נחלת ברוך צב

ע"י קרקע התירה נמי ע"י קרקע וכבר בררנו הא מלתא דאיסורה ע"י קרקע לעיל דגבי שביעית ומעשר בהני תרתי גרידא איכא הא מלתא ומשו"ה פרכינן מהא דתניא ליטרא מעשר טבל שזרעה וכו' חייבת במעשר ובשביעית כלומר שאם זרעה בשאר שני שבוע כולה חייבת במעשר דגם אותה ליטרא של מעשר שהיתה פטורה ממעשרות מ"מ נאסרה בגידולה בקרקע וכן כשזרעה בשביעית כולה חייבת בשביעית דגם אותה ליטרא שהיתה של ששית נאסרה בגידולה בקרקע ומ"מ אותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר כלומר דהתרומת מעשר שהיתה חייבת בשעת זריעה צריך להפריש ממנה ולא אמרינן דפקע איסורה ע"י קרקע א"כ קשה לר' יוחנן דלדידי' הול"ל נמי הכא גבי מעשר דכמו דאיסורה ע"י קרקע כך התירה ע"י קרקע דנימא דכולה מיקרי תבואת זרעך א"כ יפקע חיובא דתרומת מעשר ממנה בגידולה וע"ז משני מעשר דיגון הוא דקא גרים לה כלומר אע"ג דמעשר הוה איסורה ע"י קרקע מ"מ גמר האיסור נעשה ע"י אדם דבשעת דיגון נקבע הטבל משו"ה אין התירה ע"י קרקע: ענף ז

תו גרסינן התם מתיב רמב"ח קונם פירות אלו עלי וכו' שאני קונמות דמצוה לאתשולי עלה עוד גרסינן שם גופא אר"י ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה יתיב רבה וקאמר להא שמעתא א"ל ר"ח מאן צאית לך ולר"י רבך היתר שבהן להיכן הלך א"ל מי לא תנן דכוותי' בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו אם היו עלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין וכי שחורין אמאי אסורין לימא היתר שבהן להיכן הלך א"ל מי סברת על עיקר קתני אתוספת קתני אסורין א"ה מאי אתי רשב"ג למימר דתניא רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור ת"ק נמי הכי אמר כולה מתניתין רשב"ג קתני לה ועד כאן לא שמעית לרשב"ג דלא קטרח אבל היכי דקטרח בטיל ברובה וכל היכי דקטרח בטיל ברובה והרי ליטרא מעשר טבל דקטרח וקתני ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון שאני גבי מעשר דאמר קרא עשר תעשר וכו' והתירא זרעי אינשי איסורא לא זרעי אינשי עכ"ל הגמרא

והנה הא דפרכינן מהא דתנן קונם פירות וכו' ודאי דמרישא דמתניתין דתני שאסור בגידולין אפילו בדבר שזרעו כלה מזה לא קשה דהתם איכא טעמא אחרינא כמו שבררנו לעיל. גם מהא דתנן שאני אוכל שאני טועם מותר בגידולין בדבר שזרעו כלה ג"כ אתי שפיר כמו שבררנו לעיל ענף א' סעי' ד' דגבי איסורי אכילה מדבר שזרעו כלה הגידולין מותרין לד"ה כמו שבררנו שם טעמא דמילתא אמנם מהא דתנן גבי שאני אוכל שאני טועם דאסור בגידולין בדבר שאין זרעו כלה מזה פרכינן בגמרא דקס"ד דטעמא דמשנתנו משום דכל מה שניתוסף בגידולה ג"כ אסור לפי שנתהוה מגרמא דאיסורא וזה אסור אפילו באיסורי אכילה כמו שבררנו לעיל ענף א' סעי' ד' ומהאי טעמא מקשינן ממשנתנו על ר' ינאי דס"ל בבצל של תרומה דגידולי היתר מעלין את האיסור ומשנינן שאני קונמות דהוה דבר שיש לו מתירין כלומר דמה שניתוסף בגידולין הוא מותר לר' ינאי אלא דמכל מקום גבי קונמות הגידולין אינן מבטלין את העיקר משום דקונמות הוה דבר שיש לו מתירין ואינו בטל אבל גבי גידולי תרומה בטל

והנה מהא דמייתינן בגמרא להא דאמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה יתיב רבה וקאמר להא שמעתא אמר ליה ר"ח מאן צאית לך ולר"י רבך היתר שבהן להיכן הלך אמר ליה מי לא תנן דכוותי' בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו וכו' מכל סוגיות הגמרא דהכא איכא ראיות ברורות לכל מה שבררנו לעיל ענף ה' דטעמא דר"י גבי בצל שתיקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה הוא גבי מעשר גרידא משום דהוה איסורה ע"י קרקע כלומר דהגידולין נאסרין באמצע גידולן כגון תבואה שהביאה שליש ביד הדיוט כל מה שנתגדל בפטור ביד הקדש נאסר באמצע גידולה משום דכולה נקראת תבואת שנה זו ומהאי טעמא סובר ר"י דה"ה ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה ג"כ ההיתר נהפך לאיסור בגידולה משום דהכא ג"כ כולה נקראת תבואת שנה זו ובררנו שם דלר"י ה"ה דאיכא האי דינא גבי שביעית דהתם נמי איסורה ע"י קרקע ולדידי' כשזרע בצל של ששית בשביעית הול"ל דההיתר נהפך לאיסור מהאי טעמא גופי' וע"ז פליג רב חסדא דס"ל דאע"ג דמעשר ושביעית איסורן ע"י קרקע מכל מקום בצל של היתר שנזרע תו אינו נהפך לאיסור בגידולו אלא דהתוספת גרידא אסור כמו שבררנו לעיל ענף ב' טעמא דמילתא וא"ש טובא הא דאמר ר"ח היתר שבהן להיכן הלך דמהאי לישנא מוכח דלר"י פקע ההיתר לגמרי וגם א"ש הא דפרכינן רק ממשנתנו דבצל של שביעית משום דלדברינו האי דינא ליכא אלא בהני תרתי איסורי גרידא ולפי מה שפירשו רבוותא שהבאתי לעיל טעמא דר"י משום ביטול ברוב הקשו הכא דהו"ל להגמרא לאתויי עוד מכמה דוכתי כמו שנביא דבריהם לפנינו אבל לדברינו א"ש

והנה פירושא דהאי משנה דבצל שירדו עליהן גשמים וצמחו כבר הבאתי לעיל ענף ג' מה שפירשו רבוותא ובגמרא הכא מייתינן ראי' מהאי משנה דגם העיקר מותר נאסר בגידולו כר' יוחנן וזה מוכח מהא דתנן ברישא דמשנתנו אם היו העלין שחורין אסורין והנה לפי פי' הרמב"ם שהבאתי לעיל שמפרש דהא דקתני שחורין אסורין קאי על העלין גרידא יש לעיין חדא הא דמשנינן הכא כי קתני אסורין אתוספת אבל העיקר מותר ולהרמב"ם הא ליכא הכא עיקר המותר ותוספת של איסור אלא שבתוך העלין השחורין גופייהו נמצא יניקת הקרקע של איסור ויניקת עצמם של היתר ומאי שייך ע"ז לומר כי קתני אתוספת גם יש לעיין דמצד הסברא הול"ל דבצל של ששית שנשרש בשביעית וצמחו והעלין שחורין דהדבר ידוע שהוא מיניקת הקרקע כמש"כ הרמב"ם, א"כ הול"ל בכה"ג דגם יניקת הבצל של היתר ג"כ