נחלת שבעה מהדורה קמא יב

דעלמא צריך ליחד' לעדי' כדאיתא בח"מ סימן פ"א לכך יש לכת ב עד ואז מאחר שכותב עד בפירוש בודאי יחדוהו לכך: ועוד נ"ל דהא אם כתב יוסף עד כשר אע"ג דלא כתב בן יעקב כדאיתא בש"ע סימן ק"ל בא"ע סעיף י"א וכתב רמ"א בשם פ"ה מאחר דסגי אם כתב יוסף עד א"כ בן יעקב לא צריך למכתב ואם טעה או שינה בו אין לפסול עכ"ל א"כ אם לא כתב עד רק יוסף בן יעקב לפעמי' יש לחוש שמא טעה בשם אביו וא"כ הוי כאלו לא כתב רק יוסף לבד ואז הוי בפסול ואפילו בשעת הדחק ובמקו' עיגון וע"כ כותבין עד דממ"נ כשר אף אם טעה כן נ"ל פעם המצריכין נכתוב דוקא עד וע"ל סימן מ"ה סעיף מ"ג ס"ק ט

בעזר אל אלים הנותן אמרי שפר: אכתוב כללים הנוגעים לידיעת הסופר

ג א צריך הסופר להיזהר לכתוב בתחלת השטר ובסופו אחר וקנינא שמו ושם אביו אבל באמצע השטר אינו כותב רק פלוני הנ"ל ודי

ב צריך הסופר ליזהר שיכתוב כתב מיושר ושוה שיהיו האותיות דומות זו לזו שלא ירחיק האותיות זו מזו יותר מדאי ואל ידחוק הכתב יותר מדאי במקו' אחד וירחיק במקו' אחד מפני שבקל יכול להזדייף ח"מ סימן מ"ב

ג צריך הסופר ליזהר שלא יכתוב בסוף שיטה משלש עד עשר מפני שיכול לזייף משלש שלשי' וכן כול' ומעשר עשרי' וכן ידקדק בכל דבר שראוי לחוש שמא יזדייף שם: ואם כתב כן יראה הסופר שיכפיל עוד סך המעות כדי שיבא באמצע שיטה

ד ואם לקח מיד בקנין אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה כשר לפיכך עדי' שראו הקנין ואחרו לכתבו עד אחר זמן אם זוכרי' לזמן הקנין יכתבו הזמן מאותו יום ואם לא יכתבו מיום הכתיבה ח"מ סימן מ"ג

ה שכותבין יום שקנו בו סומכין זמן הכתיבה לאותו יום ואם שכחו זמן הקנין סומכין הכתיבה לאותו יום שסותמין וכותבין וקנינא מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ומסרנו לפלוני ואי לא מיחזי כשיקרא שם

ו ואם אינ' זוכרי' יום הקנין לא יאמרו ברור לנו שקנינו ממנו בתשרי ואין אנו יודעין בכמה לפיכך נכתב מתחלת חשון שזה מחזי כשקרא רק אם זוכרין שקנו ממנו בתחלת תשרי או בסופו או באמצע יכתבו בשליש הראשון של חדש פלו' או בשלי' אחרון שם

ז אם נעשה הקנין במקו' אחד והשטר נכתב במקו' אחר אם זוכרין זמן הקנין וכותבין זמן הקנין אז יכתבו המקו' שנעשה בו הקנין שם

ח נהגו הסופרי' לכתוב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ואז בכל לשון מסופק בשטר אמרינן יד בעל השטר על העליונה וכל לשון שהוא כולל יותר לפני כח בעל השטר ומסתמא משמע כך לפי דעת השומעי' דנין אותו אפילו ליפוי בעל השטר ח"מ סימן מ"ב וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ס"ח שיש לדרו' כל לשונות של הדיוט הרגילי' לכתוב בשטר ועיין בש"ע ח"מ סימן ס"א סעיף ה' ואפילו לא נכתב הוי כאלו נכתב וכן כתוב מהר"מ מינץ סימן ל"ג וסימן קי"ד ומהרי"ק שהבאתי בסמוך ורמ"א בתשובות סימן ג' וכ' מהר"י כ"ץ מקראקא בס' שארית יוסף סימן א' אבל היכא שיש הוכחה דלא כבעל השטר אז אין דורשין לשון הדיוט דכתב בשטר וכל לשנא דמשתמע לתרי אפי וכו' ונ"ל דאף אם ליכא הוכחה מגוף הענין רק הפירוש נוטה יותר לצד הלוה מלצד המלוה אעפ"י שכתוב יתור לשון אין דורשין אותו יתור לשון ונ"ל דמות ראיה מדיני ספק ספיקא בי"ד בכמה מקומות שצריך להיות דוקא הספיקות שוין אבל אם ספק אחד נוטה יותר לאיסור מלהתיר אין דנין בס"ס וה"נ דוקא אם הלשון סובל ב' פירושי' בשוה אז דורשין היתור לשון לטובת בעל השטר אבל אם פירוש הענין נוטה יותר לחובות בעל השטר אין דורשין היתור לשון וכל לשנא וכו' ואע"פ שכתב מהרי"ק שורש ז' דאף אם הפירוש נוטה. קצת לטובת בעל השטר אמרינן יד בעל השטר על התחתונה היינו אם לא כתב וכל לשנא דמשתמע וכו' ותדע שהרי מהרי"ק גופיה ס"ל בשורש ו' דדורשין לשון הדיוט וכ"כ עוד בשורש י' וי"ב דכל לשנא דטפויי בשטרא דורשין לטובת בעל השטר וכ"כ בשמו בתשובת דברי ריבות סימן קי"ט וא"כ איך כתב בשורש ז' דאף אם הפי' נוטה קצת לטובת בעל השטר אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא ע"כ התם איירי אי לא כתב וכל לשנא וכו' וא"כ שלש חלוקות בדבר וק"ל

