נחלת ברוך ט

(ז ע"ב) הני יאלי דיחמורתא מותר פי' דזרע האיל אינו אסור משום דבר הבא מן החי דהוה פירשה והוה עפרא

והנה בכ"מ דאמרינן חוששין לזרע האב לא שייך להקשות קושי' זו דהא כבר בררנו בענף ג' הא מלתא דחוששין לזרע האב דהיינו שהנולד הוא ממש בהכרח אותו המין של המולידים א"כ לא איכפת לן כלל ממה נולד שבהכרח הוא ג"כ מינו של האב. אבל בקלוט שבא על. הפרה דליכא הכא שום איסורא אלא שהולד נולד מגרמא דאיסורא כמש"כ בענף ג' וקלוט הוא מאיסורי אכילה גרידא כמו טרפה. קשה במה גרע זרע הקלוט יותר מביצה טרפה שהאפרוח הנולד מהביצה מותר לד"ה הא בהני תרתי איכא חדא טעמא אימת קא גביל לכי מסריחה והוה עפרא ומהתירא קגביל וקושי' זו קשה ג"כ בחולין (סט ע"א) בעובר שהוציא ידו שבא על בהמה דעלמא דאמרינן שם כל בהמה לאו מכח חלב ודם קא אתי וכו' ואמרינן שם במסקנא דכל מכח לא אמרינן כלומר דזה לא הוה אפילו גורם דאיסורא כמו שנברר דבר זה לקמן. מ"מ קשה לפי מה דסובר דזה הוה גורם דאיסורא מ"ש זרע הזכר האסור באכילה גרידא מביצה טרפה שהאפרוח ממנה מותר וכמש"כ

אמנם כה"ג ממש העירו בתוס' חולין (סד ע"א) ד"ה שאם רקמה שהקשו שם דל"ל קרא דבת היענה לאסור ביצי עוף טמא הא בלא"ה כל היוצא מן הטמא טמא. גם הקשו דגם ביצי עוף טהור הו"ל לאסור משום דבר הבא מן החי. וכתבו שם ועוד היינו יכולים לומר דכל ביצים מותרות בין דטמא בין דטהור מה"ט דאמרינן בכורות (ז ע"ב) הני יאלי דיחמורתא מותר וכו' דהוה כאפרוח מביצה טרפה וכל הביצים משכבת זרע קאתו ושרי מה"ט חוץ מביצי טמאה שאסרה הכתוב עכ"ל התוס' וכתבו שם עוד ומיהו אין מתישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחילתן מעורות בגידין וחשובה כבשר עכ"ל התוס'

והנה כונת התוס' הוא פשוט דמשו"ה צריך קרא לרבות ביצי עוף טמא משום דהביצים מתהוים משכבת זרע של זכר דהוה כעפר ואין עליו איסור דפקע איסורו א"כ הול"ל דהביצה המתהווה ממנה מותרת כמו אפרוח שנולד מביצה טרפה שמותר מה"ט כמש"כ לעיל ובתוס' רצו לומר ג"כ דמשו"ה ביצי עוף טהור אין לאסור משום דבר הבא מן החי מה"ט לפי שהן מתהווים מדבר שאין עליו איסור וע"ז הקשו דמ"מ הא הן מעורין בגידין וחשובין כבשר כלומר דלענין איסור דבר הבא החי לא מהני ה"ט. דכיון שהביצים דבוקים בעוף א"כ הוה מחובר לה וכשנתלש יש לאסור משום דבר הבא מן החי. א"ו הא דביצי עוף טהור מותר זה ידעינן משילוח הקן כמש"כ בתוס' חולין (סד) אבל במה שכתבו דצריך קרא לאסור ביצי ע"ז לא הקשו כלל דאע"ג דהביצים מעורים ודבוקים בעוף מ"מ אי נימא דמה שמתהוים משכבת זרע זה נקרא שמתהווה מדבר המותר א"כ מה שדבוקים בעוף הנקבה האסורה זה לא הוה רק חד גרמא דאיסורא של העוף הנקבה והול"ל דמותר משום זוז"ג תדע דהא בהדי' אמרינן חולין (נח ע"א) בביצה של תרנגולת טרפה שנתעברה מכשרה דהביצה מותרת משום זוז"ג ואע"ג דהביצה דבוקה בעוף הנקבה האסורה ואי נימא דכשנתעברה מעוף טמא ג"כ הוה מתהווה מדבר המותר א"כ הול"ל דשרי משום זוז"ג מעתה א"ש דצריך קרא לאסור ביצי עוף טמא דגלי לן קרא דמה שנולד משכבת זרע של טמא הוה גרמא דאיסורא וגרמא דהתירא ליכא הכא כלל

מעתה א"ש הא דבבכורות (ז ע"א) ובחולין (סט ע"א חשבינן לשכבת זרע של בהמה לגורם דאיסורא אע"ג דהוה כעפר דהא גלי קרא בביצי עוף טמא דזה הוה גורם דאיסורא כמש"כ בתוס' שהבאתי כל זה הוא לשיטת התוס' אמנם להרמב"ם יש לו שטה אחרת בהאי סוגיא דחולין והיא מחורת טובא דלדידי' מתורץ כל הקושיות שהקשו בתוס' חולין (סד ע"א) ד"ה שאם רקמה וגם א"ש טובא לתרץ קושיתנו דהרמב"ם (ה' מאכלות אסורות פ"ג ה"א) כתב כל מאכל היוצא מן המינים האסורים הלוקים על אכילתם אסור באכילה מה"ת כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף טמא וכו' שנאמר ואת בת היענה זו ביצתה וה"ה לכל דבר וכו' ושם (ה"ו) כתב אע"פ שהביצה אסורה מה"ת מ"מ אינו לוקה על אכילתן שנאמר מבשרם לא תאכלו. והנה מה דקשה על הרמב"ם שכתב דחלב מבהמה טמאה ילפינן מביצי טמאה. וקשה הא בבכורות (ז ע"א) ילפינן לה מקרא דגמל גמל ופרכינן שם בגמרא דנילף מקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן אבל לא מדכרינן כלל דנילף מביצי טמאה זה בררתי בארוכה בספרי שו"ת מנחת ברוך סי' ס"א ענף ב' דדברי הרמב"ם ברורים ואמיתים עי"ש

הנה מבואר דהרמב"ם פליג על תוס' בתרי מילי חדא דלהרמב"ם הא מלתא דילפינן חולין (סד ע"א) מקרא דבת היענה דביצי עוף טמא אסור זה הוא לאיסור גרידא ולא למלקת כמש"כ הרמב"ם שהבאתי דאינו לוקה ע"ז דממעטינן מקרא דמבשרם לא תאכלו אבל לא על הביצים וממילא מתורץ מה שהקשו בתוס' שם מ"ט אינו לוקה על ביצת השרץ שלא ריקמה מ"ש מביצי עוף טמא. אבל להרמב"ם א"ש דגם על ביצת עוף טמא אינו לוקה. ועוד פליג הרמב"ם על תוס' דהרמב"ם כתב דמביצת עוף טמא ילפינן לכל התורה כולה דכל אוכל חדש שמתהווה מדבר האסור הרי זה אסור באכילה ואינו לוקה אבל בתוס' שם כתבו דמביצת עוף טמא לא ילפינן לאסור ביצת שרץ וממילא מתורץ להרמב"ם הקושי' הראשונה שהקשו בתוס' שם דל"ל קרא לאסור ביצת עוף טמא הא כל היוצא מן הטמא טמא אבל להרמב"ם א"ש טובא כמו שנבאר

דהנה הא דתנן בכורות (ה) כל היוצא מן הטמא טמא זה מיירי בתרי גווני חדא כגון חמורה שילדה צורת שור וכדאמרינן שם (ז) וזה ילפינן שם מקרא דוזה לא תאכלו וכמש"פ הרמב"ם (ה' מאכלות