשר לבדו ואח"כ תבא הדיו שבקולמוס לממלא' כתב חקיק' הקולמוס והוי כתב שע"ג כתב דקי"ל שהוא פסול מיהו בקולמוס של כנף אין הסופרים נזהרין מפני שאינו קשה כ"כ שתהא חוקקת ולא כותבת אבל בקולמוס של ברזל שהיא קשה מאד ודאי יש להקפיד מפני שהיא חוקקת. עכ"ד והחוש אין להכחיש שהרי בעינינו אנו רואים שהכתב ישן נושן קודם שנתחדש הדפוס לרוב יושנן נקלף הדיו מעל הקלף ואעפ"י כן רישומן של האותיות ותיבות ניכרין הטיב ע"י חקיקות הקולמוס של ברזל בתוך הקלף

כה ואין כותבין שיצאו האותיות חוץ לשטה ואם כתב חוץ לשטה אפילו אות אחת פסול כ"כ ב"י ורמ"א מביאו וכתב עוד ובמקום עיגון ובשעת הדחק יש להקל וכתב הב"ח דלענין הלכה נראה דלכתחלה ודאי יש להקפיד אפילו על רוב של אות שלא יצא חוץ לשטה אבל אם כבר נכתב א"צ גט אחר אפי' יצא אות א' שלם חוץ לשטה ואפילו שלא במקום עיגון אלא כמו שכתב הסמ"ק דאין לפסול אלא ביצאו ב' אותיו' ובמקום עיגון יש להקל אפי' יוצאין ב' אותיו' ויותר כן נ"ל ואפשר דמה שכתב בהגה ש"ע להקל במקום עיגון ר"ל דג"כ יש להקל אפילו ביוצאין ב' אותיות ויותר ודוק ושוב עיינתי בחיבורו בד"מ משמע שלא כתב להקל במקום עיגון אלא באות א' שיוצא עכ"ל הב"ח ויש לדקדק מ"ש רמ"א דיש להקל במקום עיגון ובשעת הדחק דקשיא אם הוא מקום עיגון אין זה שעת הדחק ואם הוא שעת הדחק מ"מ אינו מקום עיגון כמו שחלקתי בזה בסעיף זה ס"ק ז' ואין לומר דלאו דוקא נקם ולא נחית לדקדק כמו שחלקתי בדבריו א"כ הוי ליה למימר במקום עיגון ושעת הדחק דהוי משמע דהכל א', אלא ע"כ שני חלוקים הם וה"ק דיש להקל במקום עיגון ובשעת הדחק כל א' כדינו ר"ל במקום עיגון אפי' ב' אותיות ויותר וכמ"ש הב"ח ובשעת הדחק באות אחת שיוצא וכמ"ש הב"ח דאם כבר נכתב א"צ גט אחר אפי' יצא אות שלם חוץ לשטה ומ"מ רמ"א החמיר קצת יותר דאין להכשיר באות אחת שיוצא רק בשעת הדחק ובמקום עיגון אפי' יותר מב' אותיות ומ"ש הב"ח דמשמע בד"מ שאינו כתב להקל במקום עיגון רק באות אחר שיוצא נ"ל לחלק דאם יוצאין ב' אותיות והם תיבה לעצמן כגון נא מן אניסנא בא מן להתנסבא וכן ב' אותיו' והן רוב תיבה כגון תא מן מתא הר מן נהר גם הוא תיבה לעצמו אז אפילו במקום עיגון אין להקל בב' אותיות כאלו אבל באותיות אחרות