נחלת ברוך ח

(נח ע"א) דכל דבר שיש לו מתירין אינו בטל לעולם

והנה ע"פ דברינו א"ש טובא הא דגבי ולד טרפה חולין (נח ע"א) ובולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) אמרינן דזה תליא אי זוז"ג מותר ובחולין (עט ע"ב) גבי תיש הבא על הצבי' וכן בפרדות הנולדים מסוס שאביהם תמור אמרינן דתליא אי חוששין לזרע האב ותמהו בתוס' בסנהדרין שם גבי ולד הנסקלת הא האי תנא גופי' סובר דאין חוששין לזרע האב א"כ מ"ש ולד הנסקלת וכן הקשו בתוס' חולין (נח ע"א) ושם תירצו דבהיתר והיתר לא שייך זוז"ג אלא היכא דחדא מינייהו הוה של איסור. וע"ז תמה בשו"ת אבני מילואים סי' ז' מה סברא איכא לחלק בכך הא אפילו אי נימא דזוז"ג הוה משום ביטול נמי הא קיי"ל ביור"ד (סימן צ"ט) דהיתר בהיתר נמי בטל א"כ מ"ט לא נימא דזוז"ג מהני אפילו בהיתר בהיתר ונשאר ע"ז בצע"ג עי"ש

אמנם לדברינו מתורץ קושית התוספות והדברים מבוררים היטב דזוז"ג לא שייך אלא היכי דליכא אלא גרמא דאיסורא התם אמרינן דאי איכא נמי ביה גרמא דהתירא הוה זוז"ג ושרי כמו ולד טריפה או ולד הנסקלת. דהתם אפילו אם האב והאם שניהם היו טריפות או נסקלין מ"מ הולד שנולד מהם אינו טריפה ממש דהא ליכא ביה שום סימן טריפות אלא שיש עליו איסור משום שבא מגרמא דאיסורא. וכן גבי ולד הנסקלין הולד לא הוה שור הנסקל ממש דהא הוא לא הרג את הנפש אלא שאסור משום שבא מגרמא דאיסורא. ומשו"ה היכי שהאב הי' של היתר שבהכרח האב הי' ג"כ גורם לולד שיבוא משו"ה איכא בהו זוז"ג ושרי אבל גבי פרדות וכן בתיש הבא על הצבי' התם אנו דנין על ממשו של ולד אם הוא צבי ממש או תיש ממש או שיש בו תערובות של שני המינים. דהתם אם האב הי' תיש ואמו תישה הולד הוא תיש ממש וכן אם היו האב והאם צבים הולד הוא צבי ממש. וכן גבי פרדות דבכ"מ הנולד הוא מאותו מין ממש של המולידים וכיון דהתם אין אנו דנין על גרמא תו לא שייך כלל זוז"ג אלא שייך הא מלתא דחוששין לזרע האב. דלמ"ד אין חוששין לזרע האב לדידי' הא דסוס שהוליד דהולד הוה סוס ממש זה הוא לפי שנגמר הולד בבטן אמו הסוסיא ומשו"ה אע"ג שאביו הי' חמור וגרם ג"כ להולד שיבוא מ"מ הא דהולד סוס ממש הוא רק משום שנתגדל ונגמר צורתו בבטן אמו הסוסיא ולמ"ד חוששין לזרע האב סובר הא דהנולד הוה אותו מין ממש של המולדים הוא לפי ששני המולידים הם ממין אחד אבל בתיש הבא על הצבי' או חמור על סוס והולידו יש בהנולד תערובות שני המינים ממש וכדאמרינן חולין (עט ע"ב) דלדידי' גבי כלאים מתיש וצבי הוה מקצת שה ומקצת צבי וכן הא דאמרינן בבן פקוע שבא על בהמה דעלמא דתליא בחוששין לזרע האב כדאמרינן חולין (סט ע"א) זה הוא ג"כ משום דקי"ל בבן פקוע שבא על בן פקוע דהולד הוה בן פקוע ממש וא"צ שחיטה כדאמרינן חולין (ע"ה ע"ב) דבנו ובן בנו עד סוף הדורות אינו טעון שחיטה כבן פקוע ממש וכיון דהנולד הוה בן פקוע ממש תו לא שייך הא מלתא דזה וזה גורם אלא הא מלתא דחוששין לזרע האב כמש"כ

והנה ע"פ דברינו א"ש טובא מה דקשה דבכל הש"ס היכי דמיירי בנולד משני מינים אמרינן דתליא אי חוששין לזרע האב כמו בחולין (עט) כתובות (קיא) ובדוכתי טובא לבר מחדא דוכתא בכורות (ז ע"א) גבי נולד מטהור שעיבורו מן הטמא דר' אליעזר מתיר ור' יהושע אוסר ופרכינן שם למימרא דסבר ר"א זוז"ג מותר והא איפכא שמעינן לה וכו' ולכאורה קשה מ"ט לא אמרינן הכא דתליא בחוששין לזרע האב אבל לדברינו א"ש דהא התם בגמרא מעיקרא פרכינן והא קיימ"ל דאין טהורה מתעברת מטמאה ומשנינן כגון דאתעברה מקלוט ואליבי' דר' שמעון דס"ל קלוט אסור. והנה קלוט הא הוא שור ממש. דהא אביו הי' שור ואמו פרה אלא שפרסותיו קלוטות ולר"ש שור כזה הוא אסור באכילה וכשבא קלוט זה על הפרה והוליד ולד שאינו קלוט. ודאי דולד זה הוא שור ממש אלא שאפשר לאוסרו באכילה לפי שנולד משור האסור באכילה וכיון דהתם אין אנו דנין על ממשו של ולד אם הוא שור או לא דודאי הוא שור אלא שיש לאוסרו משום שנולד מגרמא דאיסורא משו"ה אמרינן דזה תליא בזוז"ג. ומהכא איכא ראי' לדברינו דבכ"מ שאנו דנין על ממשו של ולד איזה מין הוא. תליא בחוששין לזרע האב. ובכ"מ שאנו דנין לאוסרו באכילה לפי שנולד מגרמא דאיסורא. תליא בזוז"ג כמש"כ

והנה מה שיש לעיין טובא בהאי סוגיא דבכורות דחשבינן לקלוט גורם דאיסורא למימרא דלמ"ד זוז"ג אסור יש לאסור הולד יבואר בענף הבא: ענף ד

והנה בהא מלתא דחשבינן בכורות (ז ע"א) לקלוט שבא על הפרה לגורם דאיסורא כדפרכינן שם למימרא דסבר ר"א זוז"ג מותר וכו' יש לעיין דקשה טובא הא בתמורה (לא ע"א) אמרינן דהכל מודים באפרוח מביצה טרפה שהוא מותר מ"ט אימת קא גביל לכי מסריחה והוה עפרא ומהתירא קגביל כלומר כיון שהביצה מסרחת ונפסלת מאכילת כלב קודם שנוצר ממנה האפרוח ומשעה שנסרחה הא פקע איסורה דקיימ"ל ע"ז (סח) דכל איסור שנפסל מאכילת כלב פקע איסורו א"כ בשעה שנוצר האפרוח כבר הותרה הביצה ומהתירא קגביל. והנה פשוט דזה הוא רק באיסורי אכילה גרידא. אבל ביצה של עכו"ם האסורה בהנאה הא אפילו עפרה אסור ולא פקע איסורה וזה יבואר עוד לקמן וקשה א"כ הכא בקלוט הבא על הפרה מ"ט לא אמרינן דזרע הקלוט הוה עפרא בעלמא וכי קא גביל מהתירא קגביל דהא בהדיא אמרינן בכורות