נחלת שבעה מהדורה קמא קכה

ה ובאמת גם תמיהת הב"י על הרח"ש לא קשיא מידי דמה שכתב בפסקיו בפ"ב דגטין דיכול לתקן היינו קודם חתימו' העדים (ברגלי ההין וקופין או כאחר חתימה בשאר אותיו' כמ"ש בסמוך) וז"ש הטור ואם יש בו אותיות דבוקו' יכול לגרר וכו' היינו קודם סתימו' העדים ומ"ש הרא"ש בתשוב' דבוק' האותיו' פוסלין בארצינו היינו לאחר החתימה והיינו מפני שלא היה בניוה הבעל (אבל אם הבעל לפנינו יכול לתקן אפילו אחר חתימה בדבוק' שאר האותיו' דהא אפינו בתפילין נשר ולא מקרי שנא כסדרן וא"כ הא דכתב הטור ואם יש בו אותיו' דבוקו' יכול נגרר וכו' ר"ל בדביקו' ההין וקופין וקודם שיחתמו או בדביק' שאר אותיו' ואפילו לאחר חתימה ומ"ש הרא"ש דבוקת האותיו' פוסלין בארצנו היינו משום שנשלח ממרחקים וכא היה אפשר לתקן בציוה הבעל ולכן פסול אפי' בשאר אותיו' לאחר חתימה) ולכן לא שרי התם רק הואיל ולא היה אפשר להביא אחר אבל אם היה אפשר להביא אחר היה צריך גס אחר ולפ"ז אין אנו צריכין לתינוק של הב"י ונראה דגם סדר פדואה לומדים כן בדברי הטור ובביאור דברי הרא"ש כמו שכתבתי דהתיר לכתחלה לגרר אם לא חתמו העדים והביא ראיה מדברי הטור הנ"ל ע"ש הרא"ש וע"כ הטור לא הזכיר כלום שצריך לגרר דוקא קודם חתימה וכתב כך ע"ש הרא"ש ע"ש הטור ועל כרחך הטור לא הזכיר כלום שצריך נגרר דוקא קודם חתימה או אפילו לאחר חתימה רק כתב סתמא ובסדר פדואה כתב שהיה קודם שחתמו העדים והדיבוק היה בשאר אותיו' א' וב' של בארות וכתב שצוה לגררו ולהפרידו כדברי טור א"ע וסר י"ד ע"ש הרא"ש ג"כ שמותר לגרר כשהאותיו' נוגעו' זו בזו דלא נקרא חק תוכות עכ"ל מדתלי טעמא דלא נקרא חק תוכות ש"מ אם מתקנו בדרך שאינו חק תוכות מותר אפינו קופין וההין קודם חתימו' העדים דלאו דוקא א' וב' של בארו' הנוגעים אלא ה"ה רגל הא וקוף הנוגעים וגרר כל הרגל קודם החתימה דהוי נמי כשר אבל משום דביקות שאר האותיות. לבד לא היה צ"ל שהעדים לא חתמו עדיין דאפילו לאתר חתימה נמי כשר (וא"ת דאפכא איכא למידק מיניה דמאחר שהיה קודם חתימות העדים והיה הדבוק בשאר האותיות ר"ל לא ברגל הא וקוף משום הכי הכשיר נתקן ומשום הכי כרב דנא הוי חק תוכות ור"ל לתרץ דאלו היה אות שהיה שייך בו חק תוכות היה אסור לתקן כגון רגל הא וקוף זה אינו דקודם חתימ' אפילו רגל הא וקוף מותר לתקן אם מתקנו באופן שאינו חק תוכות ועוד דהא הביא ראיה מטור י"ד ור"ל דבדרך זה אפילו בתפילין כשר ודוק) וא"כ הרב רמ"א ז"ל תפס כל החומרות ויש ליישב דבריו בדוחק וי"א דאין להפריד האותיו' בסכין אם נוגעין וכן נוהגין היינו ר"ל לאחר שחתמו העדים והוא בדביקו' ההין וקופין וזהו שכתב בשם סדר גטין וכן הוא דעת הרא"ש והטור וכפי מה שחלקתי בדבריו ואח"כ כתב ויש מקילין בשעת הדחק ר"ל אפי' לאחר חתימות העדים (פירוש אפילו ברגל ההין וקופין הנוגעין) וזה שרושם תשו' הרא"ש דשם היה נשלח ממרחקים והיה לאחר חתימות הערים גם מותר לתקנו בשעת הדחק כנ"ל אפילו בלא צוה הבעל שהרי בנדון של הרא"ש היה הבעל במרחקים גם היו העדים חתומים אבל אם הוא לאחר חתימו' העדים והבעל בפנינו ויכולין לכתוב גט אחר אינו רשאי לגרר אפילו הבעל מצוה לתקנו אבל קודם שיחתמו העדים והבעל מצוה לתקן זה שרי דברי הכל כל זה בנגיעת ההין וקופין וכיוצא בזה שהוא נגיעה שהוא חק תוכו' אבל בנגיעת אותיו' זה לזה אפילו לאחר חתימו' העדים שרי אפילו לכתחלה אם הבעל בפנינו כמו שאכתוב בסמוך) זהו חלוקה שלישית של רמ"א אף שלשונו שבחלוקה שלישית קצת דחוק מ"מ נ"ל הדין דין אמת אחרי שכן נוטין גם דעת סדר פדואה וכן נראה קצת מדברי רמ"א עצמו דאם היה רמ"א תופס דעת כולם להחמיר לא היה מעייל פיל' בקופה דמחט' לכתוב בשם כל הפוסקים הנ"ל סדר גסין והרא"ש ומהר"מ פדואה וב"י לדעת הרא"ש למה שלא כיוונו כלל רק אם היה תופס דעת כולם להחמיר היה כותב שכך נראה נו או המ"מ היה רושם ד"ע אלא ודאי שגם דעת רמ"א כן אף שלשונו שבחלוקה שלישית הוא דחוק. ועוד דלפי זה מסכים דבריו למ"ש לעיל מיניה בשם ת"ה ומהרי"ק שהבאתי לעיל בסמוך סעינף קטן ב' ג'

