נחלת שבעה מהדורה קמא יא

אבל אם חתמו זה תחת זה ליכא למיחש שיכתוב לפני כל עד פלוני לוה מפלוני דשני עדים בשני שטרות כל אחד בפני עצמו אין מצטרפין או בשני שורות כה"ג. (ועיין בח"מ סי' נ"א) וא"ת והא איכא למיחש שיעשה זיוף על כל אחד מהעדים שיכתוב לפני חתימתו דכל אחד אני חייב לפלוני מנה יש לומר דמש"ה לא פסלו לשטרא דהעדים הפסידו לנפשם דלא הוי להו לחתום באמצע השורה ולא פסלו השטר אלא כשיש לחוש שיזייף להוציא ממון מאחרים תוס' ואשר"י פרק גט פשוט עכ"ל (דף קס"ב ע"ב ד"ה שפה אחד נמי פסול) וקשיא לי דהא אעפ"כ גם בענין זה יכול להוציא ממון מאחרים שיחתוך חתימות עד אחד לגמרי עם השטר העליון או חתימות הראשון לבד ויכתוב לפניו פלוני לוה מפלוני מנה ועליה קאי חתימות העד האחד ולפחות יביאו לידי שבועה דאורייתא (ואע"פ שאין בין עד הראשון לשני רק רוחב אויר אחד מ"מ אין העדים יכולים לצמצם כמ"ש בש"ע ריש סי' מ"ד ועל כן נהי דאם יחתוך לא יוכל לכתוב עליהם שורה אחרת מ"מ אם יחתום השורות בין עד לעד ישאר עוד גליון כראוי וא"כ אם העדים חתומים בחצי שטה אחרונה יחתוך כל א' מן העדים לבד ויכתוב פלוני לוה מפלוני מנה ויהיה עד אחד עליו ויביאו לידי שד"א וק"ל) ונ"ל דכמו כן נוכל לומר לאידך גיסא דכל א' מן העדים יחוש לעצמו שמא יזייף עליו ויכתוב אני לויתי מפלוני מנה וע"כ מדאגה זו יטייטנו בדיו בחצי שורה שלפני חתימתו כדי שלא יכתוב שט"ח על העד עצמו ובזה מובטח נמי שלא יוכל לזייף ולכתוב פלוני לוה מפלוני מנה כזה הכל שריר וקים: (נאם פב"פ עד ונאם פב"פ עד) ולפי זה גם באם הניחו שורה אויר ובשורה שנייה חתמו בחצי שטה אחרונה כזה (למקניא ביה הכל שריר וקיים. נאם פב"פ עד ופב"פ עד) וטייטו חצי שורה שלפני חתימתן בדיו נמי כשר דשוב ליכא לזייף שיהא שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וגם שמא יחתוך העליון ולכתוב לפני חתימות העדים א"א מאחר שאינו רוחב יותר משטה אחת דהיינו ב' אוירין ואם יחתוך העליון אין ריוח למעלה מן החתימות לזייף וגם שמא יכתוב באותה שטה מאי דבעי ויכתוב פעם שניה ש"ו דכבר אמרתי דאם כתוב ב"פ ש"ו שצריך להרחיק שטה אחת מן ש"ו השני וכאן אם יכתוב באותה שורה פעם שני' ש"ו לא יהיה בין ש"ו השני לחתימות העד רוחב שטה אחת חלק אכן הב"ח כתב בסי' מ"ה דלא אמרינן יטייטנו בדיו אלא בגליון אבל באמצע שורה יש לחוש שמא היה כתוב בו חובתו וע"כ מחק בדיו ואע"ג דאין למדין משטה אחרונ' לחובתו למדין מה שא"כ הכא ליכא למיחש שהיה כתוב בו חובתו בגליון מן הצד לא אמרי' דאטיוטא חתמו ומ"ש הטור דלא אמרינן אטיוטא חתמו אלא כשהטיוטא עומד בין השט' לעדים עכ"ל הב"ח ולפי זה גם מה שכתבתי הוא אסור וא"כ קשיא קושייתי הנ"ל ואפשר דבנדון זה שכתבתי גם הב"ח מודה דלא אמרי אטיוטא חתמו משום דע"כ לא היה כתוב שם חובתו דאם היה כתוב שם חובתו למה כתב הסופר בשני החצי שורות שלפני העדים ולא כתב חובתו במשך שורה אחת ויחתמו אח"כ העדים תחתי' בתחלת השורה שאחריה וכן בשורה השני דבסמוך דאי אמרת שהי' כתוב שם חובתו ומחק וע"ז העידו העדים כדי שלא יחשדו אותו שמחק חובתו דאם כן למה הניח הסופר מלא שיטה שלימה וב' אוירים וכתב חובתו אח"כ ולמה לא כתבה מיד סמוך לשטר ברוחב אויר א' אלא ש"מ בזה נראה שלא היה כתוב שם חובתו וא"כ מה צריך להעדאות עדים ע"ז שלא יאמרו שחתמו על הדיוטא כדי שלא יחשדו אותו שמא מחק חובתו בלאו הכי לא נוכל לחושדו כדאמרן וא"כ הא דכתב הב"ח דמ"ש הטור דלא אמרינן אטיוטא חתמו רק כשהטיוטא עומד בין שטר לעדים לאו דוקא היינו כגון שסיים השטר באמצע שטה ואחר כך דיוטא ואתר כך בתחלה השורה שתחתיה חתומים העדים כזה הכל שריר וקיים: נאם פב"פ עד ונאם פב"פ עד) דאז ודאי ליכא למיחש שמא היה כתיב שם חובתו או כזה) למקניה ביה הכל שריר וקים. נאם פב"ב עד ונאם פב"פ עד) וכן אם היו הערים חתומים זה אחר זה באלו שני אופנים יש לחוש שמא יאמרו אטיוטא חתמו כמ"ש הב"ח ודו"ק

