נחלת שבעה מהדורה קמא קז

בק"ק פלוני ברחוב היהודים הידוע במיצריו בין בית של כמר פלוני מצד א' וביתו של פלוני מצר א' ופני הבית לרחוב היהודים ואחוריו מגיע לגבול פלוני ובתוך מצרים הללו לא שיירנו לעצמינו כלום רק הכל הקרקע עם כל הבניינים שעליו מתהום ארעא עד רום רקיע השכננו לר' פב"פ הנ"ל בסך הנ"ל ומחויבים אנחנו לשלם לר"פ הנ"ל לסוף ג' שנים מהיום במעות מזומנים במטבע העוברת לסוחר ובלי שום שומא וטיפול כלל ואפילו יש לנו סחורה טובה מאד מחוייבים אנחנו ליטפל בה ולמכרה אפילו בחצי דמי שויי' כדי לשלם דוקא במעות מזומנים גם מחוייבים אנחנו לשלם כל הוצאות והזיקות מחמת עיכוב פרעון חוב הנ"ל בגוף החוב ואין אנו ולא שום אדם בעולם נאמנים אפילו בשבועה חמורה לטעון שום טענה הגורעת כח שט"ח זה רק אדרבה ר"פ הנ"ל וב"כ יחיו נאמנים עלינו בדיבור הקל ובלי אלה ושבועה וק"ח לומר שטר זה אינו פרוע ולא נמחל שעבודו ולא בטל הוא ולא אמנה הוא זה כולו או מקצתו וגם על הוצאות והזיקות הנ"ל ועל שאר ענייני חוב הנ"ל על הכל יהיו נאמנים לעולם בין לפני זמן פרעון בין בזמן פרעון או לאחר זמן הפרעון וכל זמן שאין לר"פ הנ"ל מעותיו אין אנו או ב"כ ויורשינו יכולין להוציאו מן הבית הנ"ל עד שישתלם לו מעותיו עד פרוטה אחרונה ומחוייבים אנחנו הזוג להניח לר"פ הנ"ל לדור בבתינו בל ימי משך ההלואה הנ"ל ולהשתמש בכל הבית ובלבד שינכה לנו כל שנה מן הקרן סך פ' בשביל שכירות הבית ואנחנו הזוג מחוייבים לפצות ולסלק מר"פ הנ"ל וב"כ כל ערעור וטוען שיגיעו על הבית הנ"ל ולהעמידו בחזקת ר"פ הנ"ל בשופי עד שישתלם לו סך הנ"ל בניכוי סך פלוני לכל שנה (ושופרי דשפרי כרצונו) וקנינא וכו' ועיין בח"מ סימן ע"ד

שטר משכנות של אחרים

מב זכרון עדות וכו' איך שאנו קבלנו מכמר פב"פ סך פלוני שהלוה לנו לטובתו על משכנות של אחרים כסף וזהב הבטוחים ושוים בשופי כפליים כערך סך הנ"ל שעולה מהם רבית סך פלוני עד זמן פלוני והמותיר מן הרבית יהא לנו לבדינו ואותן המשכנות מסרנו ליד פלוני הנ"ל ואחר שזכה בהן חזר והפקירן בידינו בתורת פקדון ואנחנו ח"מ קבלנו עלינו בחוב גמור שמחוייבים אנו לשמרם שמירה טובה ומעולה וקבלנו עלינו להתחייב באחריותו אפילו על אונסים ח"ו דשכיחי או לא שכיחי גם מחוייבים אנו לטפל במשכנות הנ"ל שלא יהא לפלוני הנ"ל עסק עם בעל המשכנות רק שאנו מחוייבים להוציא מיד העכו"ם כל הקרן והרבית הנ"ל במזומנים או למכור משכנות הנ"ל כאופן שמחוייבים אנו לשלם לפלוני הנ"ל כל סך קרן ורבית הנ"ל לזמן פלוני במעות מזומנים דוקא ובלי שום סחורה בעולם ואפי' כשיהיה לנו שום סחורה טובה ומעולה מאד מחוייבים אנו ליטפל ולמכור אפי' בחצי שויי' וכן למכור המשכנות הנ"ל אפי' בפחות מחצי שויי' כדי לשלם דוקא במזומנים לפ' הנ"ל או לב"כ לזמן הנ"ל ואין אנו ולא שום אדם בעולם נאמנים לומר שנפדו המשכנות הנ"ל קודם שעלה עליהם סך רבית הנ"ל אפי' בשבועה חמורה או לומר שט"ח זה פרוע וכו' רק אדרבה וכו' וכל הא דלעיל קבלו עליהם האשה מרת פב"פ והדר בעלה ר' פב"פ בק"ס ובח"ח ובשד"א לאשר ולקיים כל הנ"ל ובביטול כל מודעות וכו' כתוקף כל שטרי חובות והודאות העשויין בישראל כתחז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא וכו' הכל ש"ו

כתב הגאון בעל הדרישה בתקנותיו הנ"ל וז"ל כתב בת"ה והביאו דמ"א ז"ל בש"ע בי"ד סימן קס"ט סעיף י"ח משכון של נכרי שביד ישראל וכבר זקף עם הנכרי קרן ורבי' ביחד כגון שחשב עמו רבו' עד שיעלה עליו עד שנה וכו' מעתה הרי הוא הכל כאלוי הוי קרן של ישראל וכו' ואסור ללות עליו בסוף ה מן מישראל חבירו ושיקח המלוה אותו ובית של השנה מן המשכון ש"ג דהוי ליה כאלו נתן הרבית מכיסו אך ימכרנו לו סתם ואחר זמן יחזור ויקחנו מעם יותר רבית ערך שיעור הרבית שהוה ראוי להעלו' עליו. ואסור להתנו' מתחלה כך אבל אחר שקנהו בקנין גמור ממנו יכול הלוקח להבטיחו בדברים אמיתים שכשיהיה לו מעות יחזיר וימכרנו לו בדרך הנזכר עכ"ל ומכאן נ"ל היתר לעשו' כן כשיש לאדם צורך שעה שימכור אפילו תכשיטיו ובמכירה גמורה לחבירו שבטוח בו אפי' בזול ואח"כ יחזיר ויקחנו ממנו בעדיפו' הרבית שחשב עליו הלוקח ובלבד שלא יהא תנאי ביניהם תחלה כלל אבל אחר המכירה יכול הלוקח להבטיחו על כן וע"ד שנתבאר בח"מ סי' ס"ז וכמ"ש מזה רמ"א הנ"ל ודוחק לחלק דשאני התם שהיה משכון ס"ג דהא כתב דנחשב תוך השנה כאלו הוא של ישראל וכן שמעתי בשם גדולי המורים שפסקו כן ודוקא שלא יעשה עמו בתחלה שום תנאי על כך ולא כמו שראיתי נוהגין שראובן מלוה לשמעון אלף זהובים על סחורה שיש לשמעון בביתו ומקניהו לו בק"ס אדעתא דהכי שלאחר יום או שעה יתחייב לחזור ולמכרה לו בשט"ח על זמן ויוסיף לו. על האלף זהובים כשיעור דמי הריבית דאין לך הערמת רבית גדולה מזו כיון שמתחלת קניינו היה אדעתא דהכי

כתב הטור בסימן קס"ט וכן הוא בש"ע שם סעיף י"ח בהגה שמתי' ללות למי שיש בידו משכנו' ש"ג אפי' המשכנו' ביד הלוה ובלבד שיקנהו לו הלוה בקנין משכנות ש"ג שבידו והקנין אין צריך להיו' דוקא בעדים אלא אפילו בינו לבינו שנותן המלוה הסודר ללוה וא"ל תפוס בסודר זה וקנה ממני והקנה לו חליפיו משכנות ש"ג שבירך כך וכך והלוה עושה כן הרי הן קנויין לו דלא איברא סהדי אלא לשקרא כדמבואר ברמ"י סימן קס"ה ופשוט עוד בכמה מקומו' גם מבואר שם דנאמן לומר הלוה שיש בידו משכנות ש"ב וכן בפסיקות פירו' נאמן לומר שיש כל כך פירות בידו והיינו דוקא אם מודה גם עתה בפניו כך שאמר יש לי אבל אם אמר מעולם לא דברתי לך שיש לי דנאמן הלוה בשבועה כמ"ש הטור בשם הרא"ש בסוף סי' קס"ג ע"ש ולהקנות אדם לחבירו משכנו' של גוי שבידו למשכן אצל ישראל ג' לצרכו נראה לי דהוא איסור