נחלת שבעה מהדורה קמא קכח

מערער. ומיהו לזה מספיק תירוץ של הב"י אך מ"ש במקום עיגון יתקנו ב"ד הווין מה צורך בתיקונן מאחר שבלאו הכי הם כשאר ווין

י ולכן נ"ל הטעם כמו שכתבתי למעלה סעיף קמן ז' באמת אם היו חסרין יודין היתירים או שכתב אותיו' יתירו' שלא נשתנה הענין בודאי מכשיר הרא"ש כסברתו וסברת העיטור ור"ה גאון אך ווין אלו אעפ"י שהן ווין ממש צריכין ב"ד לדקדק ולהאריכן גם בקריאתן ואם לא יהיו ארוכים יותר לא ירגישו בו עד שיעברו על אותה תיבה ויצטרכו לחזור ולקרותו פעם אחרת ויהיו העומדי' שם סוברים שאינם כתובים כתיקונו ולכן אם אינו חשש עיגון אף אם הבעל במקום רחוק מקרי לכתחילה וצריך גם אחר הואיל ועדיין לא ניתן אבל אם כבר ניתן א"צ גט אחר אף על פי שלא האריכו אותן הווין דהא מ"מ היו נקראין ווין אבל אם עדיין לא ניתן והוא במקום עיגון ואין הסופר לפנינו כגון שהוא במקום רחוק יכולין ב"ד לתקן הווין אעפ"י שאינו בצוי הבעל וגם הסופר עצמו אינו כאן מ"מ מאחר שווין גמורין הן בכתיבתן אלא כדי שירגישו בהן הדיינין להאריכן בקריאתן משום. הכי יכולין ב"ד לתקן (אבל אם הבעל והכופר כאן ע"ל סעיף מ"ג ד"ה למהך ס"ק ד') וא"כ הא דכתב הב"י בכם הרי"בש וז"ל לתקן ב"ד הווין בשעה הדחק כסבר' הרא"ש הוא רחוק בעיני כי אם צריך תיקון איך יתקן זולתי הסופר שהוא שליח הבעל אבל מ"מ אני לא חששתי לאותן הווין כי אני רגיל לסמוך על מ"ש הרשב"א על הא דאמר ולורכיה לויו דתרוכין וכו' לאו לאורכינהו משאר ווין קאמר וכו' גם מלשון הרמב"ם נראה כן ובדאי אלו הדברים לסמוך עליהם ומה גם בשעת הדחק שאי אפשר לתקן ויש לחוש לעיגונא עכ"ל ב"י בשמו וקשיא לי על דברי הריב"ש מאי מקשה והא הרא"ש גופיה כבר דולורכיה לאו דוקא ואפי' הכי כתב שהב"ד יתקנו אלא ודאי שהוא מטעם דאמרן ובזה דברי הרא"ש נכונים: גם קושיית הב"ח על הרא"ש קצתם אינם מוכרחים כלל ונכנס לתרץ בדוחק ונלאתי להביאו וע"ש

יא ונראה לי לפרש האי ולורכיה לויו דתרוכין וכו' וכן ויו דוכדו כמו בויו דויזת' דאיתא בסוף פ"ק דמגילה א"ר יוחנן ויו דויזתא צריך לממחתיה כזקיפא מאי סעמא כולהו בחד זקיפא אזדקיפו וכתב הרא"ש שיש מפרשים מותח בקריאותה יש מפרשי' בכתיבתה והיא מאלפא בית של אותיו' גדולו' עכ"ל וכתב בליקוטי מהרי"ל דאשר"י מפרש להאריכה בקריאתה שכן נהג הוא ז"ל. ש"מ דמהרי"ל תופס פירוש ראשון של הרא"ם מיהר אעפ"י דהלשון למימתחי' כזקיפה משמע להאריכה בכתיבתה דאל"כ על אריכו' הלשון בקריאתה לא שייך למימר כזקיפה אפי' הכי הוא חוכס פירוש' ראשון עיקר להאריכה בקריאתה וכן אנו נוהגין להאריכה בכתיבתה כי היא מאותיו' הגדולו' וגם מאריכין בקריאתה וא"כ ה"ה בהנך ווין דלשון ולורכיה משמע להאריכה ומשמע בכתיבתה וישמע בקריאתה ואפשר דהכל טעם אחד דע"י שיאריכה בכתיבתה יהיה לו למזכרת שיאריך גם בקריאתה ולא יחטוף אותן וישתנה פירוש ומשמעו' הענין דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן לדקדק באופן הכתיבה שלא יהא משמעותיה נוטה לפירש אחר אם ע"י הקריאה יוכל להשתנו'. וכן נ"ל בהא דלמהך דיאריכ' בכתיבתה ובקריאתה כמו שכתבתי לעיל במקומו וצריך עכ"פ לכתוב ג"כ אותן האותיו' גדולו' כמו האותיו' גדולו' בתורה ור"ל שלפי ערך עובי הגג של הויו יאריך הרגל לא שיעשנה כשיעור רחב שאר גג הויו ויאריך אח"כ הרגל דבזה נשתנה צורו' האו' רק יכתוב כל האות יותר גדולה משאר אותיו' הגט נ"ל: יב ודנה דברי בעל העיטור ורבינו האי גאון וריב"ש דברי טעם הן אמנ' לא ידעתי אם אנו סומכין על דבריהם כי הלא אנו רואים שאנו מדקדקין אפי' בדקדוקי' דקים אפילו אין הבעל מערער כגון אם כתב מונין בויו שכתב רמ"א בשם הריב"ש שאין לפסלו בשעת הדחק אעפ"י שמונין ג"כ לשון מנין הוא מ"מ הואיל ויש לפרשו בלשון אונאה אינו כשר אלא בשעה הדחק אעפ"י שהבעל צוה לסופר לכתוב גט כשר וגם אין הבעל מערער וכיוצא בזה הרבה וכתב רמ"א בתשובה סי' נ"ז תשובה למהרר מנוח שמהר"ר יוסף זלמוני החזיר גט מק"ק אובין בהיה כחוב דונאו והיה רחוק או מדונ' קצת ואם איתא כדברי הריב"ם והגאונים למה החזירו והא לדבריהם אינו פסול אפי' אם הבעל מערער וכ"ש אם נשלח למרחקים למקום שהדרכים משובשת בגייסות. וכן מהרי"ל ששלחו גט מטערויז ליתן במגנצא ומצא כתוב בו משלם בן אורי וכו' וכן מה שפסל גט שהיה כחוב בו די בסוף שטה חיהויין בראש השטה ופסלו וכן פסל גט שהיה כרוב שאנו מנין בו כאן ולדברי הריב"ש והגאונים אין לפסלו כלל

ואפשר משום שהרש"בא והר"ן וה"ה לא הכריעו בדברי הגאונים כמ"ש הב"י אנו אין בידינו ואין אומרי' בזה לא שבקינין פשיטות.ייהו דהעיטו' ורב האי והגאוני' והרי"בש מפני ספיקותייהו דהרש"בא והר"ן וה"ה ובפרט שהמה הרבים מ"מ מאחר שהאחרוני' להם לא הכריע ואנו אין בידינו להכריע ולכן לא הביאו בעלי הש"ע דברי העיטור ורב האי והגאונים והריב"ש