ד ואם השטר מסיים באמצע השטה יכולים העדים לחתום עצמם בחצי שטה הנשארת זה אצל זה ואז למדין מחצי שטה שלפניהם ומשטה שעליהם דאין לחוש לשום דבר הג"ה רמ"א סימן מ"ה כזה הכל שריר וקים נאם פב"פ עד ונאם פב"פ עד והטעם כ' בסמ"ע דאם היה חלק לפני חתימות העדים ולא ראו שהשטר היה כתוב גם באותה חצי שורה שקודם חתימתן לא היו חותמין עצמם בחצי שורה כיון שיכול לזייפו ולכתוב שטר ועדיו בשטה א'

ה צריכין העדים להיזהר כשחותמין ויש חלק לפני חתימתן שלא יחתמו זה אחר זה בשטה א' דשמא יכתוב בחלק שלפני חתימתן מה שירצה ויחתוך העליון ויהיה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וכיצד יעשה יטייטנהו בדיו ולא אמרינן דאטיוטא חתמו אלא היכא שהטיוטא עומד בין שטר לעדים וכתב בסמ"ע דאף אם יתחילו לחתום בראש השטה רק שהגליון רחב אז יכול לזייף ולחתוך שטר העליון ולעשות שפר ועדיו בשטה אחת וכ"ש דלא יחתמו זה אחר זה ונראה לי דאף אם הגליון רחב יוכל לתקן לחתום זה אחר זה דיטיינהו בדיו לפני חתימתם כזה $ציור בספר$ הכל שריר וקיים: נאם פב"ב עד ונאם פב"ב עד

ו אין לעדים לסתום אא"כ כתוב ש"ו שם

ז יזהרו העדים שלא יחתמו עד שקראו השטר ואם אין יודעין לקרות או אין מבינים יקראו שנים לפניהם ויתרגם לפניהם ואח"כ יחתמו וע' בש"ע ח"מ סי' מ"ה וא"ע שם סי' ס"א סי"ג וס"ס ס"ח

