נחלת שבעה מהדורה קמא קכג

כל שום על מקומו ועל מקום אבהתי אבל במקום שאין כותבין כי אם מקום העמידה כי מקום דירתינו מרופה בידינו יש לכתבו קודם העומד וכן הרי"ף שכתב כל שום קודם העומד היינו נמי מהאי טעמא דבנוסח הרי"ף לא כתוב כל שום על המקום וזה החילוק שבין הרי"ף ומהרא"י ובין נוסח הרמב"ם והרא"ש והטור ורבינו ירוחם וכן כתוב בסדר פדואה סי' ל"ה וז"ל סדרתי בגט מומר לכתוב אנא יצחק המכונה אייזק וכל שום וחניכא דאית לי בן שלמה המכונה זלמן וסדרתי החניכא לכתוב סמוך לשמו ולא אחר שם המקום כי אין דרך לכתוב פה פאדוה שום וחניכא עכ"ל וא"כ לא היה להב"י וש"ע ורמ"א לכתוב דנהגו לכתוב העומד קודם כל שום ורמ"א כתב דיש לכתוב החניכא קודם מאחר שאין בזה מחלוקת כלל רק תלוי במנהג המקומות אם כותבין חניכות אבות ומקומות או לא ובעיקר הדין לא פליגי רק להרמב"ם והרא"ש והטור ור"י וכן בנוסח מהרי"ל שכתוב כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאחרי ולאחריהון דאבהתי פשיטא שיש לכתוב העומד קודם חדא כדי שלא להפסיק באריכות לשון זה בין שמו ועוד כי היכא דליקו כל שום גם על שלפניו על האבות ועל מקומו ומקום האבות כי איך יכתוב כל שום כו' ולמקומו כו' מאחר שלא הזכיר עדיין עצם שם מקומו ובמקום שאין כותבין שום וחניכה על האבות ומכ"ש על מקום האבות וכגון במשומד כותבין כל שום קודם העומד כדעת הרי"ף ומהרא"י וא"כ אין כאן מחלוקת כלל רק תלי במנהגם אם נהגו לכתוב כל שום האבות ועל מקום האבות או לא ואם כן שלא בדקדוק כתב הב"י והש"ע שכתב נהגו לכתוב העומד כו' קודם וכל שום כו' גם רמ"א שכתב וי"א דיש לכתוב החניכה קודם העומד במקום פלו' אחרי שאין כאן מחלוקת וכ"ש לפי מה דאפשר לפרש דכונת רמ"א לא היה על כל שו"ח רק על החניכא ממש דבזה פשיטא ליכא מאן דפליג דיש לכתוב החניכא קודם העומד לא היה לו לכתוב וי"א ועוד דלא נופל על הלשון דהש"ע איירי מכל שו"ח והוא כתב וי"א כו' על החניכא ממש. וכן נראה לי דבמקום שכותבין כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאחרי ולאחריהון דאבהתי דוש לכתבו אחר העומד. ולכן האי גט שנשלח לידי ממדינות שוואבין וסדרתי אותו בבאמבערק באדר כד"ת לפ"ק שנכתב בו כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבהתי והיה כתוב כל שום קודם העומד שלא בדקדוק נכתב והנה מתחלה כתב אחר נוסח מהרי"ל באשר באשכנז נוהגין אחריו אך באשר ראה גם דברי רמ"א שכתב לכתוב החניכה קודם העומד הכתיב כל שום קודם העומד וכבר כתבתי דזה אינו ולשון רמ"א אטעיה להמסדר ההוא כי אינם מובנים על דרך זה כאשר כתבתי ומיהו גם אם הבעל בפנינו נראה שאין צריך לכתוב גט אחר וכן משמע מפסקי מהרא"י סימן רמ"ז וכ"ש היכא שנשלח מרחוק וכמה הרפתקאות דעדו עליה

כה העומד היום כ"א יש מקומות שאין כותבין כאן אחר העומד וכן אחר העומדת וסגי אם כתב העומד היום במדינות באמבערק או העומד היום במתא פלונית ועיין מ"ש בסעיף י"ב בכאן הראשון

כו צביתי ברעות נפשי כתב הלבוש שיש לקרות הריש בפתח והעין בשוא והו' בפתח שהוא לשון רצון אבל ברעות נפשי במלאופם אף ע"פ שהוא גם לשון רצון לעשות כרצון איש ואיש התרגום למיעבד כרעות גברא במלאפום מ"מ יש לטעות לפרש בלשון אונס ושברון לב ודברי טעם הן וכבר כתבתי כמה פעמים בכתובה בשם מהר"מ מינץ דיש לכתוב לשון המבורר טפי וא"כ מכ"ש בגט וכמו שיש לדקדק בלשון כך יש לדקדק בקריאה וע' מ"ש בסעיף נ"ט ס"ק ח'

כז בדלא אניסנא יש ליזהר לכתוב בדלא בבית ולא בכף דהוי משמע כאלו אינו אנוס אבל באמת הוא אנוס והוי מבטל הגט ואם כתב בדלא אנוס ולא כתב אניסנא לא פסול וכותבין י' אחר נון ראשונה ובדלא אניסנא בחד שיטה כך אמר לי האלוף מהר"מ לוי נר"ו בעל פירוש יואל משה שכך קיבל מרבותיו ונכון הוא להיזהר לכתחילה אבל לא מיפסל אם לא נכתב בחד שיטה וכן מצאתי בתשובת הרר אהרן ששון סימן ל'

