נחלת שבעה מהדורה קמא קכא

ועולה לס"ת בשם ביבנט וחותם בו שטרו' ואגרת דשם ביבנט עיקר וכותבין דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים משמע מתוך הקונטרסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורש' עכ"ל ב"י והכל נכון דאם אינו חותם בשם האחד וגם אינו עולה בו לתורה וגם אינו נקרא כן בפי הבריו' מ"ש הוא מאשה שכותבין שם שרגילה בה ואם נכתב שם האחד לבד דפסול וה"נ כן

כב עוד כתב ב"י אשה שנקרא' שמחה בעת הלידה ואח"כ נקראת אליגריא' (בל"א פריידא) נ"ל דאזלינן בתר שם דקרי לה רוב' ואותו כותבין עיקר ועל האחר כותבין דמתקרי ולהסכמ' רמ"א כותבין המכונ' דהיינו שמחה המכונה פריידא ועיין בשמו' גטין לנשים אות פ'

כג אח"כ כתב ב"י במי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע ממנו שם ראשון נראה מתוך דברי הקונטריסין דאפילו הכי צריך לכתוב ב' גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני וכתב עליו הב"י ומשמע לי שטענה זו לומר שאעפ"י שנשתקע ממנו שם ראשון אכתי צריך לגרש בו ג"כ דלעולם חשיב שמיה ואין לומר שיכתו' יחד כמ"ש בקונטרסין גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה הלכך משמע לי שדעתו לכתוב ב' גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם שני עכ"ל וקשיא לי הרי כתב הב"י בשם תשוב' מהרי"ו כשנותנין ב' גטין לאשה אתה צריך ליתן זה אחר זה דאם יתן לה שניהם בבת אחת דילמ' דעתיה אההוא דלאו גיטא הוא וכדאמר ר' נתן המקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת משום דדעתיה אמלוה ורמ"א בתשובה סי' פ"ד כתב עוד ב' טעמים דאין נותנין ב' גטין רק מדוחק חד דקי"ל בדאוריי' אין ברירה מאחר דלא הוברר בשע' הגט באיזה מגרש יש לפקפק בו ועוד דהתו' מפרשי בסוטה דהמגרש בב' גסין פסול משום דספר א' אמר רחמנא ולא ב' ספרים וכתב ומיהו אין לחוש רק אם נותן ב' גטין בפעם אחת אבל לא בנותנן זה אחר זה עכ"ל ולכאורה נ"ל לחלק דאם שם א' יותר פשוט קצת משם השני נותנן בזה אחר זה והשם הפשוט ושהו' עיקר השם נתנו ראשון ואם שניהם שקולין ולא ידעינן איזו עדיף אז יש לתנם בבת אחת אך כאן אי אפשר לומר כן דהא לעולם שם השינוי הוא עיקר אעפ"י שאינו נקרא בו בלשון בני אדם רק אם עולה בו לתורה ראשון וחותם בו שטרו' ראשון וא"כ מכ"ש כשנשתק' שם הראשון ששם השינוי הוא עדיף אך קצת קשה דלעיל כתב בשם חיים ביבנט דאם אין קורין אותו כלל בשם חיים ואינו עולה בו לתורה ואינו חותם בו דאם נשתכח שם חיים שאין כותבין אותו כלל בגט היינו טעמא דביבנט היינו הפירוש והלעז של חיים והיינו הך לכך אין כותבין רק ביבנט לבד ואפשר שאין כוונת הב"י ליתן שני הגטין ביחד רק זה אחר זה ולא נחית להא רק עיקר כוונתו שצריך ב' גיטין וכ"כ הב"ח בסימן קל"ב בשם רש"ל דאין ליתן שני גסין בבת אחת דא"כ איכא חציצה אלא נותנין שני הגטין בזה, אחר זה וכתב דכן נוהגין. ואפשר דהא דקאמר הב"י ביחד לאו ביחד ממש קאמר אלא בסדר אחד בזה אחר זה ומיהו גם זה אינו רק בדעבד כדאיתא בהגה' רמ"א סי' קכ"ט סעיף י"ט

כד כתב רמ"א בתשובה סימן פ"ד אשה אחת שנשתמדה ושמה אסתר ואח"כ חזרה וכדי להתנסבא קראה שמה פעסלין ומהרי"ו כתב לה גט וכתב פעסלין ואסתר בלא מתקרי ובלא מכונה גם פעסלין קודם לאסתר מאחר שלקחה שמה לעצמה ולא נשתנה ע"י חולי אעפ"י שהוא לעז ושם אסתר ל"ה וכן עשה מהרי"ל כה"ג חוה רייציל וכת' עליו רמ"א שמהרי"ק בשורש צ"ח קרא חגר על מי שכתב בגט לוי יהודא בלא מתקרי אע"ג דהתם לא נשתנה ע"י חולי רק שלא יכירו אותו וכן משמע באשרי פרק השולח דבני אדם הגולין ובורחין לנפשם למדינו' אחרו' ומשנים שמם שלא יכירו אותם יכתבו פלוני דמתקרי פלוני ולא פלוני ופלוני ועל כן החליט רמ"א דאע"ג דנוכל לומר שיש חילוק בין המעשים דלא נצטריך לומר דפליגי הני רבוואתי מ"מ כל זמן שאין החילוק ברור לנו לא נכנס לספיקו' רק יכתוב פלוני דמתקרי פלוני שעדיף מכל דבר וכתב עוד דאין חילוק בין נשתנה ע"י חולי או ע"י דבר אחר ואדרבה נראה מדבריו שם דיותר יש לכתוב מתקרי בלא חולי מכשנשתנה ע"י חולי עכ"ל רמ"א ז"ל וא"כ נשמע נמי מדברי מהרי"ק שיכול לכתוב על השם שלא נשתנה ע"י חולי דמתקרי ש"מ דשם הראשון הוא עיקר. וכן משמע עוד שם דנשנשתנה ע"י חולי הוא יותר מובהק משם שלקח לעצמו שכתב לא מבעיא אם שם השני שלקח בכוונה לעצמו מחמת בוריו ולא מחמת חולי שהיה לו להקדים שם הראשון שהוא שם של מקום הנתינה תחלה אלא אפילו אם נשתנה ע"י חולי ש"מ שע"י חולי יותר מובהק משם שלקח לעצמו ואפשר דטעמא דמהרי"ו מאחר שזה השם שלקחה לעצמה היא מפורסמ' עכשיו ונקרא' בשם זה לאו גרע מחניכ' הידוע ונראה שלזה כיון מהרי"ו שכתב הטעם מאחר שלי שלקחה שם זה לעצמה עכ"ל ונראה שר"ל שלקחה שם זה לעצמה ונקרא' בשם זה משא"כ בשינוי השם ע"י חולי שמ"מ נקראת בשם הראשון

ומיהו בכל זה שיש לכתוב ב' גטין היינו דוקא לכתחלה אבל בדעבד בחד סגי בשם המובהק לבד דלא גרע מחניכתו המובהק' שכתבו התוספ' והרא"ש והטור שאם לא כתב אלא האחד הגט כשר כ"כ הב"י וכ"כ רמ"א בתשובה הנ"ל

כב בן כותבין בגט בן ולא בר מהרי"ק ורמ"א בשם סדר גטין משום דאיכא למטעי דלעולם יש לכתוב בגט לשון המבורר טפי ומיהו אם כתב בגט בר הגט כשר מהרי"ק ואין כותבין בן הקדוש או בן מהר"ר סדר פדואה סימן ל"ב ורמ"א בשמו וקשיא לי למה יגרע משאר חניכא דאם יש לו חניכא שכותבין החניכא וא"כ גם זה יש לכתוב שלא יאמרו אין זה בעל האשה כי בגט זה נכתב יעקב בן משה ובעל האשה נקרא יעקב בן מהר"ר משה דלא גרע מהא דהנהו ספרי דפלג' יקרא לבעלי זרוע שכותבין הרב או החכ' או הנשי' אעפ"י שלאו בר הכי הוא שכתב הטור בשם הרמ"ה דאין זה שינוי שמו והגם כשר וכ"ש אם הוא או אביו חכם ומוחזק בכך

