נחלת שבעה מהדורה קמא קיג

מוקדם ומה לי אם היא מאוחר. גם מה שכותבין ברעות נפשי בדלא אניסנא אין צריך דכל היכא דאין שייך מסירת מודעא אין צריך לכתוב בו. ועוד דשליח בעלמא הוא ומה שייך בנפש חפצה והלא יכול לבטל את השליחות עכ"ל ועיין בתשוב' רמ"א סימן מ"ב וסימן מ"ג

ב ד' אמות קרקע כתב הטור וז"ל ועוד תקנו וכו' ואין לו קרקע שיקנה לו ארבע אמו' מקרקע שיש לו בא"י ומקנה לו המעו' אגבן ודברים אלו קלים מאד שנאמר שיקנה לו ד' אמות קרקע בא"י עכ"ל וקצת קשה על דברי הטור אף על פי שאביו הרא"ש דחה טעם זה בפרק הזהב וז"ל האידנא נהיגא עלמא למכתב ונתתי לו ד' אמות קרקע וכו' אע"ג דידעינן דלית ליה קרקע ויש נותנין טעם לדבר לפי שאין לך אדם שאין לו ד' אמות קרקע לקבורה או בא"י וליתא להך טעמא מדמשני הכא דלית ליה קרקע וכו' עכ"ל היינו מן הסתם לא אמרינן שסמך על ד' אמו' קרקע אלו דאל"כ למה אמר בגמ' אי אגב קרקע לית ליה קרקע אבל היכא דתקנו כך דליקנו אגב קרקע בא"י א"כ ליכא לאקשויי קושיית הרא"ש והטור הא כתב ועוד תקנו שאם הרשות וכו' שיקנה לו ד' אמות קרקע בא"י ומקנה לו אגבן מלשון ועוד תקנו משמע שהגאונים שאחר התלמוד תקנוה ועמ"ש לעיל סימן י"ב סמ"ח

ומיהו בקנין שיש לו על מה לחול אין צריך לכתוב אג"ק ואפשר משום שמקצת סופרים אינם בקיאים לדעת איזה קנין דברים או לא לכך נהגו ברוב שטרות לכתוב שמקנה לו ד' אמות קרקע אם לא בשט"ח שמשעבד לו מטלטלין אגב קרקע ובכתובה ובכיוצא בזה וע"ל סי' ל"ח ס"א

ג קנה לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה אבל אם אינו שטר חוב בעדים או מלוה ע"פ שאין בו שיעבוד קרקעות אין לכתוב האי לישנא

ד ומחילתך כמחילתי נראה לי דאין לכתוב כך אם לא מדעת המרשה ם וכתב בש"ע סימן קכ"ו ובסימן קע"ו סעיף נ' היה לו חוב על גוים ואמר לחבירו שהיה לו ג"כ חוב עליהם כשם שתעשה בשלך עשה בשלי והלך ומחל להם חובו וחוב חבירו חייב לשלם לחבירו מה שהי' שוה חובו במעות מוכנים אך מ"ש רמ"א בסימן קע"ו סעיף י"א ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון וכו' אבל אם אין לשמעון עדות ראובן נאמן במגו שהיה יכול לומר שהחובות אינם של שמעון או שהוא לא פטרן עכ"ל פירוש דוקא במיגו זה הוא נאמן אבל אם ידוע שהחוב של שמעון רק ראובן טוען שברשותו פטרו אינו נאמן במגו דלהד"ם משום דהוי כמגו במקום עדים דאנן סהדי דלא אמר ליה לפטור החוב והערבים כך מפורש בהדיא במרדכי פרק החובל וכך פסק מהר"מ מינץ סימן מ"ד וסימן ע"ד ועיין בתשובת מיימוני לספר נזיקין סימן י"ב

ה זיל דון וכו' דוקא אם בא להוצי' צריך להקנות לו ולכתוב זיל דון וזכי אבל בהרשוהו למכור מטלטלי או קרקע א"צ לכתוב לו זיל דון וזכי ב"י הביאו בסמ"ע

ו בק"ס אג"ק דאז אפי' אם מת המרשה קודם שהגיע הממון ליד המורשה צריך הנפקד והלוה ליתנו ליד המורשה לכ"ע דהא אף אם המרשה בחיים אין יכול לחזור בו ועיין בטור ח"מ סימן קכ"ב ועיין בב"ח שהביא תשובת הרא"ש דדוקא אם לא עשהו שליח אג"ק אז אם מת המשלח זכו בו היורשין וינתן למורשה ואצ"ל דאם לא ידע שמת המרשה וניתן לשליח ונאנס דפטור אע"ג דבהגה ש"ע סימן קכ"ב סעיף א' כתב אם ידוע שמת לא יתנו לשליח חילוף נוסחאות יש בתשובת הרא"ש ועיין בב"ח כל הצורך

כתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ג דין י"א וז"ל תיפח רוחן של אותן הבאים לדון ע"פ ספרי וחבורי גדולים ואינם יודעים כלל לא במשנה ולא בגמרא שלפעמים טעה הסופר בין חיוב לפטור או בין אסור למותר או מחמת קוצר דעתם לא יבינו דברי המחברן לאישורן ובאים לידי טעות עכ"ל ובאמת כך דרכן של קצת מרשים מבלבלין מצפצפין ואינם יודעין מה מצפצפין כי מחפשין בספרים אחר סברות ודינים אשר ישרו בעיניהם ולרוב קולטין את הפסולת וזורקין את האוכל בראותם כי אין הדיין מסכים לדעתן יצאו לריב מהר ויש לדיין לגעור בהן ולזלזלן

ולענין אם הנתבע יכול למנות מורשה עיין מ"ש הב"ח והסמ"ע בשם ד"מ דאפילו להתובע לא התירו אלא כשיושב בביתו ושולח מורשה לב"ד במקומו בכחו ורשותו משא"כ כשגם התובע בב"ד אסור לטעון ע"י מליץ שלו אלא יטעון בעצמו ונ"ל שכך דעת הש"ע שכך דקדק וכתב הנתבע אינו יכול למנות מורשה וכו' והוא ישב בבי"תו עכ"ל משמע שר"ל אפי' אם ישב בביתו ומינה דתובע מותר אם ישב בביתו ומשמע הא אם גם התובע בב"ד אין לו לטעון ע"י מליץ אבל אין לפרש דאין יוכל למנות מורשה והוא ישב בביתו אבל אם גם הנתבע בב"ד מותר מטעם דאם יתחייב שבועה שיהיה בב"ד או מטעם שלא יוכל להעיז זה אינו דבפירוש כתב בספר בדק הבית שלו וז"ל ולענין הלכה כיון דכמה רבוואתא סברי אין ממנין אנטליר לנתבע מיהו הכי נקטינין עכ"ל ומה שמשמע בתשובת מהרי"ו סי' קי"ט שהנתבע יכול למנות מורשה אפשר שהמנהג היה שם כך וראיתי בתשובת רמ"א סי' ק"ד שכתב ראובן ושמעון שבא לדין בז"בלא וכל אחד לקח לו מורשה כדרך המדינה ההיא שגם הנתבע לוקח לו מורשה ואם שאינו מדינא כל כך עכ"ל הרי שתלוי במנהג המדינה ולא מדינא

את זה לך אגיד. דקדוק נוסח הגט אמר הצעיר המחבר. שמתי פני בדבר הלכה לדבר. נגד מלכים מ"ר ולא אבוש. המולכים מהו"דו ולא בו"ש. על דברי אמת וצדק. היושבים כסאות למשפט משפטי צדק. ותקנתי על בסיס וכן. וסדרתי סדר נכון. דקדוקי נוסח הגט ושמות גטין לאנשים ונשים. ע"פ א"ב מפורשים מפי ספרים וסופרים ותקונים וכלים מכלים שונים לקטתי הדינים. וכמה עניינים וחדושי דינים וטעמים נכונים. אשר באו בפנים. אשר עד הנה. היו מפני צפונה. לא זרחה עליהם השמש. את עניי ואת יגיעי ראה אלהים ויוכח אמש. ותפעם רוחי בקרבי. ויאמר לי לבי. מה לך מתעצל. כי ימי האדם כצל. עוף הפורח היום בכאן ומחר ויברח. וכך נגוזו ועבר. היום בכאן ומחר בקבר. על כן על דעתי עמדתי. וסדר גטין סדרתי. מה שבספרים בינותי. ומדברי אחרונים לקטתי. כתובים ונדפסים אשר היו אתי. וכמה דברים טובים אשר הוספתי. ולמי שיש לו מאור עינים. ברורין הדברים כשמש בצהרים. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים. שלא אבוש ולא אכלם. מהיום עד עולם. ובדבר הלכה לא אכשל. ש"לום ר"ב לאוה"בי תורתיך. ואין למו מכשול

מה בשלישי בשבת שבעה ועשרים יום לירח מרחשון שנת חמשת אלפים וארבע מאות ועשרים וארבע לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במדינת באמבערק דיתבא על נהר בעניין ועל מי מעינות אנא משלם המכונה זלמן והמכונה זעמיל בן יעקב הלוי העומד היום כאן במדינת באמבערק דיתבא על נהר בעניין ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבהתי צביתי ברעות נפישי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי. ליכי אנת אנתתי שרה בת מאיר הכהן העומדת היום כאן במדינת באמבערק דיתבא על נהר בעניין ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולמקומיכי ולמקום אבהתיכי דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית