נחלת שבעה מהדורה קמא קה

בהם על אחריותו וטובתו ותועלתו עד שיעלה ריוח ק' זהובים וכל מובחר וטוב עסק שיזדמן לנו הש"י יהיו מעותיו של פ' הנ"ל קודמין למעותינו עד שיעלה מהם ריוח כנ"ל ומאז ואילך יהיו בידינו כל סך קרן וריוח הנ"ל בתורת הלואה גמורה על אחריותינו וטובתינו ותועלתינו הן לריוח הן להפסד ח"ו עד זמן פלוני שאז מחוייבים אנחנו לשלם לו או לב"כ כל סך קרן וריוח כנ"ל במעות מזומנים ובמטבע טובה העוברת לסוחר ובלי שום סחורה בעולם ואף אם יהי' לנו שום סחורה בעולם מחוייבים אנחנו לטפל ולמכור את כל אשר לנו אפילו בחצי שויי' כדי לפרוע לבעל השטר או לב"כ הכל במזומנים לזמן הנ"ל כפי מה שיאמר בעל השטר וכו'

(שטר עסקא שתיקן הגאון מהו' מענדל ר' אביגדרש אב"ד ור"מ דק"ק קראקא בהיתר הריוח כאשר נמצא בת"ש ד"ק

) מ אנחנו ח"מ מודים שקבלנו מזומנים מיד פב"פ א) בעסקא לטובתו ואחריותו וכל עסק טוב וסחורה טובה שיזדמן לידינו בהם יהיו מעותיו קודמין למעותינו וככה נתנהג תמיד עד שיעלה ריוח מהן סך פלוני ובלבד שלא נעשה חובות מדמי עסקא הנ"ל ואם לפעמים נצטרך ליקח לצרכינו מדמי העסקא לא יהיו נקראין ב) שולחין יד בפקדון ומיד שיעלה ריוח כנ"ל אזי מאותה שעה והלאה יהיה כל המעות קרן וריוח בידינו הלואה גמורה עד זמן פלוני ואז מחוייבים אנחנו לטפל בכל מה שיש לנו למכרו ואפי' בחצי שויי' כדי לפרוע לבעל השטר ולב"כ במזומנים כנ"ל לזמן הנ"ל כפי מה שיאמר בעל השטר או ב"כ בדיבור הקל עלינו לפרוע בגוף החוב ואין אנו ולא שום אדם נאמנים לומר פרוע הוא או מחול הוא שטר זה כולו או קצתו ולא שום טענה הגורעת כח שט"ח זה אפילו בשבועה חמורה ואדרבה בעל השטר וב"כ נאמנים עלינו ועל ב"כ בדיבור הקל בלי שום אלה ושבועה לומר שהיה איזו הפסד ואחריות במעותיו של בעל השטר אם לא בעדים כשרים ואם יעידו עדים כשרים שהיה הפסד במעותיו של בעל השטר הנ"ל אין אנו נאמנים לומר שהיה זה טרם או קודם שעלה ריוח הנ"ל אם לא בשבועה חמורה כמו ג) שיחמיר עלינו בעל השטר וב"כ וכן אין אנו נאמנים לומר שלא הרוחנו כלל במעותיו של בעל השטר או לומר שלא עלה ריוח כנ"ל ושעסקנו בעיסקא באמונה אם לא בשבועה חמורה כנ"ל וכ"א מאתנו ח"מ נעשה ע"ק בעד חבירו ויד בעל השטר על העליונה וקבלנו מבעל השטר פב"פ סך פלוני בשכר עמלינו ומזונינו כל הנ"ל קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו בח"ח ובשד"א לאשר ולקיים ואם נעבור מחוייבים אנו ליתן קנס לצדקה חומש הקרן נעשה היום יום וכו'