יג ועוד נ"ל לחלק דבשם האיש והאשה כעובדא דמשלם בן אורי דיש להב"ד עצמם להסתפק אם הכינוי קאי על האב או על להבן וכן עובד' דבקלון שורש צ"ח דיש לב"ד עצמם להסתפק אם זה הוא בעל האשה גם הגאונים והריב"ש מודים דפסול וכעין זה מצינו בתוספת רפ"ק דמציעא דף א' ע"ב ד"ה היכא דאיכא דררא דממונא אבל בשאר דקדוקים לפדו' בשעת הדחק אין לפסול אבל מ"מ אם אינו שעת הדחק יש לחחנו וכן מה שפסל מהרי"ל מפני יתור תיבו' בו מפני שהיה המנהג שם שלא לכתוב תיבו' בו וכדי שלא לשנו' מגטין הראשונים ובקל היה יכול ליתן גט אחד אך קשה ליישב מה שפסל מהרי"ל די בסוף השיטה ותיהויין בראש השטה וכן מה שהחזיר מהר"י זלמוני הגט שהיה רחוק או מדוני קצת והוא מטופס וגם אם לא כתב כלל שם הנהר מדינא הוא כשר כמו שכתבתי למעלה וכ"ש שלא נשתנה הענין בזה וגם הסופר כתבו בצוי הבעל ולא מפיו גם אין הבעל מערע' ואין בזה הריחוק שום ריעות' כלל וכתב מהרר אביגדור כץ במרדכי דשם הנהר אין צריך לכתבה כל ולכן אף אם שינה בה ככר וכ"כ הב"י ע"ש הריב"ש והביאו ב"י כוף סימן קכ"ו כמה דברים שאינו מעיקר הגם אינו פוסל

ואפשר שסוברים שלא דברו העיטור והגאונים אלא על דקדוקים להאריך הווין או חסרות ויתירוה אבל בשינוי ושבירות אותיו' או תיבות שבורות ומרוחקות מזה לא דבר

יד וכתב הלבוש והוא מכלל דברי הב"י וז"ל כללא נקוט בידך כל שאינו מעיקר הגט כגון בטופ' לא מפסיל שם הגט לא בחסרון אות ולא בחסרון חיב' דחסרון עדיף מאלו כתבו ושינ' בתקונו עד שנשתנה משמעות הלשון שמשמעות ומהפך הלשון או משנ' כוונת הגט בחילוף האותיו' כגון יוד בויו וכה"ג שנתבאר לעיל וכמשל שאם חסר ויו שנייה של וכדו וכתב וכד אין המנין משתנה בחסרון זה וכשר ואם כתב יוד במקומה היה שינוי לכון ופסול וה"ה אם היו האותיות יתירות ואין הענין משתנה שהגט כשר אבל אם נשתנה הענין פסול כגון שכתב לבריאת עלמא בהא הגט פסול דעומ' לשון נערה הוא ויש מכשירין בשעת הדחק עכ"ל

טו ונ"ל דאין כל השינויים שוים כגון לבריאת עלמא בהא דאעפ"י שהו' לשון נערה מ"מ נוכל להבין שע"כ הוא לשון עולם דאל"כ אין ענין זה לגט כלל ולכן באמת לפחות בשעת הדחק הוא כשר אלא שלכתחלה יש לכתוב לשון המבורר בגט וכן ואיגרא ביוד דמשמע לשון איגרא ולפ"ז לא היה הגט פסול בשעת הדחק דע"כ לא היה כוונתו על לשון איגרא דאין ענין גג לגט כלל וע"כ נוכל להבינו שהוא לשון אגרת אבל לפירוש הרי"ף שמפרש שנוכל לפרשו לשון זנות מלשון גרגירא דפ"ק דע"ז וא"ל בזה יש לטעות בגוף משמעו' הגט דהוי כאלו הטיל תנאי בגט אם זנות הרי את מגורש' ואם לאו איני מגרשך וכיוצא בזה שמשתנה משמעו' הגט לדבר והיפוכו אפילו בדיעבד פסול ולכן יש להמסדר לדקדק בכל דבר כי בקל יש לטעו' בפרט מי שאינו רגיל בדקדוק לשונינו הקודם וכמ"ש האשרי בסוף נוכח הגט דפסקיו ודחשוב' הביאו הטור והש"ע בסי' קנ"ד והלבוש וז"ל מאד יש לאדם ליזהר שלא להשתדל בענין גטין אם לא שיהא בקי בהלכות גטין כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יכול אדם לטעו' בהן ויבא לידי פיסול ממזרו' וצור ישראל יצילנו משגיאות אמן עכ"ל

טז ועוד נ"ל דשלש חלוקו' בדבר כל היכא דכתיב דיש להקל במקום עיגון היינו דוקא במקום עיגון ממש כגון שהלך הבעל למ"ה או במשומד ובמקום דכתיב חשש עגון היינו ר"ל דאינו עיגון