נחלת שבעה מהדורה קמא קכז

הרי"ף גרס ולא לכתוב ואיגרת אלא ואגרת ואיגרת לשון זנות כמו: גרגירא דפ"ק דע"ז כלומר אם את זנית תחתי תהיו מגורשת ממני נמצא שאם לא זינתה אילה מגורשת עכ"ל ובסמ"ג בשם הרמב"ם כתב ואי גרר ב' תיבות כלומר ואי זנית עכ"ל עושה ממלת גרת לבד לשון זנות מלשון גרגירא ואפשר שכן גם דעת הרא"ש בפירוש הרי"ף וא"כ לפי זה אפי' בדיעבד פסול וצ"ע אי לתכשר במקום עיגון ולדעת העיטור בטור סי' קכ"ו וריב"ש הביאו שם הב"י לא מפסיל אא"כ הבעל מערער ועיין מה שאכתוב בסמוך

ולא יכתוב אגרת בלא ויו דמשמע אגרת בעלמא שאדם שולח לחבירו אלא ואיגרת דמשמע דקאי אגיטא או דין דלעיל מיניה

נט כדת משה וישראל אלו שלשה תיבות כותבין בשטה אחרונה לבד ולא יכתוב שום תיבה יותר בשפה אחרונה מיהו אם כתב יותר לא מפסל בכך טור בסימן קל"ו ע"ש הרא"ש ואפשר לומר דה"ק דעכ"פ ספר תרוכין וכו' הוא בשטה שלפניה בשפה אחת אלא שהוסיף בשטה אחרונה קודם כדת משה איזו קיום מחקים וקצת משמע כן דלא הביא הטור דברי הרא"ש בלשון פלוגתא על דבריו דלעיל מיניה שכתב הטור שצריך שלא יהא בשטה אחרונה לא שפר תרוכין ולא גט פטורין ולא ואגרת שבוקין אלא כדת משה לבד וגם אלו הם דברי הרא"ש כמו שכתב הב"י של"ב הרא"ש בפרק ג"פ ונוכל לומר שצריך לכתחלה משמע ע אבל בדיעבד כשר ומה שכתב אח"כ מיהו אם כתב יותר לא מפסל בכך משמע דאפילו אם עדיין לא ניתן לא מפסל בכך וכל שלא ניתן עדיין לכתחלה מקרי מ"מ אינו צריך ליזהר אלא לכתחלה דלכתחלה ר"ל קודם כתיבת הגט צריך להיזהר אבל לאחר בכתיבה אעפ"י דעדיין לא ניתן מקרי דיעבד לענין זה וכ"כ הב"י ע"ש הרשב"א דאם כתב בשטה אחרונה ספר תרוכין ואגרת שבוקין כל שכתוב למעלה ודי די יהוי ליכי מנאי די בכך וע"ל סעיף נ"ג

ואם כתב הד' של כדת משה קטנה ודומה ליוד כתב ב"י סי' קכ"ו סעיף כ"ד בשם רבינו אלי' מכשירינן אם תינוק וכו' קורא אותו גם במקום שמכשרינין אם תינוק וכו' קורא אותו א"צ לכסות שאר האותיות ויכול להראות לתינוק כל השורה וכן נראה מלשון רמ"א סי' קכ"ו סעיף י"ח ומדברי הלבוש נראה שהכריע כדעת התוספו' שאין מראין לו אלא אותה תיבה והב"ח לא הביא רק דברי רבינו אליה שיכול להראות לו כל השורה

ג ואם כתב למד אלף של ישראל ביחד כזה $ציור בספר$ כשר כיון דתינוק דלא חכים כו' קורא אותו וה"ה בשאר אותיות אם הוא בטופס ולא בתורף הרא"ש בתשובה דלא גרע מכתב משיט"א ועיין בב"י מיהו כתב הב"ח בסי' קכ"ו וז"ל ונקטינן שלא ליתן גט שנכתב בגישמיט אלא במקום עיגון וכמדומה לי שעכשיו נתבטל דכל הגטין שהובאו מסלניק וממצרים ומיתר מקומות בתוגרמה כולם נכתבים בכתב אשורית אלא שאין נכתבים על' קלפים עכ"ל

ד ואם כתב קודם כדת משה קיום מחקים כשר ובטופס א"צ קיום טור ס"ס קכ"ה ומיהו אין נוהגין לקיים בגט כלל ותורף הוא מקום האיש והאשה והזמן והרי את מל"א

ה ולא יסיים כדת משה וישראל בחצי השטה רק יאריך וימשוך האותיות עד סוף השורה ועיין בב"י בסימן קכ"ו סעיף י"ח ואם כתב כדת מ"ו עד חצי שטה ובשאר חצי השטה חתומים העדי' כשר גמור הוא וראוי להכשיר בו הגט דליכא למיחש שמא חתמו העדים תחלה בחצי השטה ונשאר חלק לפני חתימתן לזה ליכא למיחש דאם כן היו' עושין העדים שלא כדין ב"י בסי' ק"ל בשם הרשב"א ומיהו נ"ל היינו דוקא אם אין העדים ע"ה אבל אם העדים עמי הארץ חיישינן וכ"כ הב"י עצמו בח"מ סי' מ"ה הבאתי דבריו בסי' ג' סעיף יוד. וכתב עוד הב"י בסי' קכ"ו וסעיף י"ח ע"ש הר"ן דאם כתב כדת משה וחתימתן של עדים בשטה אחת שכשר הדבר ובלבד שיהא אפשר לכתוב במקום כדת משה וישראל פלוני חייב לפלוני מנה דכה"ג ליכא למיחש שמא הרחיקו העדים משום דקי"ל שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר ויש להם לחוש שלא יהא אפשר לזייף בכך עכ"ל

