נחלת שבעה מהדורה קמא קיד

יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליבי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל: יעקב בן יצחק עד ראובן בן יעקב עד

א בשלישי עיין בכללים סימן ה' איך כותבין כל ימי השבוע

ב בשבת אבל אין כותבין לשבת דמשמע שעם השבת קאמר וגבי לירח דליכא למטעי כותבין לירח ובהגהות דרישה כתב דגבי לירח משמע מה שעבר כך וכך מיום התחלת חידוש הירח ויום החידוש בכלל ואם היו כותבין לשבת היה ג"כ מעת התחלת השבת ויום השבת שעבר היה בכלל וזה אינו אלא כוונתם כך וכך לשבוע הבאה ולא יכתוב בשלישי בשבוע דהוי משמע שמטה ויש למנוע לסדר גט בע"ש דמשום טרדא להכין לשבת ימהר בנתינת הגט ולא ידקדק הטיב אם לא בגט משומד ומשום עיגונא או בגט ש"מ דתקיף ליה עלמא

ואם שכח לכתוב בשבת רק כתב ברביעי עשרים יום לירח שבט הגט כשר. טור א"ע סי' קכ"ו ע"ש הרא"ש ואם דילג ולא כתב בשבת וגם יום רביעי היה כ"א שבט יהוא כתב ך' הגט כשר שם ועיין עליו בב"י ובב"ח ובדרישה בסימן קכ"ז וכתב ב"י ומסתברא כגון שניכר ע"ס כגון שלא כתב שין האמצעי של בששי או ריש ברביעי או תיבה אחרת אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון עכ"ל בשם העיטור

ובר"ח אם ר"ח ב' ימים יכתוב ביום שלשים לירח אדר ראשון שהוא ר"ח אדר שני דבזה יוצא ידי כל הספיקות וכך עשה מהר"י ברין עובדא בגט משומד. אך המרדכי כתב וסדר פדואה וכל האחרונים למנוע מליתן גט ביום ראשון של ר"ח ולדחות עד למחר שלא להכניס ראשו בשום ספק אבל אם ר"ח שני ימים וכתוב ביום שני או בראש חדש שהוא יום א' כתבו סדר פדואה ובעלי הש"ע וכל האחרונים ג"כ למנוע משום ספיקא אם יש לכתוב באחד או ביום אחד וכבר הוכחתי למעלה בסימן ו' דמשום זה אין למנוע ויכתוב באחד לירח. שוב מצאתי שגם המרדכי שאחר שכתב למנוע מלכתוב גט ביום ראשון של ר"ח ולדחותו עד למחר אפי' הכי כתב דבר"ח כותב באחד לירח פלו' ולא מסתפקי ליה כלל אי יש לכתוב ביום א' רק כתב בפשיטות בא' לירח

ג שבעה ועשרים יום כל זה מפורש לעיל בכללים סי' ז' באיזו מקום כותבין מספר מרובה קודם למספר המועט או אפכא. ואימתי כותבין יום או יומים ועיין בדיני כתובה סימן י"ב סעיף י"ג. ועיין לעיל סי' ו' שם כתבתי דאין לכתוב בשבעה ועשרים רק שבעה ועשרים

אם כתב ר"ת כגון בשנים עשר שכתב בי"ב כשר הגהות מרדכי ריש גטין הביאו הש"ע ורמ"א בשם הרב מטירנא

ד לירח עיין מ"ש לעיל בדיני כתובה סימן י"ב סעיף ד' ואע"ג דרוב לשון הגט הוא לשון תרגום א"כ הוי ליה למימר בתלתא בשבתא בתלת יומין לירחא דמרחשון עיין מ"ש לקמן בתיבת לא ימחא סעיף מ"ז ולעיל ריש סימן ד' בשמות החדשים ומה שאנו כותבין מקצת הגט בל"ה ומקצתו בלשון ארמי עיין מזה בתשובת רמ"א מסי' קכ"ו עד סי' ק"ל ויכוח נאה מזה עם הגאון מהר"ר יודא פדואה

ה מרחשון עיין לעיל בכללים סימן ד' איך כותבין החדשים ואייר בב' יודין וכסלו חסר יוד בין אחר הכף ובין אחר הלמד כי כן כתיב כשלו חסר בזכריה ו' ובתחלת נחמיה ומיהו נמנעין ליתן גט באייר משום האי ספיקא וכן בכסלו ת"ה הביאו הב"י בסי' קכ"ו ואם נתן גט באייר בחד יוד ובאותו יום נודע הטעות יש ליתן גט אחר בב' יודין ולא הוי זילותא לב"ד אבל אם לא נודע הטעות בו ביום רק אחר קצת ימים לנתינות הגט וינא שם מגורשת על האשה ואי הוי מצרכינין ליתן גט אחר הוי זילותא לבי דינא יש להכשיר בדיעבד ונ"ל דדוקא בטעות כה"ג חיישינן לזילותא דבי דינא דליכא נפקותא כולי האי אף אם כתב איר בחד יוד אבל בטעות אחר לא חיישינין לזילותא דבי דינא ואפי' אחר כמה ימים נותנין גט אחר דמשום זילותא דבי דינא לא שרינין א"א לעלמא. ותדע שהרי מהרא"י עצמו בסי' י"א כתב בגט שדילג בו מאתי' וכתב חמשת אלפים ושבע עשרה והיה מצריך מהרא"י ליתן גט אחר אפי' אחר כמה ימים לנתינת הגט ואף שמשמע שם מדברי מהרא"י דשם לא היה זילותא דב"ד דאין זה תלוי בטעות הדעת וכו' מ"מ נראה דלא כתב כך רק להוציא מלבו של הר"מ מהלא המסדר הגט שלא יהא חלשי דעתיה וכמ"ש בפירוש שאף אם יתירנה בגט זה מ"מ מידי רינון לא יצא משא"כ אם כתב איר בחד יוד דדיעבד כשר ואחרי שכבר ניתן דיעבד הוא ואם כתב כסליו ביוד הגט כשר עיין בשמות גטין באות ב' בנימן

