נחלת שבעה מהדורה קמא קג

רצה לחזור באמרו שלא היה כן דעת המצוה עיין בתשו' רמ"א סי' ך'

צוואת שכ"מ שתדור בתו בביתו ואינו רוצה ליתן צרכי הבית גם רוצה להשכיר דירתה לאחרים פסק רמ"א בהגה ח"מ סי' שי"ו וכן בתשובה נדפס' בתשוב' רש"ל סימן י"ז דיכולה להשכיר דירתה לאחרים ורש"ל בתשובה סימן מ"ט חולק עליו ובש"ת משאת בנימן הסכים לדעת רש"ל ועיין בסימן הסמוך סעיף א'

יורש שנתרצה בצוואת מורישו וקיבל עליו בח"ח לקיימה אם יוכל לחזור בו עיין בתשוב' רמ"א סימן צ"ב

צוואת ש"מ שאין היורשים רוצים לקיימם באמרם שאין משמעו' הלשון כך והגבאים ובית דין רוצים לכופו לקיים הצוואה עיין בתשוב' רמ"א סי' ל"א

שטר צוואה לרבים ורוצה אחד שיכתבו לו חלקו לבדו עיין בח"מ סימן מ"א וסוף סימן רנ"ג

צוואת מת שאין לו יורשים ואותם שיש בידם משלו רוצים להחזיק בשלו עיין בש"ת שארית יוסף סי' ג'

(והא לך נוסח הנכון בצוואת שכ"מ שכותבין לזכרון בעלמא

) לז אנחנו ח"מ מודים ומעידים לפני כל רואי חתימות ידינו דלמטה איך שאנחנו ח"מ נכנסנו אצל כמר פב"פ לבקרו בחליו ומצאנוהו שוכב על ערש דוי ל"ע ולשונו ומילולו עדיין בפיו ודעתו צלולה ומיושבת עליו כשאר אדם ההולך בשוק ויודע להשיב על הן הן ועל לאו לאו וכך אמר לנו הנני מצוה את ביתי לפניכם שתהיו אתם עדים בדבר שיהיה כך וכך וכו' ומתוך אותו החולי הלך לעולמו ונפטר וחיים שבק לנו ולכל ישראל וכתבנו כל הדברים כהוייתן היום יום וכו': (ואף אם אין כותבין יכולין להעיד כך בע"פ שמת מתוך אותה

חולי

) (מזה הטופס אסיר קמשונים וגמגומים. משטר אפטרופס. שמינו אבי יתומים)

לח זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ בכך וכך בשבת וכו' למנין שאנו מנין וכו' איך שבא ר' פב"פ ואמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים א) וקנו ממני בק"ג אגב סודר מעכשיו וכתבו בכל לשון של זכות וכו' ואף חתמו ותנו ליד ר' פב"פ להיות בידו וכו' ובדעת שלימה ומיושבת והנני מודה בפניכם היום כמודה וכו' ב) מיומא דנן ולעלם והנני מודה ומצוה ואומר שאם ח"ו יגיע זמני לפטור מן העולם הזה ויהיה לי באותו זמן יתומים קטנים עד בני ח"י שנה והם צריכין לאפטרופס לישא וליתן בעד כל א' בחלק ירושתן אז יהא כמר פלוני הנ"ל ממונה מפי מעכשיו למורשה ואפטרופס על כל נכסי שיגיע לחלק ירושה לכ"א מיוצאי חלצי הקטנים עד שיהיו בני ח"י שנה כנ"ל ומצורף עמו יהיה כמר פ' גם אותו מניתי מפי להיות אפטרופס ויתעסק בירושת היתומים הנ"ל רק שרא יעשה א' שלא ברצון וידיעת חבירו אך יהיו שניהם ביחד רשאים ושליטים לישא וליתן להכניס ולהוציא באותן הנכסים הנ"ל לצורך יוצאי חלצי הקטנים כפי כל רצונם רק האפטרופסים יתנו חשבון לפני פב"פ ולא יהיה כח בשום שאר בני אדם לדחותם מהכח שנתתי להם או למחות בידם לעשות דבר קטן או גדול או לגרוע כחם כמלא נימא רק עשייתם יהיה בעשייתי ופיהם כפי ודיבורם כדיבורי ויהיה להם כל דין תועלת אפטרופס. אח"ז שילך א' מן האפוטרופסים לעולמו אז יהא כח ורשות לכמר פ' להעמיד אחר בחריקאי וגם מי שיבחר יהא לו כח והרשאה זו שלא יעשה א' שלא ברשות חבירו רק יהיה יד שניהם שוה כא' לישא וליתן לטובת היתומים כאשר נראה להם ושום אינש לא ימחא בידם כנ"ל רק יתנו כל שנה חשבון כנ"ל וכשיגיע א' מבניי לכלל שראוי להינשא ויזדווגו ברצון האפוטרופסים אזי יתנו לאותו בן מבניי חלק הראוי לו. ומעכשיו נתתי לפב"פ ולפב"פ הנ"ל ד' אמות קרקע בחצרי במתנות בריא ולא במתנות שכ"מ ואגב ואגבן ק"ס הנ"ל הרשיתים ומניתים והשלטתים מורשים ואפטרופסים ואנטלר על כל נכסי כנ"ל וכו' (ויכתוב יפויין ושופרי דשטרי כרצונו)

א וקנו ממני ש"מ שצוה פלוני ופלוני יהיו אפוסרופסים על נכסיו וקנו ממנו דבריו קיימים ואין צריך בזה יפוי כח ב"י ורמ"א בסי'. י"ז ומיהו צ"ע איך יש לתקן שלא יהא קנין דברים וכתב הטור וש"ע סימן רנ"ג ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירו' דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה להם דבר שיש בו ממש וכו' רק צריך שיאמר תנו לית לפלוני כדי שידור בו עד זמן פלוני והכי איתא בטור וש"ע סימן וי"ב הרי אפי' בש"מ לא הקילו לענין קנין דברים וצריך שהקנין יש לו על מה לחול ואין לומר דהוי כמו שאמר השכ"מ תנו שטר זה לפלוני דאין צריך כתיבה ומסירה זה אינו דא"כ למה צריך קנין כלל וע"כ נ"ל דלפחו' יש לכתוב לו ד' אמו' קרקע ואגבן ואגב ק"ס ממנה אותו אפוטרופא אמנם אין צריך לזה לפי מה שהבי' הב"י בסי' רכ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א הביאו מהר"י כ"ץ סימן ס"ז שמחלקי' דוקא כשקנו ממנו. דירת בית מתחלה ולא אמר מקודם הקנין כלום אבל אם מתחלה אמר אני נותן לו דירת בית ואח"כ קנו ממנו כמו שכתוב בתנאים וקנינא מיניה על כל הנ"ל אלימא ק"ס כאלו אמר בית לדור בו עכ"ל וא"כ אין לחוש בשום מקום לקנין דברים מאחר שהוזכר בשטר למעלה אותו דבר שרוצה להקנותו ואח"כ הק"ס וכתב אח"כ וקנינא שחוזר על שלמעלה ואלימא ק"ס כאלו אמר תחלה בלשון המועיל ועיין בש"ת דברי ריבות סימן קי"ט

ב דלא למיהדר גם פה נ"ל דלא לכתוב דלא בהשטא' אף אם ממנה אפוטרופסים זמן ארוך קודם מותו מ"מ כיון שזה מגיע אל מה שיגיע אחרי מותו בודאי לא מכוין להשטו' בשעה שזוכר יום המיתה וכן דלא בהשטאה נמי לא שייך למכתב כאן וקצת ראיה לדברי מתשוב' מהר"ם במרדכי פרק י"נ ופרק מי שמת דנקרא מצוה מחמת מיתה אם הזכיר הבריא לשון מיחה עכ"ל וא"כ במתנו' בריא שהזכיר יום המיתה ומסדר בין בניו איך יתנהגו בנכסיו לאחר מותו הוי מצוה מחמת מיתה