ו כתב הטור בסוף סימן קכ"ו ע"ש העיטור ע"ש הרבה מרבוותא כל בהנך דקדוקי (פי' אם לא האריך בו' או שלא כתב כדי היתרות או שכתב יודין שלא היה לו לכתוב דוקא כשהבעל כתב הגט א שהסופר כתב מפיו ובא הבעל ואמר כונתי לשנות כדי לקלקלה אבל אם אומר לסופר לכתוב ולחתום גטו סתם וטעו באחד מאלו והבעל אין מערער הגט כשר ותנשא בו לכתחלה וכ"כ רב האי אי יהיב בעל רשותא לסופר לכתוב וטעה בהון או במקצתהון אי איתא לספרא מתקן להו ואי לא מתקן ומנסבא בהאי גיטא לא מפקינא לה ואי אתיא לאנסובי ואתא בעל ומערער ואמר האי דכתב ודין דינא אמרי ולכך נתכוונתי לא מינסבא ואי מינסבא לא מפקינא לה וכן הוא סברת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וכ"כ ב"י על שם הריב"ש בסי' ר"ה וז"ל על גט שהיו בו אותיות יתירות בקצת תיבות כיון שאי אפשר לשנות המלות ההן ממשמעותן בשביל האוספ' ההוא אין בהם שום גריעותא וכל אותן דקדוקים שנזכרו בגמרא כגון לא תנסבא לפי שמשמעות הל' משתנה לפי זה לפסול הגט אבל בזולת זה אין קפידא ואף בהם כתבו הגאונים שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער ועוד יש מקילין ואומרים שלא נאמר זה אלא כשהבעל עצמו כתבו ומערער אחר כך לכך נתכוונתי אבל כל שצוה לסופר לכתוב גט כשר וטעה הסופר ולא דקדק באותן דקדוקים אין לפסלו בדיעבד אפי' אם יערער הבעל

אח"כ כתב הטור ע"ש הרא"ש אשובה לו ששאלת שליח הולכה שהביא גט ולא היו ווין ארוכים אם רשאים ב"ד להאריכן תשובה אין יכולין להאריכן ואם ניתן לה הגט ואין הווין ארוכין והבעל רחוק אין לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנות עיגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו ב"ד הווין כי מסתמא הבעל צוה לכתוב כתיקון חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק עכ"ל

ז ונ"ל לפרש דברי הרא"ש דה"ק דאם לא ניתן לה עדיין אף אם הבעל במקום רחוק אבל אינו חשש עיגון אין יכולין להאריכן ור"ל שצריך לכתוב גם אחר. ואם ניתן לה הגט ואין הווין ארוכין והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה דאף ע"פ שאין כאן חשש עיגון מ"מ הואיל וכבר ניתן אין לחוש בדיעבד אם לא האריכן דהא אנו רואין שהיו נקראין ווין בלי ספק כלל ועוד דהוי זילותא דבי דינא להמתין על גט אחר הואיל ויצא שם מגורשת על האשה. ואם הוא ממקום רחוק ויש בו תקנות עיגון יאריכו ב"ד הווין וה"ה במקום עיגון והוא כאן אלא דאם הוא כאן יכול הסופר לתקנן ולכן אמר דאם הובא ממקום רחוק והוא חשש עיגון יכול אפי' הב"ד לתקנן. ומה שאינו כשר בדיעבד במקום עיגון אף ע"פ שלא האריכו ב"ד הווין אכתוב בסמוך בס"ד והב"ח נכנס בזה בדחוקים. ובפי' דברי העיטור עיין בב"ח ובדרישה ויש לי ליישב עוד דבריו בענין אחר אלא שאין להאריך כאן

ח והב"י ז"ל הקשה וז"ל קשה לי ואם לא היו אלו הווין ארוכות יותר מהראוי כשר גמור הוא כיון שתינוק קורא אותו ווין וכמ"ש רבינו גבי ולורכיה לויו דתרוכין והסכימו בו הרא"ש ושאר מפרשים דלורכיה לאו דוקא ואם היו קצרות שאינן נקראות ווין האיך הכשיר היכא דניתן לה. ונ"ל דאע"ג דמדינא א"צ להאריכן ווין הנזכרים בחלמוד יותר מדאי כיון שנהגו להאריך קפדינן בהוא לכתחלה וכמו שהשיב בגט שאין אותיות מוקפת גויל שבארנו נהגו לפסול אף ע"פ שפסק בפסקיו להכשיר א"נ ווין היו נקראים ע"י הדחק ומשום הכי הוצרך להאריכן עכ"ל: ט ויש לי להקשו' עוד הא הסכים הרא"ש לדעת העיטור ורב האי גאון דדוקא אי כתבו הבעל או כתבו הסופר מפיו ואתא בעל: ומערער (אז אפילו אם נשאת תצא) אבל אם צוה לסופר סתם לכתוב הגט ולא אתא ומערער הגט כשר ותינשא בו לכתחלה משמע אבל אם מערער לא מכשרינין לכתחלה אבל בדיעבד מכשרינין. אפילו אם הבעל מערער וכך הם דברי רב האי גאון וכ"ש אם דברי העיטור ורב האי גאון הם כדברי הרי"בש שאם צוה לסופר סתם אפילו אתא הבעל ומערער לא משגחינין ביה א"כ למה כתב הרא"ש דאם הבעל במקום רחוק לא היה פסלו אבל אם הוא כאן היה פסלו ואעפ"י שאין הבעל