ומיהו אם המגרש עצמו חכם או רב אתי שפיר דאין כותבין החכם או מהר"ר דכל לשון הגט הבעל עצמו מדבר ולא בלשון עדים דהא מטעם זה אין לכתוב איך אנא כמ"ש הטור ע"ש הרא"ש ואם הוא עצמו מדבר אינו קורא עצמו בשם חשיבו' אבל עדיין קשה. אם אביו הוא מורינו למה אין כותבין בן מהר"ר וע"ק לי למה לא יכתוב בן מהר"ר דלא גרע מחניכה הרגיל ביותר וכתב בח"מ סימן רנ"ג האומר נכסי לטוביה ובא חד דשמיה רב טוביה אין נותנין לו אלמא דבלשון בני אדם רב טובי' שם בפני עצמו וטובי' שם בפני עצתו הוא וא"כ אם לא יכתוב בגט בן מהר"ר יאמרו שאין זה המגרש כי בגט נכתב בן פלוני ואבי המגרש הוא מהר"ר פלוני

ונ"ל דה"ט כמו שתקנו חז"ל כמה דברים כדי שלא לבייש וכדי שלא ליתא לאנצויי כגון קריאת התורה שהש"ץ קורא וכן לשון הקדושין שהרב מקרא להחתן כדי שלא לבייש כמו שכתב' לעיל בסימן י"ב במחודשים סעיף ו' וה"נ כן דנהי דאם כתב בן החכם או בן הנשיא לא מפסל בכך בהנהו בעלי זרועו' מ"מ לכתחלה לאו שפיר למיעבד הני אלא כדי שלא ליתו לאנצויי הנהו בעלי זרועו' עם הרבנן מסדרי הגט צריכין להכשירו בדיעבד וע"כ תקנו שגם במי שמוחזק לכך אין כותבין בן מהר"ר ומהשתא לא ליתו לאנצויי ולא ירע בעיני בעלי זרועו' וראיה לדברי ממ"ש הרב המגיד הביאו הב"י בסימן קל"ב דאין מחזירין גט בט"ע אפילו לצורבא מדרבנן לפי שאין מצוי צורבא מדרבנן בדורו' הללו ויבא הדבר לכלל מחלוק' אי הוא צורבא מרבנן ורצה להחמיר באיסור ערוה עכ"ל ש"מ דאין מחזירין אפי' לודאי צורבא מרבנן משום מחלוק' וא"כ ה"ה הכא

ב ונראה לפחו' אם יש בעיר ב' יב"ש ואחד הוא בן חבר או מהר"ר או בן הקדוש שיכול לכתוב בן הקדוש או בן מהר"ר ואין צריך שילוש דלא גרע מאם יש לאחד כינוי משפחה כתבו עדר פדואה דאין צריך שילוש וה"נ כן וכ"כ מהרא"י בסי' ז' דבשני יעקב יכול לכתוב יעקב המכונה יעקל לסימן אבל בלאו הכי אין לכתוב יעקב המכונה יעקל דקיצור שם הוא ועדיף טפי מיצחק חקין ואם כן גם כאן יבול לכתוב בן הקדוש או בן מהר"ר לסימן דלא גרע מיעקב המכונה יעקל ומיהו מהר"ם בכרך כתב בתשובה והיא בסדר גסין שלנו דאין לכתוב כינוי משפחה אפילו בב' יוסף בן שמעון רק יכתוב שילוש ואפשר שהטעם הוא מפני הרואים גט זה ולא יהיו יודעים שנכתב כך משום ב' יב"ש