ט צריך הסופר ליזהר שיקרא השטר קודם שיכתוב שריר וקים ש"ם יש מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהם הקולמו' שיקיימם קודם שיכתוב ש"ו שאם כתב השטר עד גמירא עם שריר וקים וימצא אח"כ דבר שצריך לקיים יצטרך לכתוב עוד פעם שריר וקים וזה אין לעשות לכתחלה כמ"ש בש"ע סימן מ"ד וכ' בסמ"ע סימן מ"ד ואם כתב בו תרי ש"ו כשר דוקא אם נשאר עוד שורה חלק אוי' בין סוף השיטה לחתימות העדים דאל"כ יש לחוש שהוסיף זכותו בשורה האחרת וכ' לבסוף שריר וקים משא"כ בשעדיין נשאר שורה אויר דלא חיישינן דהניחו העדים שתי שורות אויר כשחתמו עכ"ל והרבה יש לתמוה אם אינו צריך להניח רק שורה אויר בין סוף השטר לחתימת העדי' אין לחוש שיוסיף זכותו בין שטר לעדי' דהא יהא הזיוף ניכר ונרגש ועוד דאמר דכשעדיין נשאר שורה אויר דלא חיישי' שהניחו העדי' שתי שורות אויר כשחתמו והא אין השטר נפסל כשיהיה ב' שיטין וג' אוירי' וכך פסק הטור ח"מ בסי' מ"ה כר' חייא בר אמי ועיין בב"י בא"ע סי' ק"ל וצ"ל דה"ק דאם נכתב פעם א' הכל שריר וקים רשאי' העדי' לחתום תכף סמוך לסוף השטר ר"ל שלא נשאר רק אויר אחד בין שטר לעדי' גם יכולין לחתו' אחר רוחב שיטה דהיינו ב' אוירי' בין שטר לעדי' אבל אם כתב בשטר שני פעמי' שריר וקים צריכין לחתום דוקא אחר רוחב שטה דהיינו ב' אוירי' בין שריר וקים השני לחתימת' מטעם שכתב הסמ"ע דאז ליכא למימר שיזייף שריר וקים השני דחזקה שלא עשו העדי' שלא כדין שלא הניחו רוחב שני גיטין וג' אוירים וק"ל: וכתב עוד בסמ"ע סי' מ"ה וז"ל ואם הרחיקו ב שיטין פסול מפני שלא נעשה כתקנות חז"ל שה יה יכול לחתוך השטר ולעשות שפר חדש בזייוף שני השורות משא"כ באין ביניהם רוחב ב' שורות דליכא למיחש לזה ואין לומר שיוסיף באותו שפר עצמו ויכתב לבסוף ש"ו ואז למדין משטה אחרונה כמ"ש ס"ס מ"ו דהא נתבאר שם דבזמן הזה כותבין בכל שטר שריר וקים וא"כ יהיו כותבין ב' פעמי' שריר וקים ואז אינו כשר אא"כ נשאר אויר שורה בין שטר לעדים עכ"ל וקשה לפי זה למה אסרו חכמים ב' שורות רוחב וג' אוירי' היה להם לאסור רוחב שטה אחת כדעת ר' אבהו בפ' גם פשוט ועיין מ"ש לקמן בנוסח הגט סימן מ"ה ס' נ"ט סעיף קטן ל"ט ואז אם יכתוב ב"פ ש"ו ליכא למיחש שמא היה שורה אחד רוחב מן סוף השטר והוא זייף וכתב פעם שני ש"ו דזה אינו דחזקה דעדי' כדין עשו כמו שאמרי' גבי אם כתב ב"פ ש"ו והרחיקו החתימה שורה אחת מן ש"ו השני וכו' נ"ל דברוחב שטה אחת א"א לעדי' לצמצם דאינ' אומני' לכוין מלאכת הכתיבה וע"כ לא אסרו חז"ל רוחב שטה א' מן הכתב וכ"כ הש"ע בהדיא ריש סי' מ"ד משא"כ ברוחב ב' שיטין יכולין להיזהר, וע"כ פסלו חז"ל ברוחב ב' שיטין

י וכתב ב"י דוקא אם אין העדי' ע"ה אז אמרינן חזקה וכו' אבל אם העדי' ע"ה אפשר שחתמו אחר שהניחו ב' שיטין דהיינו ב' שיטין וג' אוירי' ויש לחוש שמא זייף וכ' ש"ו וע"כ מה טוב ליזהר לכתחלה שלא יכתוב ב"פ שריר וקים

יא אם יש בשטר מחקים או תלוייות או תיבות שעבר עליהם הקולמוס צריך לקיים קודם הכל ש"ו וא"צ לכתוב ודין קיומיהן: ומ"ש התו' והטור שצריך לכתוב וד"ק אינו מצד הדין אלא מצד המנהג כ"כ בסמ"ע וכן נוהגין

יב וצריך הסופר ליזהר שאין לקיים המחקי' אלא בכתב שהוא כמו כתב השטר ולא בכתיבה דקה יותר מכתב השטר כ"פ בש"ע סי' מ"ד סעיף ד' ועיין בתו' פ' גט פשוט דף קפ"ג ע"ב

יג צריך הסופר לזהר שלא יעשה מחק בשטה אחת סמוכה לאחרונה כשיעור שריר וקים או יותר מפני שיש לפסול השטר שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיימו בריוח שבין כתב לעדי' ואף אם לא כתב כלום על המחק פסול שמא היה כתוב בו חובת: ח"מ סימן מ"ד: