נחלת שבעה מהדורה קמא קיט

נקרא במקום אחד ראובן ובמקום שני שמעון כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון פסול אבל אם נקרא בב' שמות ביחד ר"ל במקום אחד או שעולה כך לס"ת אז כשר אם כתב ראובן שמעון וקצת קשה דבסעיף י"ח כתב רמ"א גבי אם נשתנה שמו מחמת חולי דאם עולה לס"ת בשניהם כותבין השני עיקר ועל הראשון מתקרי וצריך לומר דבאמת לכתחלה צריך לכתוב שם השני ועל הראשון דמתקרי אבל בדיעבד אם כתב שניהם בלא מתקרי כשר וכך הם דברי מהרא"י בכתביו סימן רס"ז ועיין בת"ה סימן רל"ה וכותבין דמתקרי בלא אלף לבסוף

יב ואם ניתן לו ב' שמות בשעת מילתו ונקרא בשתיהן כאחד כאשר שמעתי שבמקצת מקומו' נהגו כך ואני הכרתי אחד שהיה נקרא בין הבריו' בשני שמות כאחד אם שניהם לשון הקודש אז פשיטא שכותבין שניהם בלא מתקרי אך אם הראשון ל"ה והשני לעז כגון יעקב וואלף היה נ"ל לכתוב יעקב בנימן המכונה וואלף דאז ליכא למטעי שהכינוי וואלף קאי על יעקב דא"כ היה כותב יעקב המכונה וואלף דמתקרי בנימין אבל אם נקרא וואלף יעקב בזה צ"ע איך לכתוב אם כותב בנימן המכונה וואלף יעקב היה נראה שהכינוי הוא וואלף יעקב ועוד אי נקרא משלם פייביש וקורא בתורה משלם אורי וא"כ אם יכתוב משלם אורי המכונה ויביש יהא נראה שהכינוי קאי על שניהם או על הראשון לבד על משלם וליכא למימר דיכתוב משלם וייבש דמתקרי אורי שם החול תחלה ואח"כ שם הקודש כמו שכתב הלבוש אם כותב שם הקודש תחלה יכתוב יהודא המכונה ליב ואם כותב החניכא קודם יכתוב ליב דמתקרי יהודא זה אינו חדא דאינו תלוי בדידיה לכתוב כמו שירצה קודם רק במה דקרי ליה אנשי אי קרי ליה אנשי בשם העיקר קודם יכתוב יהודא המכונה ליב ואי קרו ליה בחניכא יכתוב ליב דמתקרי יהודא ועוד אי יכתוב על משלם וייביש משלם וייביש דמתקרי אורי יטעו לומר דהדמתקרי קאי על משל' משנ' דמתקרי וייביש דהא כשיש לו ב' שמות בל"ה והאחד רגיל והשני אינו רגיל כותבין הרגיל קודם ועל השני דמתקרי ונ"ל לכתוב משלם אורי המכונה משלם וייבש דבזה ידעו שהכינוי אינו קאי רק על אורי וכן וואלף יעקב יש לכתוב בנימין יעקב המכונה וואלף יעקב דבזה הכל אתי שפיר בין שהשם הראשון הוא שם החול ובין שהשני הוא שם החול ואין נ"מ במה שכותב כפל שם האחד

יג ואם שם השני יוצא משם העברי כגון יהוד' ליאון פירוש ליב ע"ש גור אריה יהודא או שהשם הלעז הוא ממש שם העברי דהיינו הפירוש של שם העברי כגון חיים וקורין אותו ביבנט בלעז או לעבן בל"א וכן שמחה בלעז אילגריאה או פריידמן בל"א כותבין דמתקרי ואם הוא חינוך ואינו יוצא מעיקר השם אע"פי שהוא לשון הקודש כותבין המכונה כך כתב הב"י וש"ע וזה הכלל לדברי הב"י אם השם השני יוצא מעיקר השם כגון יהודא ליאון או ליב או שהשם השני הוא פירוש של עיקר השם והיינו הך כגון חיים וקורין אותו לעבן כותבין דמתקרי אע"פי שהשם השני הוא לעז ואם השם השני אינו יוצא מעיקר השם וגם אינו הפירוש של עיקר השם רק שם אחר לגמרי אף על פי שהוא ל"ה כותבין המכונה אבל מנהגינו באלו הארצו' כמו שכתב רמ"א דכל שם השני אם הוא לשון הקודש כותבין דמתקרי ואין חילוק אם הוא יוצא מעיקר השם או אם הוא פירוש של העברי או לא ואם שם השני הוא לעז כותבין המכונה אף על פי שיוצא מעיקר השם או שהכל אחד כגון חיים המכונה ביבנט או לעבן יהודא המכונה ליאון או ליב

יד ולבן רבים מתמיהים על רמ"א שכתב אח"כ מי שיש לו שם עברי שעולה בו לס"ת ויש לו נמי בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי ומקשים עליו והרי כבר הסכים רמ"א שעל הכינוי כותבין המכונה וכך מקשים על מ"ש רמ"א בסעיף י"ד אם נקראת בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי ע"ש כותים. ותירץ הב"ח דיש חילק אם ניתן לו שם הלעז מן העריסה זהו כינוי לשם העברי כגון שם של ל"ה כשנכנס לברי' שלמה ומן העריסה ניתן לו שם זלמן זהו שם לעז שהוא כינוי לעיקר השם אבל אם לא ניתן לו שם הלעז מן העריסה אלא שלאח"כ קראו לו עוד שם של לעז לאיזה סיבה כיון שלא קראו לו אותו שם של לעז אחר שהכניסוהו לברית אין זה כינוי לעיקר השם רק שם לעצמו וכותבין דמתקרי וכך תירץ על הא דבסעיף י"ד דשם שקורין הגוים בשם אחר לגמרי אע"פי שהוא לעז אין זה כינוי לעיקר השם ולכך כותבין דמתקרי וכתב שהאריך בזה בתשובה על מעשה כזה. וקשיא דאם כן לדבריו גם בשמות הגוים צריך לחלק דעל הרוב הם קורין ליהודים שמות הקרובים לשם דיהדות כמו שכתב בעל הת"ה ע"ש הרא"ש וא"כ הוי ממש כינוי ואם נן לפעמים יצטרך לכתוב על שמות שקורין הגוים דמתקרי ולפעמים המכונה ולא ראינו מי שמחלק בהכי גם סברתו אינה מוכרחת וראייתו שבתשובה לא זכינו להאיר על עבר פנינו ועוד דמהר"מ מינץ במעמד ובהסכמות גדולי הדור נתן גט למשלם זלמן וזעמל וכתב המכונה אע"ג דשם זעמל נמי לא היה מן העריסה רק ע"ש היופי והיינו כמו ע"פ הסיבה שכתב הב"ק ואף עפ"י כן כתב המכונה ונ"ל דרמ"א עיקר המכוין לא בא רק להורות שיכתוב שם העברי או שם דיהדות קודם שם הלעז או שם הכותים ולא בא עתה להורו' על דין המכונה או דמתקרי וראיה מדברי רמ"א עצמו שכ"כ בתשובה סי' פ"ד למתנגדו שרצה להביא ראיה שכותבין המכונה גם אם ב' השמות הם בלשון הקודש והביא ראיה ממ"ש הטור שלמה המכונה שלמן ושלמן הוא שם ל"ה כדאית' בגמר' פרק כיצד מברכין מה שמך א"ל שלמן וכו' וכן שלמן הוליד את בועז וע"ז השיב רמ"א דלא ירד הטו' למידק בלישנא דמתקרי או המכונה רק לדקדק אם השם כינוי קודם כהן או כהן קודם לכינוי כדאית' התם לכן איכ' למימר לאו דוקא קאמר אלא ר"ל דמתקרי אלא דהרגל לשון מכונה נקט ואם נאמר דדוקא נקט מ"מ ההוא כינוי אינו ל"ה אלא ר"ל השין שמאלי סלמן כי כן דרך הגוים לקרא לשלמה שלמן והוא כינוי ממש ולכן כתב לכתוב המכונה עכ"ל וא"כ אף אני אומר ה"נ רמ"א לא ירד עכשיו לחלק אם לכתוב דמתקרי או המכונה והרגל לשון דמתקרי נקט ואם נאמר שבדוקא נקט י"ל דמלת' אגב אורחא קמל"ן ומשמיעני עוד דין א' דבאמת לכתחלה יש לכתוב על שם הכינוי המכונה אבל אם כתב דמתקרי נמי כשר דכן כתב בהדיא בתשובה הנ"ל דמי שיש לו ב' שמות שאינם שם כינוי כגון יעקב וע"י חולי נשתנה שמו משה כותבין יעקב דמתקרי משה אבל לא יכול לכתוב המכונה כי שם משה אינו כינוי ליעקב אבל על שם כינוי יכול לכתוב דמתקרי דהא מ"מ נקרא כן וע"פ דבריו שבתשובה הנ"ל כתב רמ"א כאן כותבין שם ישראל דמתקרי ע"ש כותים וכן בסעיף ט"ו עושין שם העברי עיקר וע"ש השני כותבין דמתקרי להורו' דבכינוי גם דמתקרי נכון כך נ"ל כוונת רמ"א פשוט וברור וכעין זה כתב רמ"א בתשובה סימן מ"ג לחכם אחד וז"ל אך אבא כמתנצל על מה שחשדיני מכתו"ר והבין מדברי שדעתי שיש להקדים ההרשאה להתחלה ובאמת שזה לא עלה על לבי כי למה לנו לכתוב בשטר דברים שאינם לכתחלה ללא תועלת וכו' ואף אם רצון מכ"ת לפרש דברי כרצונו מ"מ לא חשבתי מעולם להקדימו בלא תועל' וללא צורך אם לא להראו' הלכה למעשה שהרשאה מוקדמת כשרה כמו שמצינו כזה הרבה פעמים שכוונו הראשונים עכ"ל וא"כ בודאי לזה כיון רמ"א כאן להראו' הלכה למעשה דאף במקום שצריך לכתוב המכונה אם כתב דמתקריא כשר ולאפוקי אפכא

