נחלת שבעה מהדורה קמא קח

גמור דבשלמא שאדם ממשכן משכנו' ש"ג שבידו לצרכו הרי הוא כאלו מכר לו כל זכותו שיש לו במשכון זה והריבית יעלה לו מהמשכון מהיום לזה שלוה לו וכשחזר ופודיהו הרי הוא כאלו חוזר וקונהו המשכון ממנו בעד הקרן והריבית שנותן לו והכל מוטל על המשכן וכאלו הלוה סך קרנו וגם הריבית שנותן לו הלוה שהלוה לו והרי כשיבא הכותי לפדו' המשכון שצריך לשלם לו הכל ואין הישראל משלם הריבית מכיסו משא"כ בזה שהקנה לו חבירו משכן ש"ג שבידו ולוה עליו מישראל שלישי כשחוזר ופודהו אחר כך המשכן מידו ונותן לו הריבית הריבי' נותן לו מכיסו הרי הגוי כשיבא לפדו' משכונו וליתן לו הריבי' לא יתן לו כלום כי אם לישראל ראשון שהלוה לו וק"ל. גם מה שנוהגין קצת שלוין אחד מחבירו מנה לצרכו ומניח לו משכון ש"ג שבידו בעד הריבית לבד איסור גמור הוא כיון שגוף ההלואה היא לצרכו וכמ"ש לעיל

כתב הרשב"א בתשובה והביאו ב"י בסימן קס"א ובע"א סימן ס"ו ובי"ד כתבו בש"ע בסימן קע"ז סעיף ט"ו ז"ל המחייב לחתנו ליתן לו נדוניא לזמן פלוני ואם יעכב לפרוע יוסיף על סך הנדוניא על כל עשרים דינרין ו' פריען בכל חודש מותר דזה דומה לנותן מתנה לחבירו וא"ל הנני נותן לך כך וכך לזמן פלוני ואם לא אתן לך לזמן פלוני עוד אני מוסיף לך כך וכך שהוא מותר ומור"ם ז"ל הביאו בהגהותיו בי"ד בסימן קע"ז סעיף ו' ומוסיף עליו וכתב מותר דאין זה אלא כמוסיף עליו נדוניא ודוקא שהתנה כן קודם הנישואין אבל לא אחר כך דהוי אגר נטר עכ"ל ונלע"ד דבזמנינו לא סגי במאי דמתני קודם כניסה לחופה אלא צריך להתנו' כן בשע' כתיב' התנאים שאז מתחייב נפשו לחתן בק"ס ובקנס ליתן לו הנדוניא ואם התנה עמו אז כנ"ל הוי כתוספת נדוניא ולא אחר כתיבת התנאים שאז דינו כאחר וק"ל כל זה מדברי הגאון הנזכר ומ"ש הוספת נדוניא כן כתב גם מורי הרב הגדול המקום יהי' בעזרו בספרו טורי זהב

ודיני ריבית הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא בסור א"ח סימן ק"ע כתוב ולא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שאכלתני שזהו דרך רבית ובירושלים היו הופכין וכתב הב"י ואין לו משמעו' ושם בברייתא כתוב בירושלים היו הופכין אכסנאי לנשואין וה"פ לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני משום דאיכא למיחש שמא הראשון האכילו מועט וזה מאכילו מאכל מרובה א"נ הראשון היה מאכילו בזמן הזול וזה מאכילו בזמן היוקר ואף על פי שאינן מתכוונין לכך שלא האכילו ע"מ שיפרע לו יותר ממה שהאכילוהו ואין כאן ריבי' מכל מקום הא מחזי כריבית והיינו דקתני שזה דרך ריבי' כלומר דרך ריבית הוא ולא רבית ממש ובתר הכי קתני ובירושלים היו הופכין אכסנאי לנשואין כלומר בירושלים לא היו חוששין לכך וארם שהאכיל את חבירו באכסניא היה הלה פורע לו שהיה מאכילו בנשואין ואעפ"י שסעוד' נישואין מרובה ביותר מסעוד' אכסניא לא היו חיישי לדרך רבית כלומר שאין דרך זה דרך רבית לפי שאין דרך להקפיד בכך עכ"ל