ח עדים שאין יודעין לחתום אסור לקרוע להם נייר חלק ולחתום ר"ל שלא יחתוך שמות העדים בנייר חלק שיהיה מעבר אל עבר ולהניח על השטר ואח"כ יעביר עליו הדיו ובמקום הקרעים יכניס הדיו ויעביר על השטר אבל בגט מותר משום עגונה שם סי' מ"ה וע' עוד בא"ע סי' ק"ל

ט צריך שיכירו העדי' ששם הלוה הוא פב"ב ובשטר מכר שם המוכר ובשובר שם הלוה ואם שטר המלוה. בלא קנין צריכין להכיר אף שם המלוה ח"מ סי' מ"ט ס"ב

י אין העדי' רשאי' לכתוב אא"כ א"ל כתבו וחתמו ותנו לו או שקבל קנין לפניה' או שיהיו ב"ד של שלשה קבועי' ושלחו אחריו והודה בפניה' במטלטלין ובהודאות קרקעות אפי' לפני שנים כותבין הודאתו: ח"מ סי' ל"ס

יא בשאר שטרות מותר לסופר לחתו' עם עוד עד א' כדאיתא במשנה פ"ט דגטין משנה ח' ואפילו בגט אכן בש"ע א"ע סימן קנ"ז כתב דאין לחתום בגט סופר ועד ועיין בב"י בא"ע סי' ק"ל

יב ודע מה שכתבתי בכל פעם עד לא כתבתי רק לסימני' אבל א"צ לחתו' רק פב"ב ובגט חותמי' פב"ב עד ומיהו גם בגט אם לא כתב עד נמי כשר נ"י ורמ"א בא"ע סי' ק"ל וכתב מהר"י מינץ בסדר גט שלו הטעם משום דכל לשון הגט הבעל מדבר בעדו אני פב"פ המגרש מדכתיב וכתב ונתן ואם לא יחתמו העדי' אני פב"פ עד הוי משתמע שהחות' הוא המגרש אבל בשאר שטרות השטר מדבר בלשון העדי' ולכך לא הרגילו לכתוב עד אחר חתימתן עכ"ל ולא נהירא דאיך יש לחוש שהחות' הוא המגרש מאחר ששניה' חתומין ואין שניה' מגרשין ואי משום שמא יסברו שהבעל חתם עם עד אחד נמי ליכא למיטעא בהכי שהרי בגט כתוב ד"מ אנא ראובן בן שמעון והחתומי' הם יוסף בן יעקב יצחק בן אברה' ואי משום דשמא איתרמו שמי' דחד מן העדי' כשמיה דבעל זה אינו דאי איתרמו שמיה כשמיה צריך לכתוב דורות ואפי' אי איתרמו ב' גיטין ושמות האנשי' שוה ושמות הנשי' אינם שוות כותבין דורות כדאיתא בהגהות רמ"א סימן קל"ז ובתשובת מה"רי כץ סימן ל"ו מכ"ש בנדון זה שהיה לכתוב דורות ונ"ל דהיינו טעמא דכותבין פב"פ עד דכמו באם חתם סופר ועד דפסול והכי מסקנ' הטור והב"י וש"ע וכ' ב"י הטעם משום דמאן דמכשר באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדי' ויחתומו פסול בחתם סופר ועד כלומר שאם הסופר עצמו חות' בעדות הגט עם עד א' הוא פסול דאי אמרת כשר נפיק מינה חורב' דזמנין דאמר בעל אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתומו ומשו' כסופא דסופר שלא יתבייש לומר שאין מקבלין אותו בעד מיחתמי ליה כלומר שאומרי' לו שהבעל אמר כן ובעל לא אמר הכי וכו' עכ"ל וא"כ בעדי' נמי איכא למיחש כה"ג שמא לא צוה לאותן עדי' דהא אפי' בשטרות