א בעסקא כתב הגאון בעל הדרישה בתקנותיו שתיקן בלובלין ביריד גראמניץ שס"ז והמה בכתובים וז"ל מותר אדם לומר לחבירו הא לך ק' זהובים בעסקא פלגא באגר ופלגא בהפסד ואם תאמר שהפסדת או שלא הרווחת במעות אז תשבע לי שבועה חמורה כדין שבועת השותפין וצריך ליתן לו שכר טרחו ועמלו מיהו אפילו בכל שהוא סגי כשהתנה עמו בתחלה העסק על כך ונתרצה המקבל ושמעתי שיש נוהגין שאין נותנין לו שכר עמלו כלל אלא שאומר הנותן להמקבל בתחלת העסק הברירה יהיה בידך ליתן לי חצי הריוח או ליתן לי כ' זהובים ממאה והמותיר פלגא בהפסד ותלתא באגר דמותר וא"צ ליתן לו שכר עמלו כמבואר בגמרא ולאו דוקא תלתא באגר דאז המקבל נוטל תרי תלתא באגר אלא אפילו אמר ריוח עשירית העסק יהיה בשכרך דמותר וא"צ ליתן לו שכר עמלו ומזונו כמ"ש ב"י בי"ד ריש סימן קס"ג ובש"ע שם ולעד"נ דאין הנדון דומה לראיה דהתם אם יהיה ריוח יהיה מה שיהיה נוטל מהרויח עכ"פ עשירית העסק משא"כ בזה דאם לא יהיה הריוח יותר מארבעים זהובים אזי חולקין יחד ארבעים זהובים ובזה לא מצינו דהתירו וזה דומה להא דגרסינין בפרק א"נ ריש דף ס"ט וז"ל אמר מותיר שליש בשכרך ופרש"י התם עגל למחצית שכר ולהפסד וא"ל מה שיבא יתר על שליש דמיו יתר של עכשיו טול בשכרך וכל השאר נחלק בשוה מותר ושמואל אמר לא מצא מותיר שליש ילך לביתו ריקם אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר ומקשינין עליה דרב וז"ל וסבר רב דאין קוצצין לו דינר והאמר רב ריש עיגלא לפיטמא מאי לאו דאמר ליה מותיר שליש בשכרך ופרקינין לא או מותיר שליש בשכרך או ריש עיגלא לפיטמא ואיבעית אימא כי אמר רב מותיר שליש בשכרך מותר כגון דאית ליה בהמות דידיה דאמרי אינש גביל לתורא גביל לתורי פרש"י באותו טורח שאתה מטריח להאכיל שור א' יכול לטרוח לפני שוורים הרבה וכתבו הרי"ף והרא"ש ע"ז והלכה כרב באיסורי וכלישנא בתרא ע"כ הרי דאפילו לרב אינו מותר אא"כ יש לו עסק אחר ולא קמבטל מינה מחמת שותפת וכו' וכמ"ש הרא"ש גם לפני זה גם התוספת שם עוד טעם אחר וז"ל אמר רב מותיר שליש בשכרך מותר וא"ת והא צד א' בריבית הוא וי"ל דהכא אקילו רבנן משום דשכיחי מותיר שליש עכ"ל הרי לפנינו דס"ל דכ"ע אפילו רב לא התיר בזה אם לא שיהיה לו עסק אחר דשכיחי טובא וכ"כ הנ"י שם בהדיא ע"ש וזה אינו אלא בפיטום עגל דידוע שכמעט כל המפטמין משביחין יותר משליש משא"כ במשתתף בעסקא דאינו בטוח על הריוח כ"כ יותר מארבעים זהובים למאה וגם אין לו עסק אחר אלא זה לכן נלע"ד כמו שכתבתי וכן מוכח לשון הפוסקים דבעינין שיתן לו דבר ידוע בין יהיה ריוח או לא יהיה ריוח או שיבטיח לו שיתן לו ריוח מה מהריוח שיהיה על כל פנים והמותיר יחלוקו או שיקבל כליו הנותן פלגא באגר ותרי תלתא בהפסד ואף שבאם יהיה הפסד ג"כ לא יהיה שום דבר בעד טרחתו מ"מ כיון דכל עסקא עומד להרויח בו או להפסיד לפעמי' או שלא יהיה בו לא ריוח ולא הפסד כיון שמתנה עמו בתחלת העסקא שאם יהיה בו ריוח יקח בראש חלק עכ"פ או אם יהיה הפסד יהיה המחצה על המקבל והנותן מוותר עמו חלק טפי בהפסד וזה שכרו ואם לא ירויח ולא יפסיד אזי אין כאן צד ריבית מה שאין כן בנדון דידן כיון דאף אם הרויח לא יהיה להמקבל יתרון בהריוח עד שירויח יותר מארבעים זהובים בזה לא מצינו צד היתר. ויש נוהגין היתר ומתנין בתחלת העסק בענין דאומר לו הנותן להמקבל אם תרויח יהיה הברירה בידך ליתן לי חצי הריוח או כ"ז ממאה ואם תפסיד יהיה הברירה בידי לקבל עלי חצי הפסד או כ"ז ממאה דהוי קרוב לשכר ולהפסד ונותנין לו שכר עמלו. ויש נוהגין להחמיר בזה דזה הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דאם נגנוב או נאבד או כיוצא בזה דיהא ההפסד בכל הפסק ולא יקבל עליו הנותן הפסד אלא