וכתב עליו הלבוש וז"ל ולפי דבריו משמע שהפירו' של הופכין שהיו מהפכין הסעודת כלומר מחליפין סעודתן ומשלמין זה לזה אלא שלא היו אומרים כלום בשע' תשלומין וזה אינו מחזי כריבי' אבל פירוש ה הוא דחוק מאד שאין זה משמעו' לשון הופכין ופירוש הוא ז"ל פירוש אחר וע"ש

אמנם נ"ל להביא ראיה לפירוש הב"י ושפיר מדויק לשנא דהופכין אבל בתוספ' ביאור כי זה מצאתי ראיתי במתנו' כהונה באיכה יועם בפסוק בני ציון היקרים שהביא מאמר זה בשם מסכ' דרך ארץ פ"ח ומסיים בו הכי ובירושלים היו הופכין אפסתתיה למפליה שלהן ע"כ ופירש בו הוא מפליה כמו פיבליה שהוא מין מלבוש כידוע ואפסתתיה הוא נעל ע"כ. ור"ל שזה היה משנה פיבליה שהוא מלבוש של בתי הידים וחבירו היה משנה נעל רגלו ולפי זה המאמר קשה להולמו כי אם ע"ד שכתב המשבר ז"ל אכן בתוספ' ביאור. ור"ל דבירושלים היו הופכין ור"ל שהיו מחליפין סעודתייהו זה לזה שפעם זה אוכל אצל זה ופעם בהיפוך כדאיתא במס' מגילה אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחליפין סעודתייהו זה לזה אכן לישנא דהופכין לא קאי אמה שהיו מהפכין סעודתייהו דבאמ' לפי זה לא ידוקדק לשנא דהופכין רק לשנא דהופכין קאי על מה שהיו משנין זה מנעלו וזה מלבוש של בית ידו ולזה יוצדק לשנא דהופכין והוא ע"ד שכתב שם במדרש בני ציון היקרים מה היה יקרותן שלא היה אחר הולך לסעודה אא"כ הופך יד אוקלי שלו שלא יטעננו אחר טענת חנם ופירש בעל מ"כ כשהיה אחד נקרא לסעודה היה עושה שינוי בבית היד שלו ומהפך של ימין לשמאל ושל שמאל לימין כדי שידעו הכל שהוא נקרא לסעודה שלא יעשה אחד את עצמו כאלו לא ידע ויגנוב דעתו לזמנו אצלו וידע בו שהוא נקרא לסעודה באותו זמן כדי שלא יוכלו לגנוב דעתו ע"כ וזהו הביאור בכאן אסור לאדם וכו' שזה דרך רבית מאחר שאינן רגילות בהכי ובירושלים היו הופכין ר"ל בירושלים היו רגילים בהכי לא הוי דרך רבית מאחר שכן מנהגם לסעוד אחד אצל חבירו כמו אביי בר אבין ור"ח בר אבין ולא קפדי אהדדי ולכן בשביל שהיו רגילים בהכי ויש לחוש שמא יטעננו אחר טענת חנם ויגנוב דעתו לאכול אצלו והוא יודע בו שאינו אוכל אצלו כי נקרא לבא לבית רעהו ולזה היו הופכין אפסתתיה למפליה שלהן ר"ל שמי שנקרא לבא אל המשתה היה משנה מפליה שלו שהוא בית ידו כדי שלא יוכלו לגנוב דעתו ומפני שהיו רגילים בהכי וחבירו בעל הסעודה היה יודע בודאי שישיב לו כגמולו ולפיכך היה גם הוא משנה מיד אפסתתיה שהוא מנעלו להודיע בזה שהוא ג"כ נקרא לאחד מן הימים לבית רעהו זה שהוא אוכל עתה אצלו וא"כ בשביל שרגילית בהכי לא חיישינן לדרך ריבי' וזה שכתב בברייתא שהביא הב"י ובירושלים היו הופכין אכסניא לנישואין אין ר"ל שהיו הופכין