נחלת שבעה מהדורה קמא קיב

שוב ראיתי שגם רמ"א בתשובה סימן כ"ב הקשה קושיא זו והניחה בקושיא

ומדברי מהרי"ק שכתב אם קיבל הנאה מן האנס אעפ"י שההנאה היא דבר מועט בערך מה שאנסוהו הקשה רמ"א שם בתשובה מהא דכתב הטור בשם הר"ר יונה שהבאתי דאם אנסוהו למכור בפחות הוי כמו מתנה ותירץ דהתם מהרי"ק איירי מדבר שלא שייך בו אונאה כגון בקידושי אשה וגם במעשה דתשובת הרשב"א מיירי בענין דלא הוי אונאה כגון שלא אנסוהו רק להמתין חוב לאחד אבל לא ליקח בפחות משוייה ובזה מסולק חלונות מהרי"ט בתשובה לח"מ סימן מ"ב על מהרי"ק

אחד מן השותפין שרצה להפקיע בערמה מעות חביריו ולהבריחו מהם אם לא יתפשרו עמו והכמינו השותפין עדים ושמעו באונסו ומסרו מודעא בפניהם ואחר כך התפשרו עמו המודעא מודעי. תשובת רמ"א סימן כ"ב

ראובן שהיה אנוס מפני שהיה מתיירא פן ירגישו הנושים בו ויבואו לקחת ומפני כן התפשר עם זה בשתיקה לא הוי אונס מהר"י כ"ץ סימן ט"ו

ולענין מניעת הטובה אי מקרי אונס עיין במהרי"ק שורש קל"ג ושורש קס"ו ושורש קפ"ה ובמהר"י כ"ץ סימן ט"ו ועמ"ש לעיל סימן כ"א בדיני שטר חצי זכר ועיין עוד בתשובת מהר"א ששון סימן פ"ו קי"ז קל"ג הרבה דיני אונס

כתב הטור אחד האונס את חבירו וכו' לא שנא אונס הגוף ולא שנא אונס ממון וכתב עליו רמ"א מיהו יש חולקין וסבירא להו דאם הפחידו לאו כלום הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד עכ"ל בשם מהרי"ק ונראה דאין צ"ל דחולקין דיש לחלק כמו שחילק מהר"י כ"ץ בין הא דמהרי"ק ובין תשובת הרשב"א שפסק המגזם למסור הוי אונס וחילק דהרשב"א איירי שרוצה להגיד לשררה איזה ענין שיתחייב חבירו קנס והוי ברי הזיקא כתוא מכמר ולכן הוי אונס אבל מגזם להביאו בערכאו' אינו אונס. דאף אם יביאו לעש"ג אינו ברי הזיקא. וא"כ הכא נמי הא דהביא רמ"א בשם מהר"י קלון שורש קפ"ה הוא שהביא מהר"י כ"ץ משמו ושם מדבר שהפחידו להביאו לעש"ג ואינו ברי הזיקו אבל מ"ש ל"ש אונס גוף לא שנא אונס ממון איירי בדבר שברי הזיקו כמו נדון של הרשב"א וזה שדקדק וכתב בש"ע או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות וכן דקדק נמי הטור ומייתא עליה ההוא מעשה דמשכון פרדיסא דהוי ימי בידו וברי הזיקא. וחילוק נכון ה וא וכעין זה מצאתי בתשוב' מהר"י טראני בחלק לח"מ סימן ד' ראובן נפטר ובא שמעון ואיים בכח עש"ג באמרו שגם הוא יורש כפי נימו' העכו"ם עד שהוכרחו יורשי ראובן לרצותו ברצי כסף ונמצאו נכסיו ביד יורשי ראובן ורוצים לתפסם בעד מה שלקח שמעון בעול וחמס ופסק דלא זכה שמעון דמחמת יראה נתנו לו ואין לך אונס גדול מזה ואפילו לדברי מהר"י קלון ז"ל בשורש קפ"ו שרצה להוכיח דעביד אינש דגזים ולא עביד שנייה היא שהגזי' עליו במלתא אחריתי למסור ממונו או גופו דלית ליה הנאה בגוייה ואימר לא עביד אבל הכא על טענת הירושה היה מגזם להוציא בדיניהם ולא השיב ידו מבלע עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו כעובדא דפרדיסא בהא ודאי לא שייך טעמא דגזים עכ"ל וכעין זה המעשה ממש הביא הרשב"א בספר תולדות אדם סימן רצ"ח באיש שהתקוטט עם אשתו למחול לו מקצת כתובה ופסק דהוי אונס ולא אמרינין בזה גזים וכו' משום דהוי בידו ועיין בהגה"ה בש"ע בא"ע סימן ק"ה: וכעין זה הביא גם בתשובה דברי ריבות סימן קנ"ט ומייתא נמי הא דמהרי"ק ומחלק דהתם דמחוסר מעשה אמרינין עביד אינש דגזים ולא עביד שמא לא יוליכנו לערכאות אבל בנדון דידיה היה בידו לעכב את שלו והוי ממש כהאי מעשה דפרדסי לא אמרינין גזים ולא עביד

