נחלת שבעה מהדורה קמא קיא

מכירה היא דפוסל עדי ביטול ואני אומר שאם מסר מודעא אף על פיסול עדי' זה אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל וכבר קדם ומסר מודעא על זה. לפיכך נ"ל דכל דידעינין באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולין שעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה עכ"ל וכ"כ נ"י בשמו עכ"ל הב"י ואם כן ע"כ ליכא לפרש שהר"ן סובר כרב האי גאון והרמב"ם דהא סובר להתוספת והרא"ש דכתב בפרק הכותב הביאו רמ"א בשמו בסימן ר"ה ונוהגין לכתוב בשטרו' ביטול כל מודעו' דנפקי מגו מודעי עד עולם והיינו כהתוספת והרא"ש ואם כן איך כתב בפרק ח"ה שהביטול לא מהני גם ליכא למימר דשם בפרק ח"ה איירי הר"ן לענין מתנה דבפירו' על מכיר' איתמר ואם כן דברי הר"ן עצמו היו סותרין אלא ע"כ דיש חילוק דאם לא ידעי באונסיה רק אלו ב' עדים ובפני ב' אחרים ביטול המודעי אז הביטול בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל וע"ז כתב דנוהגין לכתוב בשטרו' ביטול מודעות וכו' עד עולם ור"ל דבענין זה מועיל הביטול אבל אי כ"ע ידעי באונסיה לזה לא מועיל מ"ש בשטר ביטול כל מודעי וכו' עד עולם ולכן דקדק הר"ן בפרק חזקת וכתב וז"ל לפיכך נ"ל דכל דידעי"נין באונסיה ר"ל שהב"ד יודעין באונסיה ולא העדים לבד לזה אינו מועיל ביטול הביטל. נמצא חילוק זה של רש"ל מוכח ומוכרח

ועוד ראיה ממ"ש לעיל סי' כ"א סעיף ד' ס"ק ג' גבי הא דיש חילוק בין דברים שבלבו בלבד לדברים שבלב כל עולם וה"נ יש חילוק בין הדבר שאין גלוי רק לאלו העדים ובין דבר הידוע לכל

ועוד יש לדקדק כן מלשון התוספת פרק ח"ה דף מ"ח ע"א ד"ה אמר רבא וז"ל ודוקא מכר אבל מתנה תליוה ויהיב לא הוי מתנה אפילו לא מסר מודעא אי דידעי עדים אונסיה והיכא דמסר מודעא אפילו לא ידעי אונסיה כתבינין וכן בגטין והיכ' דביטל מודעא בשעת זביני מהני ביטול דאגב אונסי גמר ומבטל כדאמרינין פ' האומר משקלי עלי ובקונטרס הביאה לעיל ואפילו אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל לא יהא ביטול אינו כלום דמ"מ לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסיה גמר ומבטל אבל במחצה אי ידעינין באונסיה לא מהני ביטול ולא גמר ומבטל ומיהו אם לא ידעינין באונסיה ומבטל מודעא מדעתו נראה שביטולו ביטול עכ"ל התוספו' והנה ממתנ' נשמע למכר דיש לדקדק למה נקטו התוס' תחלה אי דידעי עדים אונסיה ובחלוקה שנייה אפילו לא ידעי אונסיה דקאי נמי על עדים דר"ל אפילו לא ידעי אונסיה רק עדים המתנה בטילה ולענין ביטול כתבו אם ידעינין באונסיה וכן ומיהו אי לא ידעינין באונסיה דמשמע שאין הבית דין יודעין באונסיה אף על גב דעדים ידעי אלא ש"מ דגם במתנה אי ידעינין אנן באונסיה לא מהני ביטול והמודעי קיימת אבל אי לא ידעינין אנן באונסיה אף על גב דידעי סהדי באונסו המתנה קיים וביטולו הוי ביטול אי מבטל מודעא מדעתו והמתנה קיימת. וא"ת אם כן מאי איכא בין מתנה למכר דגם במכר אי לא ידעי רק סהדי באונסו המכר קיים וביטולו ביטול ואי כ"ע ידעי באונסו המכר בטל וביטולי אינו ביטול. י"ל דרבותא טובא איכא במתנה דאף על פי שבטל המודעא מדעתו אפי' הכי אי ידעינין אנן באונסיה המתנה בטלה והמודעא קיימת מה שאין כן במכר אם ביטל המודעא מדעתו אף על גב דידעי כ"ע באונסיה המכר קיים וביטולו ביטול ודוק נמצא שגם התוספות סוברים חילוק זה