קאי על המשתה רק היו הופכין אפסתתיה למפליה שלהן זהו בעל האכסני' ובעל הנישואין זה אפסתתיה וזה מפליה שלו. ותדע שהיו רגילים בהכי להחליף סעודתן דאל"כ למה היו שניהם משנים בעל הסעודה והאורח שהרי מנהג בני ציון היה שהאורח היה משנה ולא בעל הסעודה כדאיתא במדרש בהדיא וטעמא באמת למה לא היו שניהם משנים נ"ל משום דהכל מכירים בבעל הסעודה ואית ליה קלא וליכא למיחש לגניבת דעת שיזמן אחד לבעל הסעודה אבל אין הכל יודעין מי הם הקרואין ואיכא למיחש לגניבת דעת הקרואין לכן לא היו משנים רק הקרואים ולא הבעל הסעודה ובירושלים היו שניהם מהפכין בעל הסעוד' והאורח זה אפסתתיה וזה מפליה ומזה תדע שהיו רגילין בהכי וליכא למיחש לדרך רבית. ואל תשיבני למה הוצרך בעל הסעודה לעשו' שינוי אחר בסנדלו ולמה לא היה גם הוא משנה בית ידו של ימין לשמאל ושל שמאל לימין די"ל דמנהגם היה לעשו' הסי' באותו יום שהיה הסעודה ולא קודם לכן דזיל בתר טעמא שהרי כל עיקר לא עשו הסימן אלא כדי שלא יגנבו דעת האורח ולזה ליכא למיחש ביום שלפני הסעודה שהרי יכול לאכול אצלו ואם היו גם בעל הסעודה משנה בית ידו כסבורים יהיו העם שיראו אותו לבוש בזה הסי' שהוא נקרא היום לסעודה ואף אם באמת ובתמים יהיה בדעת אחד לזמנו יתיירא שלא יחשדוהו לגונב דעת ומתוך כך לא יזמינו אותו כל זמן שהוא לבוש באותו סימן ולכן היה עושה סימן אחר באפסתתיה שהוא סנדלו להורו' שגם הוא נקרא לסעודה אבל לא באותו יום שאם היה באותו יום היה עושה סי' בבית ידו ושינו הסי' היה הכיר שאינו מזומן לאותו יום וא"כ כל זמן שיראו אותו בסי של סנדלו יוכלו לזמן אותו ואין להם להתייר' שיחשדו אותן לגונבי דעת וק"ל וא"ת למה באמת היה משנה מיד סנדלו למה לא הלך בלא שינוי עד שיגיע היום שגם הוא יהא נקרא לחבירו וישנה באותו יום בית ידו: יש לומר דחוששין שמא לא יבינו העם שרגילות בהכי וא"כ הוי דרך רבית ולכן מיד היה בעל הסעודה עושה ג"כ סימן להראות לעם שיודע ברור שגם חבירו יזמינו וא"כ איך ידע זה בבירור אם לא שרגילים בהכי ולכך סמך עליו ועושה סימן מיד וא"כ אם יאכל אחר כך גם אצלו ליכא למיחש לדרך רבית כי יבינו וידעו הכל שרגילים בהכי וא"ת דלמא להכי היה גם בעל הסעודה משנה בסנדלו כדי שלא יגנוב אחר דעת בעל הסעודה ועושה עצמו כאלו לא יודע לזמן את בעל הסעודה וא"כ מנ"ל לומר שהיה עושה הסימן מפני שרגילים בהכי זה אינו דא"כ למה היה עושה סימן אחר ועוד דבעל הסעודה אית ליה קלא משא"כ הקרואים וא"כ למה היה עושה בעל הסעודה שינוי אלא ע"כ מפני שרגילין בהכי וא"כ הברייתא דקתני בירושלים היו הופכין בעל האכסניא ובעל הנישואין זה אפסתתיה וזה מפליה וע"ז שפיר אמר לשון הופכין ואקוה שנתני