ו שנת חמשת אלפים אם דילג הסופר לבריאת עולם או כתב הפרט קטן לבד ודילג האלפים והמאות או אם דילג המאות ולא כתב רק אלפים או אם דילג ולא כתב חמשת רק אלפים עיין מ"ש לעיל בדיני כתובה סע"ו ועיין בב"י בא"ע סי' קכ"ז

ז לבריאת חסר ויו כ"כ בנוסח הגהות מיימון בשם ספר התרומה וסמ"ג ובנוסח גט חליצה להרמב"ם ובאשרי סוף גיטין ובמרדכי בנוסח שליח הגט ובטור בכל הנוסחות של שטר הרשאה וסדר שליחות לקבלה ולהולכה ומהרי"ו וסדר פדואה ורמ"י ורמ"א ודרישה וב"ח זולת במהרי"ל כתוב לבריאות מלא ויו ועיין מ"ש לעיל בדיני כתובה סימן י"ב סעיף ח' ומיהו מאחר שבכל החיבורים הנ"ל כתוב חסר יכתוב חסר ואם שינה לא עיכב נ"ל

ח עולם ואם כתב עלמא פסול דעלמא פירש נערה ומיהו במקום עיגול אין לחוש ופירוש אם כתב עלמה בהא דעלמה בהא לשטן נערה הוא העלמה היוצאת לשאוב מים דרבקה הנה העלמה הרה דישעיה אבל עלמא באלף לשון תרגום הוא ואפי' לכתחלה כשר נ"ל וכן הוא בטופס גט חליצה להרמב"ם עלמא באלף ט למנין בחד יוד ועמ"ש לעיל סימן י"ב בדיני כתובה סעיף ט'

י שאנו אם דילג השין של שאנו וכתב אנו הגט כשר טור בשם הראש ותמיה לי שהרי לעולם צריך לכתוב בגט לשון המבורר טפי וא"כ למה אין אנו נזהרין לכתוב שאנחנו מנין דואנו לשון אנינות מלשון ואנו ואבלו דישעיה סימן ג' ואנו הדיינים שם סימן י"ט דכה"ג מדקדקים בברכת המזון כמו שכתב הגאון מהר"ן בפירוש ב"ה שלו

יא מנין בלא ויו וע"ל סי' י"ב סעיף יוד ויש שכתבו שאנו מנין בו ועיין עוד בסימן הנ"ל סעיף הנ"ל וע"ע מ"ש בסמוך

יב כאן ע"ל סי' הנ"ל סעיף י"א תמיה לי דבנוסח רמ"א ורמ"י לא כתוב התרי כאן העומד היום כא"ן וכן העומדת היום כא"ן ובמהרי"ל היה מצריך לכתוב שניהם ויש נפקותא בזה לכתוב ג' פעמים כאן עיין בש"ת מהר"מ פדואה סימן י"ב.. ומיהו הב"י בסימן קכ"ו ובשם הריב"ש כתב דאפילו אם לא כתב כאן הראשין דכשר דכתב גט שלא נכתב מקום עמידת העדים וכתיבת הגט לא נתבאר יפה כי לא נכתב למנין שאנו מנין כאן באקוניא מתא ולא כתוב רק באקוניא מתא דאין לחוש לה כלל שבודאי כבר נראה שהם עומדים שם כיון שכותבין שאנו מנין באקוניא מתא ואם לא היו עומדים שם היו כותבין שמנין באקוניא מתא וא"כ מכ"ש אם נכתב כאן הראשון דכשר אם לא נכתב אח"כ רק העומר היום בפלונית מתא וכן העומדת היום בפלונית מתא ועיין רסד פדואה דמקומות יש שאין כותבין רק כאן הראשון ומקומות יש שכותבין ג' פעמים כאן ונ"ל דבמקום שאין מנהג ידוע יכתוב ג' פעמים כאן ובמקום שיש מנהג אין לשנות מנהגו בין לכתוב בין שלא לכתוב. וכן אם נשלח גט ממקום שכותבין ג' פעמים כאן למקום שאין כותבין או אפכא אין לפסלו. וראיה ממהרי"ל שפסל גט שכתוב שאנו מנין בו כאן ועוד פסלו משום שחסר התרי כאן ואמר שמשום חסרון התרי כאן לא