כח ושבקית ופטרית ותרוכית ג' לשונות של גירושין ואח"כ כותבין פש"ת ואח"כ תש"פ וטעם לשינוי ג' תיבות אלו עיין בפסקי מהרא"י סימן רכ"ח ועוד טעם אחר בסדר פדואה סי' ל"ט משם רבינו שמשון ביאר סדר הלשון ושאר מלות הגט. ומיהו אם שינה לא עיכב וכולם בחד יוד ולפני התיו ויאריך הויו של תרוכית וכן הווין של תרוכין שבוקין פטורין קצת יותר. משאר ווין אך לא יותר מדאי ועיין מ"ש בסעיף נ"ז

כט יתיכי בשלשה יודין

ל ליכי בשני יודין ברא"ש ורמב"ם והגהות מיימוני וכל בו וב"י בשמו וטור ומהריל ורמ"י וכל האחרונים זולת הב"י בשם האורבלי שבתי לכי בחד יוד ונראה דבדעבד סגי בחד יוד אפילו בדיעבד כל דהו כגון שנכתב הגט אע"פ שעדיין לא ניתן ועמ"ש סימן י"ב סעיף כ"ב ד"ה ליכי

לא אנת אנתתי ברי"ף ורמב"ם וסור כתוב אנת פלונית ולא כתוב אנתתי ובנוסח הלבוש כתוב אנתתי ולא כחוב אנת אך בפי' הגט העתיק אנת אנתתי ובנוסח רמ"א וסדר פדואה ובאשרי סוף גיטין ובהגהות מיימן בשם סה"ת והמצוה ובמהרי"ל כתובים שניהם אנת אנתתי ולכן בודאי לכתחלה יש לכתוב שניהם אבל היה נ"ל יתור לשון מלת אנת והיה די אם כותב ליכי אנתתי ולכן מי שאינו כותב תיבת אנת לא הפסיד נ"ל

לב אנתתי אנתתי בלא יוד אחר האלף מרדכי ועיין בלבוש ונראה דאם כתבו ביוד אפילו עדיין לא ניתן הגט כשר דבפרשת ויצא כתיב אנתתי ביוד ועיין מ"ש בסי' י"ב סעיף י"ז

לג שרה אם כתב ריש שבשם האשה הגג קצר מאד מכל שאר ריש שבגט ונמצא בגט ווין גדולות מאד עיין בבית יוסף תשובת הרמב"ן

לד בת מאיר הכהן ואם יש כינוי לאבי האשה כותבין גם כינוי אביה בגט וע' מ"ש לעיל סעיף כ"ג סעיף קטן ב'

לה העומדת היום עד ועל מי מעינות כל זה אין כותבין רק אם מגרשה בפנינו שהיא בכאן אבל בגט הולכה שהיא אינה בכאן אין כותבין כל זה שהרי אינה עומדת היום כאן עכ"ל הלבוש והלשון קצת אינו מדוקדק ד"מ אם הבעל ביהודא ואשתו בגליל לא יכתוב העומדת היום בגליל דשמא ביום כתיבת הגט לא היתה בגליל אף ע"פ שתהיה אח"כ שם בשעת הקבלה וא"כ בשעת כתיבה מחזי כשקרא ולכן אין לכתוב בגט הולכה העומדת היום בפלונית מתא אבל מלת כאן פשיטא דאין לכתוב וז"ל מהרי"ו כששולח גט ע"י שליח אין לכתוב שום וחניכה אאשה ואמקום האשה כיון שאינו יכול לכתוב העומדת היום כו' וקשיא דודאי חינוך מקום האשה אין לכתוב אבל למה אין לכתוב חינוך שמה

לו דהוית הב"י כתב בזה נוסחות שונות אי לכתוב דהוית חד תיבה או די הוית ב' תיבות ולא הכריע וכתבו האחרונים לכתוב דהוית תיבה אחת ודקדק הלבוש לקרות הוי"ו בצרי וע"ש ועמ"ש בדיני כתובה סי' י"ב סעיף ל"ז: לז אנתתי בלא יוד אחר האלף. לח מן קדמת דנא ואם לא כתב מן קדמת דנא רק כתב דהוית אנתתי כשר ועיין בלבוש ולא יכתוב מקדמת דנא רק מן קדמת שהוא לשון המבורר טפי מהר"מ מינץ סי' ט'

לט וכרו צריך ליזהר בו' שניה שלא תהיה קצרה וכתב ב"י בשם הכל בו ו' גדולה ולא יותר מדאי שלא תדמה לנון וטעמא שיאריך הו' שלא יהא משמע כדי הדלית בחירק כלומר באין כלום באין ספר כמו כדי נסבא. ואם חסר ו' דכדו ולא כתב רק וכד כשר הואיל והוא בטופס ב"י סוף סי' קכ"ו ותשובת רשב"א וע' מ"ש בסעיף נ"ז ובסעיף מ"ג ס"ק א' ובסעיף יט ס"ק ח'

מ פטרית ושבקית ותריכית כך דעת מהרא"י סי' רכ"ח וכן אנו נוהגין והב"י הביא בזה נוסחות שונות ומכללם נוסח הרא"ש בפסקיו כתב שבקית ופטרית ותרוכית וקשיא דבנוסח הרא"ש דתשובת כתב כאן פטרית קודם ושבקית וע"כ כאן נוסחות פטרית קודם ושבקית היא עיקר וא"כ למה כתב בטופס דפסקיו ושבקית קודם ופסקיו חיבר אחר התשו' לא יתכן לומר שחזר מטופס דתשובות מאחר שבאמת טופס דתשובות היא עוקר וכן כתוב ברוב טופסים שהביא הב"י בכאן פטרית קודם