ורמז רמ"א עוד ריש סי' קכ"ט וז"ל וי"א דאין לכתוב וכל שום וחניכא אלא אם יש לו ב' שמו' יכתוב פלוני דמתקרי פלוני ולא חילק כלל בשם השני אם הוא לעז או עברי אלא ש"מ דאם כתב דמתקרי בכל ענין כשר. נ"ל

טו ואם יש לו ב' שמו' אין לכתוב כל שום וחני' רק יכתוב הב' שמות בפירוש בסי' קכ"ט עוד שם בסעיף ד' ובסעיף י"ב מי שיש לו שם אחד בגליל וכו' משמע שצריך לכתוב דוקא השם של מקום הנתינה ולא כמו שנקרא במקום שנכתב הגס ויכלול שם מקום הכתיבה בוכל שום וחניכא וכן הוכיח הב"י בסי' קכ"ה אבל אם לא כתב שניהם או שכתב שם מקום הכתיבה וע"ש מקום הנתונה כתב דמתקרי או כלל שם מקום הנתונה בוכל שום וחניכא או שכתב שם מקום הנתינה בוכל שום וחניכא או שכתב שם מקום הנתינה ולא כתב שם מקום הכתיבה אפילו בוכל שו"ח הגט פסול וכל הי"ג דרכים שאמרו באשה שהלך בעלה למ"ה יש בה רק צריך לכתוב תחלה שם מקום הנתינה ויכתוב ע"ש מקום הכתיב' דמתקרי ואם כתב שם מקום הנתינה ושם מקום הכתיבה כלל בוכל שום וחניכא כשר אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וע"ש מקום הנתינה דמתקרי