סליק דיני מודעא. ואכתוב דינא הרשאה

מד זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ וכו' א) וקנו ממני וכו' ואף חתמו ותנו ליד כמר פב"פ להיות לו לעדות וכו' איך שנתתי לפלוני הנ"ל ד' ב) אמות קרקע בחצירי ואגבן ואגב ק"ס הנ"ל הרשיתי ומניתי את כמר פב"פ להיות מורשא ואנטלר בחריקאי שיהי' לו כח ורשות לתבוע ולגבות החוב שחייב לי כמר פב"פ כמשמעות השט"ח שמסרתי לידו ומעתה קנה לך איהו וכל שיעבודה דאית ביה ותהא ירך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ד) (ומחילתך כמחילתי) וכל מה שתעשה בענין החוב הנ"ל יהא עשוי כאלו עשיתיו בעצמי וכך אמר פב"פ לפב"פ הנ"ל זיל דון וזכי ואפיק לנפשך וכל מה דמתעני לך מן דינא עלי דידי יהא הדר הן לזכות או לחובה ולא אוכל לומר לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי גם יהא לו כח ורשות לירד עמו בין לדין בין לפשרה ולהרחיב זמן וליתן פטורים כל הנ"ל קבל עליו פב"פ הנ"ל בק"ס אג"ק כנ"ל ובת"כ בפ"מ בתורת שבועה חמורה עד"ר שמחוייב לאשר ולקיים כל אשר יעשה המורשה ושטר הרשאה זו לא יפסול ולא יגרע כחו בשום ריעותא וגריעותא בעולם רק תמיד והא בתקפו כתוקף כל שטרי הרשאות דנהגין בישראל העשויין כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מר' פב"פ לר' פב"פ הנ"ל על כל מה דכתיב

א וקנו ממני נ"ל דבכל קנין אשר יש לחוש לקנין דברים ואי אפשר בטוב לתקן כגון בהרשאה שאינו רוצה להקנות גוף החוב להמורשה וכגון מלוה ע"פ דכפריה צריך להקנות ד' אמו' בקרקע בחצירו וע"ז קאי הק"ס ולא הוי קנין דברים ואגבן ואגב ק"ס ממנה אותו מורשה ובזה מועיל אפילו אינו חייב לו רק שבועה דהא כתב הרא"ש דהאידנא כותבין על הכל ל"ש פקדון וגזל ל"ש מלוה בשטר ובע"פ ואף על גב דכפריה וכתב רמ"א דכן נוהגין ובמלוה ע"פ דכפריה ודאי לא ויתחייב רק שבועה ואף היא אינה אלא היסת ואפ"ה כתב רמ"א דנוהגין לכתוב הרשאה וא"כ איך יוכל להקנות בקנין אם לא ע"י קרקע. וכל זה אם כתב לו בהרשאה דהיינו בתורת שלוחות מצי למקני אג"ק אפילו מלוה ע"פ דכפריה אבל מלוה ע"פ בתורת מתנה לא מני להקנות אפילו אג"ק. ב"ח סימן קכ"ג שמפרש כך דברי ר"י במרדכי כתב עוד וז"ל ומדברי הרב בהגה ש"ע נראה דלא הבין כך אבל הפירוש' שכתבנו הוא פשוט עכ"ל ונראה לע"ד דהדין עמו דאלו לדעת רמ"א בפירוש המרדכי בסעיף ב' סימן קכ"ג שכתב הטעם משום דהתביעה אינה דבר שיוכל להקנות וכו' וקשיא לדבריו מ"ש ממלוה ע"פ דכפריה דבודאי אין עליו רק שבועה ואפי' הכי כתב רמ"א דנוהגין לכתוב עליו הרשאה וא"כ מ"ש הא דהמרדכי מי שיש לו תביעה על חבירו וכתב הרשאה על התביעה וכו' דנראה כ"ש שיוכל להקנות אגב קרקע דהא לא כפריה אלא ע"כ מוכת כפירוש הב"ח דהיינו בדרך מתנה לא יוכל להקנות אבל בהרשאה יוכל להקנו' כדאמרן ומ"ש הטור בשם הרמ"ה שאין צריך להקנו' בקנין אג"ק כיון דלא לאקנויי ליה גופה דממונא קא מכוין אלא יהיב ליה רשותא למיתבע דיליה עכ"ל. היינו ר"ל שאין צריך קנין אג"ק ר"ל שא"צ קנין כלל רק שיתן לו רשות לתבוע את שלו דלא יהא אלא שליח בעדים אבל אם ירצה להקנו' בק"ס צריך להקנות לו אג"ק שלא יהא קנין דברים

כתב המרדכי פרק מרובה בתיקון הרשאת שטרו של הרשאה כתוב זמן וכתב רבינו שמחה דאין צריך לכתוב זמן דמה לי אם היא