נחלת ברוך י

אסורות פ"ג ה"א) ועל ולד זה לוקה על אכילתו דמהאי קרא ילפינן דחמורה שילדה צורת שור הוא חמור ממש. גם משנתינו מיירי במי רגלים של חמור וכדאמרינן בכורות (ז ע"א) דממשנתינו ידעינן דמי רגלים של חמור שמתמצה מגופו אסור. והנה בבכורות שם לא מייתינן ע"ז שום קרא אבל להרמב"ם א"ש שכתב דמביצת עוף טמא ילפינן דה"ה בכל התורה כולה כל דבר שמתהווה מדבר האסור אסור וכיון דמי רגלים של חמיר מתמצה מגופו משו"ה אסור וכבר בררנו בספרינו שו"ת מנחת ברוך סי' דמהאי קרא דביצת עוף טמא אסור ומקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן דאמרינן חולין (קכ ע"א) דזה אתי דמשקה של איסור הוה כמו אוכל מהני תרתי קראי ילפינן דכל דבר בין אוכל בין משקה שנתהווה מאיסור אסור ואין לוקין עליו והני תרתי קראי צריכי להדדי עי"ש א"כ ממילא מבואר דהא מלתא דאמרינן בכורות (ז ע"א) דמי רגלים של חמור אסור זה ילפינן מביצת עוף טמא ומקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן א"כ מתורץ קושית התוס' שהקשו דל"ל קרא לביצת עוף טמא הא בלא"ה כל היוצא מן הטמא טמא. דאדרבא הא דתנן כל היוצא מן הטמא טמא זה ילפינן מביצת עוף טמא ואין לומר דכוונת התוס' דנילף ביצת עוף טמא מהא דילפינן בבכורות (ז ע"א) דחמור שילדה צורת שור אסור. דהא הני תרתי מילי לא דמי להדדי דחמור שילדה צורת שור ילפינן מקרא דהולד הוה חמור ממש ולוקה עליו אבל מביצת עוף טמא ילפינן דכל דבר חדש שמתהווה מאיסור אסור ואין לוקין עליו כמש"כ הרמב"ם שהבאתי

אמנם מש"כ בתוס' דמקרא דביצי עוף טמא מוכח דשכבת זרע של טמא הוה גורם דאיסורא גם להרמב"ם מוכח הכי דאי נימא דמקרי מתהווה מהיתר הול"ל שהביצים מותרות משום זוז"ג וכמו דאמרינן חולין (נח ע"א) בביצי טרפה שנתעברה מכשרה דהבצים מותרות משום זוז"ג א"ו מוכת מקרא דשכבת זרע של טמא הוה גורם דאיסורא. אמנם להרמב"ם א"ש טפי דלהתוספות עיקר קרא דביצי עוף טמא אתי להכי. ולהרמב"ם אפשר לומר דזה ידעינן מסברא גרידא דשכבת זרע של בהמה טמאה שנקלטת בהנקבה כיון ששכבת זרע זו עומדת מעצמה להיות בהמה טמאה משו"ה לא פקע איסורא דזה לא דמי להא דאמרינן בכורות (ז ע"ב) הני יאלי דיחמורתא מותרת דהתם הא מיירי בשכבת זרע של זכר שיצא לאויר העולם כיון שאינה עומדת לילד וגם אינו ראוי לאכילה הוה עפרא ופקע איסורא. וגם לא דמי להני ביצי דמסרחי דאמרינן תמורה (לא ע"א) דפקע איסורן דהביצים אינם עומדים מעצמם להיות אפרוחים רק ע"י ישיבת התרנגולת גם התם הביצים היו משובחין ונסרחו ופקע איסורן וכן מסתבר טובא דבהני תרתי דוכתי שהבאתי דחשבינן שכבת זרע של איסורי אכילה גרידא לגורם דאיסורא זה ידעינן מסברא גרידא

גם בהא מלתא דס"ל להרמב"ם דאינו לוקה על ביצי עוף טמא וביצי טרפה אפשר להביא ראי' מהא דבחולין (נח ע"א) אמרינן דביצי טרפה שנתעברה מכשרה מותרות דזוז"ג מותר א"כ מוכח דעיקר האיסור של ביצי טרפה לפי שבא מגרמא דאיסורא היינו שנתהווה מאיסור משו"ה היכי דאיכא נמי גרמא דהתירא מותר וכמש"כ בענף א' דזוז"ג לא אמרינן אלא היכי דליכא אלא הא מלתא דגרמא דאיסורא. וכיון שעיקר האיסור מביצי טרפה משום שבא מגרמא דאיסורא מסתבר דאינו לוקה כהרמב"ם. מ"מ בררנו דא"ש הא דבבכורות (ז ע"א) ובחולין (סט) אמרינן דשכבת זרע של טמא הוה גורם דאיסורא. דא"ל דזה ילפינן מקרא ולהרמב"ם א"ש טפי לומר דזה ידעינן מסברא גרידא כמש"כ וכן מסתבר: סימן ב לבאר בצובע בצבע איסור ובצבע היתר לא בזה כדי לצבוע ולא בזה כדי לצבוע ונצטרפו וצבעו. אי שרי משום זוז"ג. וכן נבאר בהנאה הבאה ע"י צירוף איסור והיתר ביחד אי הנאה זו מותרת משום זוז"ג או לא. ויבואר פה דאע"ג דכל כה"ג אין להתיר משום זוז"ג מ"מ יש בכה"ג דבר חדש בדיני ביטול איסור בהיתר

תשובה. הנה בסימן הקדום בררנו דזוז"ג לא מהני אלא בהני דוכתי דליכא בהו אלא הא מלתא גרידא שהדבר נתהווה מגרמא דאיסורא דבכה"ג אם נתהווה ע"י שני גורמים כמו ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) מותר משום זוז"ג. אבל אם גוף האיסור מעורב בהיתר לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג. ושאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו דהוה זוז"ג פסחים (כז ע"א) התם מיירי שיש בעיסה לבטל השאור של תרומה במאה ואחד כמבואר במשנתנו דערלה (פ"ב מ"ו) וא"כ ליכא התם תערובות איסור שהאיסור כבר נתבטל אלא דאפשר לאסור משום פעולת החימוץ וכיון שהחימוץ נמי ע"י שני גורמים מותר. מעתה הדבר פשוט דכשהאיסור וההיתר בעין ומצירוף שניהם הוא נהנה דהנאה זו אסורה. כגון שלקח אבנים מאיסורי הנאה כמו מעכו"ם ומבית המנוגע ומבית הקברות ובנה אותן בביתו עם אבנים של היתר אסור לדור בו. ואע"ג שמאבני