ואע"פי שבעל שארית יוסף סימן ט"ז פסק גבי עובדא דהילל ואידל דאינו אונס לבטל השבועה (משום דהתם הוי ק"ס ות"כ דהוי כשבועה) וע"כ פסק דצריכא ניתן לו מה שנדרה לו מ"מ בדבר שלא היה קנין על הביטול מודעא כ"ע מודים דהמודע' קיימת. ועוד דמחולקי' מהרש"ל ומהר"י כ"ץ בעיקר הדין דמהרש"ל מחשב האי אונס של אידל לאונס גמור ובאונס גמור מבטל האונס אפי' שבועה דאפילו נשבע לבטל כל המודעות אפי' הכי המודעא קיימת ומהר"י כץ ס"ל דאונס של אידל לאו אונס הוא וע"כ פסק דמודעא בלא אונס אינו מבטל שבועה ומביא ראיה ממהרי"ק שורש קס"ו דמניעת הטובה לא מקרי אונס וחשיב נמי נדון דידיה של הילל ואידל למניעת הטובה וז"ל בהדיא ונדון דידן לפי הנרא' אין כאן אונס כי הילל לא דחק אותה לקבל גט אלא מתוך שלא צרה לעשות לה הטוב ההוא ליתן גט ולבטל ממנה חשש עיגון וקול שמונעת מתוך כך לישא אותה עכ"ל משמע שאם היה מהר"י כץ מודה שהוא אונס גמור גם מהר"י כ"ץ מודה דמבטל אפילו אם נשבע לבטל מודעות אפילו הכי המודעא קיימת ואם כן הדרי קושיין לדוכתא אלא ע"כ צריך לחלק כדאמרן דאם כ"ע יודעין באונסיה אפילו ביטל המודעא ואפילו בשבועה אפי' הכי המודעי קיימת אבל אי לא ידעי באונסיה רק העדים ובפני עדים אחרי' ביטול המודעות אז הביטל קיים והמודעא בטילה וכ"ש אם בטלה בשבועה ועיין בתשובת מהרי"ט לח"מ סי' מ"ב באחד שנשבע בפני עדים שלא יבטל המודעא עד שיקרענה קרע ב"ד ופסק דבכה"ג אף התוס' והרא"ש מודים שלא נתבטלה המודעא כלל דטעמייהו משום דכי היכי דאמרינין במכר עצמו אגב אונסיה גמר ומקני אף בביטול אמרינין אגב אונסיה גמר ומבטל לפי שאין לו על מה שיסמוך שאם אמר בתחלה כל הביטולים שאבטל יהיו מבוטלים גם אחר כך חזר ואמר כל המודעות שמסרתי הם בטלות וכיון שאין לו על מה שיסמוך במודעא הרי הוא כמכר באונס בלא מודעא דאמרינין אגב אונסיה גמר ומקני שהוא סבור שאין לו פתחון פה לחזור ולערער וזה מתוך שסבר שדבור אחרון בטל את הראשון אף הוא גומר מבטל בסתם אבל היכא שהתנה במודעא ונשבע שלא יבטל אא"כ יקרענה דזה על תנאי זה הוא סומך ואינו גומר לבטל שהרי יש טענה ופתחון פה לומ' שלא בטלתי שאם בטלתי הייתי קורעה וכו' עכ"ל מכל מקום בדרך כלל אינו מתורץ כי אם בדרך שכתבתי וע"ע בתשובת דברי ריבות סימן קכ"ט

ג קודם שנעשית הפשרה ז"ל רשב"ם פרק ח"ה דף מ' מי שאנסוהו למכור וליתן את שלו בע"כ ולכתוב שטר מכירה או מתנה בפני עדים צריך להודיע לשני עדים ולומר דעו לכם שמכירה זו או מתנה של שדה זו שאני רוצה לעשות לפלוני שלא ברצון נפשי אעשה כי אונסני ומכריחני בעל כרחי ולא יהיה ממש באותו שטר שאעשה והיום או למחר תבענא ליה בדינא ומרענא לשטרא אפומייכו שמסרתי מודעא בפניכם קודם שנעשה השטר ודוקא קודם כתיבת השטר אבל אחרי כן אין המודעי שוה כלום דאם כן כל השטרו' שבעולם כשיתחרט אחד שנעשו ונמסרו בכשרות יבא לפוסלן עכ"ל ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' רכ"ד בענין תליוה וזבין ועבר האונס ואם תליה וזבין אי דינו כגזלן בבנה בנין:

ואם המודעי והמכר נעשה ביום אחד המודעי קיימת דמסתמא כדין עשו העדים שבודאי היה המודעא קודם למכר כ"כ רמ"א בש"ע בשם מרדכי ישן ודע ודלא כמ"ש מהרי"ט בתשובה לח"מ סי' ד' שחולק בזה על רמ"א והסמ"ע בדברים שאינ' מוכרחים ואע"פי שכתב מהר"י, כץ סימן ט"ו דאם אין אנו יודעין איזה היה קודם אין מוציאין ממון מספק מ"מ התם היה עוד טעם אחר שלא היו העדים יודעין שום אונס כלל וגם האונס לא היה אונס כלל אבל בדבר שהוא אונס ממש בודאי אמרינין כדין עשו ועוד יש לחלק דדוקא להוציא ממון מחזקתו אין מוציאין מספק אי לא ידעינין איזה היה קודם אבל אם הנאנס מוחזק או דבר שהוא בחזקת שניהם או בדבר שאינו תביעו' ממון מודה מהר"י כ"ץ כך נ"ל כי היכא דלא נצטרך לומר דפליג על רמ"א ומרדכי ישן שהביא ומצאתי און לי לזה החילוק שכך פסק מהר"י טראני למעשה בתשוב' לח"מ סימן ד' גם הב"ח הביא הא דהמרדכי וכתב הטעם של המרדכי הוא דכיון דאיכ' ספק אין להוציא ממון מיד המוחזק והיינו כמו שכתבתי

אך קשיא לי מה שכתב בש"ע בשם הריב"ש הבאתיו לעיל בסימן זה דפשרה דינה כמכר והא פסק הטור בסימן ר"ה דהא דתליוהו וזבין זביניה זבינא היינו שלא אנסוהו למכיר בפחות משויי' אבל אנסוהו למכור בפחות משויין אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ואם כן גם בפשרה באונס הוא דמוותר משלו רצת ואפילו הכי הוי דינא כמכר ונ"ל לחלק דבפשרה דע"י הפצר הדיינין הוא עושה מ"מ בכל פשרה אינו מרוצה כמו שעושין הפשרנין אף על פי שלא נעשי' באונס מ"מ דמיא קצת למחילה באונס ומטעם זה צריך קנין בפשר' וא"כ אע"פ שאינו עוש' מרצון גמור הוי הפשר' ולכן אפי' פשרה ע"י אונס אי לא מסר מודעא או אם מסר מודעא ובטליה הוי כמכר והפשרה קיים: