נחלת ברוך צ

והנה קודם שנביא ראיות לדברינו נברר דהרמב"ם ג"כ מפרש כדברינו דהא לדברינו איכא נ"מ בזה אי נימא דבצל של שביעית שנטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו דהגידולין מבטלין את העיקר משום ביטול איסור בהיתר ברוב או דנימא דגם האיסור נהפך להיתר משום ה"ט כיון דאיסורה ע"י קרקע היתרה נמי ע"י קרקע דאי נימא משום ביטול איסור ברוב זה הוא לאיסור ספיחים גרידא אבל לא לחיוב ביעור דהא לביעור שביעית אוסרת במשהו כדאמרינן נדרים (נח) אבל אי נימא דהאיסור נהפך להיתר א"כ הוא מותר לגמרי והרמב"ם (בפ"ד מה' שמיטה הכ"א) כתב שם ז"ל בצל של שביעית שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית איסורה, ע"י קרקע ה"נ נטילתה ע"י קרקע. והנה מלישנא דהרמב"ם שכתב הותר הכל הואיל ושביעית איסורה ע"י קרקע ה"נ נטילתה ע"י קרקע א"כ מבואר בהדיא מלשון הרמב"ם שהוא מפרש כדברינו דהאיסור נהפך להיתר מה"ט שכתבנו

והנה אין להעיר ע"ז מהא דתנן שביעית (פ"ה מ"ג) לוף שעברה עליו שביעית ר"א אומר אם לקטו עניים את עליו לקטו ואם לאו יעשו עמו חשבון ר' יהושע אומר וכו' אין לעניים עליו חשבון וכבר הבאתי בענף א' דהר"ש מפרש להאי משנה דמיירי שנעקרה הלוף בשביעית ואח"כ רבו גידוליו על עיקרו בשמינית ולכאורה קשה לדברינו דבכה"ג נהפך האיסור להיתר ואינו חייב בביעור ובמשנתנו תני הכא דלר"א דס"ל דפירות שביעית לאחר ביעור שייכים לעניים דאפילו בכה"ג נמי יש לעניים חלק בו זה לא קשה כלל דהא אפילו אי נימא דכונת הגמרא הכא דהאיסור בטל ברוב ג"כ קשה מ"ט לא אמרינן ג"כ גבי לוף דהאיסור בטל ברוב וכבר הקשה הר"ש שם קושיא זו ותי' שם דלר"א דסובר דפירות שביעית אחר ביעור שייכים לעניים, א"כ הוה דיני ממונות וגבי דיני ממונות לא שייך ביטול איסור בהיתר כדאמרינן ביצה (לח) וכמו שבררנו לעיל ענף א' א"כ גם אי נימא דהאיסור נהפך להיתר ג"כ א"ש דכיון שכבר נעקרה הלוף בשביעית והעלין היו שייכים לעניים משום הכי אע"ג שחזרו ונשתלו ורבו גידוליו על עיקרו צריך לשלם לעניים חלקם מידי דהוה כשזרע אדם מעשר עני ודאי שהיה צריך לשלם לעניים חלקם ה"נ הכא ואדרבא לדברינו א"ש דברי הר"ש שהקשה מ"ט לא אמרינן גבי לוף שהאיסור בטל ברוב וכבר הבאתי בענף א' מה שהקשו האחרונים על הר"ש הא גבי איסור שביעית לא שייך ביטול דשביעית לביעור אוסרת במשהו אבל לדברינו א"ש דהא הכא גבי לוף הול"ל כשם שאיסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע ואינו חייב אפילו בביעור ושפיר הקשה הר"ש והוצרך לתרץ דאע"ג דגוף הפרי פטור מביעור מ"מ צריך לשלם לעניים מה שהפסידו

והנה מעתה נביא ראיות ברורות לדברינו דהנה לדברינו מתורץ כמה קושיות שקשה בסוגיא זו חדא קשה לי טובא דפרכינן הכא בגמרא והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטילתו ע"י קרקע דתניא ליטרא מעשר טבל וכו' ותמיה לי מילתא טובא הא טבל הוה דשיל"מ ואינו בטל ברוב ומאי פרכינן מטבל אבל לדברינו דלה"ט דכמו דאיסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע פקע האיסור לגמרי ונהפך האיסור להיתר א"כ שפיר הקשו בגמרא דנימא נמי גבי טבל הכי ועוד קשה לי טובא דפרכינן בגמרא מהאי ברייתא ומ"ט לא פרכינן ממשנה מפורשת דתנן תרומות (פ"ט מ"ז) הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידוליו אסורין א"כ מפורש תנן דגבי טבל לא אמרינן האי סברא דכמו דאיסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע ומ"ט לא פרכינן בגמרא ממשנה זו אבל לדברינו א"ש דבמשנתנו א"א כלל לומר שיפקע האיסור מהעיקר דהא התם מיירי בסתם טבל דהיינו בתבואה שהוקבע בגורן וזרעה א"כ כי היכי שהעיקר חייב בתרומה ומעשר ה"נ מה שניתוסף בגידולין חייבין בתרומה ומעשר אלא שהעיקר כבר הוקבע למעשר ואסור לאכול ממנו ארעי והגידולין לא הוקבעו וא"כ א"א לומר שיופקע החיוב מהעיקר שיהיה כמו הגידולין דהא הגידולין ג"כ חייבין בהני חיובי גופי' שהעיקר חייב וכיון שא"א לומר שיופקע האיסור ממילא א"ש מה שהעיקר אינו בטל בגידולין משום דטבל הוה דשיל"מ ואינו בטל ברוב אבל מהאי ברייתא דמיירי במעשר טבל מקשה שפיר דנימא שיפקע לגמרי חיובא דתרומת מעשר מהעיקר דנימא שיהיה כמו הגידולין שפטורין מתרומת מעשר כדאמרינן כה"ג הכא גבי שביעית ומקשה הגמרא שפיר

והנה לעיל ענף ב' כתבנו דמלישנא דגמרא גם כן מוכח הכי דבכ"מ דמיירי בהאי סוגיא בביטול איסור ברוב אמרינן האי לישנא דגידולי היתר מעלין את העיקר ובכ"מ דמיירי בהאי סוגיא דההיתר נהפך לאיסור אמרינן האי לישנא דגידולין מבטלין את העיקר גם הבאתי שם כמה וכמה ראיות ברורות דהא דאמרינן גבי מעשר איסורה ע"י קרקע היינו שההיתר נהפך לאיסור וממילא מכל הני ראיות מבורר דהא דאמרינן כשם שאיסורה ע"י קרקע כך בטילתה ע"י קרקע מיירי נמי שהאיסור נהפך להיתר

העולה מכל הדברים דפשטינן בגמרא מהא דתניא המנכש עם הכותי בחסיות דת"ק ס"ל דאע"ג דהו"ל למיחש שמא זרע טבל מ"מ לא חיישינן לה משום דסתמא דמילתא שאדם זורע מתבואה שלא באה לידי גורן והכא גבי טבל א"א לומר שיהא מותר מה"ט דהגידולין מעלין את העיקר דהא טבל הוה דשיל"מ ואינו בטל ברוב משו"ה אמרינן הכא גבי טבל טעמא אחרינא ורשב"א מוסיף דהמנכש עם ישראל חשוד על השביעית אע"ג דהו"ל למיחש שמא זרע ספיחי שביעית מ"מ לא חיישינן לה משו"ה פשטינן בגמרא