נחלת שבעה מהדורה קמא קד

וא"כ גם מהאי טעמא אין צריך לכתוב דלא בהשטאה דמ"ש ואף אם נאמר דלית הלכתא בהא כמהר"ם כמ"ש בסימן הקודם תשובת מהרי"ק ומהר"ם פדואה מ"מ לענין זה דלא שייך ביה השטאה הוי שפיר מצוה מחמת מיתה וקרוב הדבר שבזה גם מהרי"ק ומהר"ם פדואה מודים שוב מצאתי בתשוב' מהרי"ל סימן ע"ט כתוב בפשיטו' בשם מהר"א בג' מקומו' דאף הבריא שאמר אם אמות חשיב מצוה מחמת מיתה. ועיין בהג"ה רמ"א בא"ע סימן ק' סעיף א'

קטן שנתן מתנה אעפ"י שיש לו אפוטרופס מתנתו מתנה ריב"ש סימן תס"ח ומה"י כ"ץ סי' י"ד

כתב המרדכי פרק י"נ מי שצוה לאפוטרו' בע"פ וגילה דעתו מצוה לד"ה ומה שיעשה האפוטרופיס יהא עשוי וכתב עוד בשם הרשב"ם דכיון שמינוהו לאפוטרופי' מחיים בכל נכסיו מקרקעי ומטלטלי לרבו' ולמעט אפילו בעדים פיו כפי ועשייתו כעשייתי נראה שיכול האפוטרופיס לרבו' ולמעט דמצוה לד"ה ודברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי והרי השליטו בחיים על כל נכסיו לטובת היתומים ואעפ"י שלא פירש לו כמה יתן לכל אחד ואחד עכ"ל ואעפ"י שכתב רמ"א בהגה בסי' ר"ץ מי שהיה לו אפוטרופיס על נכסיו ומת אין מניחין אותו אפוטרופיס על היתומים וכו' אלא סמוך למיתה קיצר הרב רמ"א במובן וז"ל הרא"ש כלל ס"ב דין א' אדם שמינה אפוט' בחייו על נכסיו (פירוש פוקטור בלעז) ומת אינו אפוטרופ' על נכסי היתומים אלא ב"ד ימנו וכו' כי דבר ידוע הוא ומצוי הוא דאדם מאמין נכסיו לאחד ואינו ירא שיעשה לו עול לפי שהוא ירא ממנו וגם אדם בקי ומכיר בנכסיו מרגיש אם יעשה לו עול אבל אינו נאמן בעיניו להשליטו על ממון יורשיו עכ"ל וא"כ לא פליג הרא"ש על הא דהרשב"ם

בזה הטופס. אבאר ואלבין. שטר אפטרופוס. שמינו בית דין. לט במותב א) תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' פב"פ ואמר הכי פב"פ שכיב וחיי שביק לרבנן ולכ"י ושביק נכסין ובנין ובנתן זעירין ושמם פ' ופ' והשתא לעיינו בי דינא ולימנו להם אפטרופוס דמשתעי דינא בהדי אינש וזכי להון ב) ליתמי וקאים בצרכיהן (ויתיב לנו האב"ד ה"ה מוה' פ' רשות לעיינו אנחנו) וכד חזינא דלית טבא דלהוי אפטרופוס רק האי גברא (דאחוה דאבוקן דיתמי הוא) וחקרנו ושאלנו עליו דגברא מעליא הוא ועשיר ומשופע בנכסי ומהימן וחכים ושמע דינא ולא קבל עליו שמתא דרבנן (ואם האפטרופסים הם שנים כותבין הכל לשון רבים) מיומוהי בכן אנחנו ב"ד יהיבנא ליה רשותא (ע"פ האב"ד הנ"ל) בכח ב"ד יפה לאסכויי עלייהו דיתמי דנא ויזכי להון ויהפוך בזכותיהון ויכניס נכסיהון ופיריהון בראוי ומוחזק מקרקע ומטלטלין בכל מקום שהם ולמיקם בצרכיהון ופטרנו לר' פלוני הנ"ל בבי דינא מן ג) שבועתא ומן גזירתא ומן כל טענות וערעורים ומן שמתא פתקא דלטותא ומן כל דהנעלת ליה מכל ב"ד בין בד"י ובין בד"א ומה דהוי באנפנא כתבנו וחתמנו לר' פלוני הנ"ל אפוטרופס היתומים ולית דימחא בידיה בין לזכות בין לחובה ומה שנעשה וכו' הכל ש"ו

א תלתא בי דינא כתב מהר"ם מינץ סי' י"א דבכל מקום שצריך ב"ד חשוב כגון באסמכת' אינו מועיל רב העיר לבד בלא שנים עמו עכ"ל וא"כ ה"ה גבי קיום שטרו' נמי דינ' הכי אלא שכתב מהרא"י ז"ל שנוהגין לקיים הרב ביחידי ונדחק רמ"א ז"ל בטעם המנהג למה נוהגין כן וא"כ אפשר ה"ה באסמכת' ובנדון דידן במינוי אפוטרופס נמי דינא הכי או נימא הבו דלא לוסיף עליה והיכא דנהגו נהגו והיכ' דלא נהגו לא נהגו ומיהו נ"ל במקום שיש רב הממונה בעירו ואין שם ב"ד שאין צריך לצרף עמו ב' רועי בקר כדי שיהיו ב"ד של ג' בכל כיוצא בזה

ב וזכי להון ליתמי כתב מהר"מ מינץ סי' ע"ב דאפוטרופיס עושין טובת היתומים אף על פי שאינו טובו' יורשי היתומי' ועיין בח"מ סימן ר"ץ כל דיני אפוטרופא

ג מן שבועתא כתב הטור וש"ע בשם הרא"ש אין ב"ד יכולין למנו' אפוטרופא להאמינו בל"ש אא"כ אינם מוציאן אדם הגון שירצה להיו' אפוטרופא אם לא יאמינוהו בלא שבועה ובלבד שלא יהא בו הפסד ליתומים

אפוטרופוס שהוזקו ערבים שלו בתפיסה שנתערבו בעדו נגד השר אין האפוטרופוס חייב לפצות את הערבים חשוב' רמ"א סימן מ"ו ונראה דלא דוק' אפוטרופו' אלא ה"ה באינש דעלמא רק שמעשה שהיה כך היה גם כל ראיותיו הם על כל אדם ולא על אפוטרופו' דוקא ועיין בהגה רמ"א בח"מ סימן קל"א סעיף ז' ובמהר"מ מינץ סימן מ"ד

אפוטרופסים אם הם כשנים שלוו להיות ערב קבלן בעד חבירו או לא פסק רמ"א בתשובה סימן כ"ו דאין להם דין שנים שלוו וגובין מכל אחד חלקו

אפוטרופוס שמכר אבן טוב בעד ב' או ג' מאות ונודע אח"כ שהיה שוה כל כך אלפים ר"ל ב' או ג' אלפים והיתום היה באותו פעם בן כ' שנה אלא שהלך בילדותו לבי רב ונתעכב שם ובבא היתום מוחה במקח וגם האפוטרופוס נתחרט פסק מהר"י כ"ץ בתשובה סימן כ' דנתבטל המקח מכמה אנפי חדא דאף אם אפוטרופוס יותר עדיף משליח ולא יוכל לומר לתקוני שדרתיך מ"מ לא עדיף מב"ד שפעו ועוד דעד כאן לא קאמר ר' יהודא אין אונאה לאבנים טובת אלא עד כדי דמיהן אבל ביותר מכפלי כפליים גם ר' יהודא מודה עכ"ד ולי נראה עוד דבנדון זה גם ר' יהודא מודה אפילו באונאה שתות שהרי באלו דברים שאמרו אין להם אונאה הקרקעו' וכו' פסק הרא"ש ור"ת דאין להם אונאה עד פלגא ויתר מפלגא יש להם אונאה וא"כ ר' יהודא דאמר אף המוכר בהמה ס"ת ומרגליות אין להם אונאה ופירוש אין להם אונאה כמו בקרקעו' דהיינו עד פלגא ואנן לא קי"ל כר"י ש"מ דיש להן אונאה אפי לו בשתות וא"כ ע"ק ל"ק ר' יהודא דאין להם אונאה ה"מ בלוקח כדקאמר טעמא מפני שאדם רוצה לזווגם אבל במוכר דלא שייך טעם זה גם ר"י מודה דיש אונאה בשתות

מי שמת ויש לו בנים גדולים והניח אשתו מעוברת ובאו גדולי' לחלוק כל הנכסים והאלמנה מעכבת על ידם שמא זכר הוא ונוטל חלק בנכסים הדין עם האלמנה אבל אין חוששין לתאומים שהוא מיעוטא דמעוטא אבל לשמא תלד זכר חיישינין וב"ד מעמידין אפוטרופיס לעובר ליטול חלקו עד שנדע אם זכר אם נקבה רשב"א בספר תולדות אדם סימן שע"א. ועיין בח"מ סימן ר"ץ ובהגה סימן ר"פ סעיף ז'

נוסח שטר עסקא מ אנחנו ח"מ מורים בהודאה גמורה וח"י דלמטה תעיד עלינו כמאה עדים כשרים ונאמנים איך שאנחנו

הח"מ קבלנו מכמר פב"פ מאה זהובים שבכל זהוב ט"ו פ"ץ מזומנים בתורת עסקא להתעסק