ו שוב מצאתי כדברי שחלקתי בתשוב' הרא"ש בתשוב' משאת בנימן סי' נ"ב והתיר ג"כ לתקן קודם חתימ' העדים והביא ראיה מסדר פדואה הנ"ל וחילוק בדברי הרא"ש כמו שכתבתי והעיר ג"כ בתמיהתי שעל רמ"א ז"ל וז"ל ובאמת ואמונה כי המנהג הזה שכתב מהרמ"א אין לו יסוד כלל שהרי פשוט שבגטין אין פסול מוקף גויל מעכב מן הדין רק שחומרא בעלמא היא עכ"ל ולכן אין לבי נוקפני מה שישבתי דברי רמ"א אף שהוא דחוק בסוף לשונו קצת גם אפשר שלא כיון לזה כלל מ"מ טוב יותר ממה שישאר עליו שום תלונה גם בזה כל הפוסקים הנ"ל שוין ולא חונקין וכבר כתב בתשובת משאת בנימן סי' ז' הבאתי דבריו לעיל סי' ח' דיש להשוות דכרי הפוסקים בכל מה דאפשר אפינו בדוחק גדול ולא לעשותם חולקים וכ"ש בזה שאין הדוחק גדול בישוב דבריהם כלל רק בישוב דברי רמ"א

ז אך מה שרצה הרב מ"ב ניישב שלא יקשה עליו דברי מהרי"ק שכתב בשורש צ"ח על רגלי ההין וקופין שאין להפריד בסכין וכ"כ שאר מחברים משום דהתם מיירי נמי לאחר שחתמו העדים כבר אבל קודם חתימו' העדים אין ה"נ דיכול לתקנו ועוד נראה דשאני רגלי ההין וקופין דהתיקון הוא בגוף האות ודמי לחק תוכו' וכה"ג לא מועיל שום תיקון אפי' קודם חתימו' העדים אבל בנדון דידן שאין התיקון בגוף האות רק בנגיעה שביניהם שרי לתקן ולהפריד עכ"ל חילוק השני אינו מוכרח כלל ואינו אמת וחילוק הראשון נכון והוא על הדרך שכתבתי והאמת יוכיח והא ראיה שאפי' בתפילין יכול נתקן ונגרר רגל ההא והקוף וישאר הגג שלא יהיה חק תוכו' וח"כ לא יהיה גט חמיר מתפילין ומ"ש דאסור לגרר היינו לאחר החתימ' ומ"ש הטור אם יש בו אותיו' דבוקות וכו' היינו באותיו' שא"צ רק להפרידן אפילו לאחר חתימה מותר דאין זה תיקון גדול דאפילו בתפילין אין בזה משום שנא כסדרן ומותר לגררן אפילו אם כתב עד סופן וה"ה בגט מותר להפרידו אחר החתימה ולהכי דקדק הב"ח בסי' קכ"ה וכתב דוקא אם האותיו' נוגעין מעט יכול לגררן מאחר שכל אות ניכרת הטיב אבל אם ב' אותיו' נוגעין כל גובהן של אות כזה $ציור בספר$ באופן שאינו ניכר כל אות לבדו אסור לגררו אחר כך. עכ"ל משום דהוי נמי כמו חק תוכות ומת שכתב הטור אחר כך בשם סה"ת דאם רוצה לעשות מם פתוחה ונסתמה דאין יכול לגרר וכו' היינו אפילו קודם חתימה ומשום חק תוכות אבל אי מגרר כל הויו ונשאר הנון שפיר דמי לתקן קודם החתימה ובזה כל נכון בס"ד

ח אכן מ"ש הרב מ"ב שלא היה מנאו לבו להקל נגד הנך רבוותא סדר גטין ורמ"א רק משום שהיה ספק בעיני קצת אנשים אם היה נוגע כלל ועוד שהיה נראה בעיני הסופר. שמתחלה היה מוקף גויל ואח"כ נתקלקל ע"י נדנוד דמשמע דבלאו הכי לא היה מתיר להפריד אפי' קודם חתימה מ"מ נראה אלו היה ידע הרב באותו פעם בשעת מעשה דברי רבני פדואה בסדר גיטין הנ"ל היה מתיר להדיא נגרר קודם החתימה כי לא מצא דברי סדר גטין דפדואה עד לאחר מעשה כנראה שם מדבריו גם אנו ענה על דעתו ליישב דברי רמ"א אפינו בדוחק היה עושה כי בודאי היה סומך על דברי עצמו להשוות הדיעות וכו'

ט והנה יצא לנו מזה דאם הבעל בפנינו יכול לתקן אפינו אחר חתימה בדבוק' שאר האותיו' ר"ל כגון נגיעה מעם אות נאות שאינו חק תוכו' וא"צ תיקון גדול אבל בדבר שהוא צריך תיקון גדול נגרר כל הרגל כגון רגלי ההין וקופין וכדומה אפילו הבעל בפנינו אסור לתקן לאחר חתימו' עדים וצריך גט אתר: אבל קודם החתימה מותר לתקן אפילו רגלי ההין וקופין וכיוצא בזה באופן אם אין בתיקונו חק תוכות ואם הובא הגט ממרחקים שאין הבעל לפנינו ואז אין יכול נתקן בצוי הבעל גם הוא לאחר חתימה אפינו בדבוקו' שאר אותיו' אין לתקן אם אין תינוק קורא אותו ואם תינוק קורא אותו אין צריך תיקון (ועמ"ש בסעיף נ"ט סעיף קטן ו') וכ"ש בדבוקו' רגלי ההין וקופין ובמקום חשש עיגון יכול לתקן אפינו רגלי ההין וקופין

י ואם טעו העדים בחתימה כתב רמ"א בא"ע סימן ק"ל בשם ת"ה וז"ל י"א מאחר דסגי אם כתב יוסף עד א"כ בן יעקב לא צריך למכתב ואם טעה או ושינה בו אין לפסול וכתב דאין לסמוך על זה רק בשעת הדחק ובמקום עיגון משמע מדבריו דאם נשאר החתימה בטעות