נחלת ברוך פח

בשנה שניה וגם נלקט בו מיקרי פירות של שנה שניה ובטלה דיכון דמעיקרא אבל כשנעקר בשביעית וכבר נקרא בתלוש פירות שביעית ונאסר תו לא פקע האיסור ממנו וכשנטעו אח"כ בשמינית כל מה שנתגדל ממנו נתהוה מגרמא דאיסורא כמש"כ בענף א' סעי' ו' משו"ה אינו מעלה את העיקר: ענף ה

תו גרסינן התם אלא מן הדא דתניא המנכש עם הכותי בחסיות אוכל מהן אכילת ארעי ומעשרן ודאי ר' שמעון אלעזר אומר אם ישראל חשוד על השביעית למוצאי שביעית מותר למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות כגון הלוף השום והבצלים ודילמא במדוכנין חשוד על השביעית קתני ודילמא בתערובות המנכש קתני לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן ודרבי יונתן אמר ר' יצחק שניא שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע עכ"ל הגמרא

והנה כונת הברייתא פשוט דת"ק אומר דהמנכש עם הכותי בחסיות אע"ג דהוה לן למיחש שזרע טבל דהא כותי ודאי אינו מעשר מכל מקום לא חיישינן או דכיון דמעשר ירק הוה מדרבנן תלינן לקולא או משום דסתמא דמילתא שאדם זורע מן התבואה קודם שהוקבע לטבל ור"ש בן אלעזר מוסיף דהמנכש במוצאי שביעית עם החשוד על השביעית אע"ג דהוה לן למיחש שזרע ספיחי שביעית מכל מקום לא חיישינן משום דהא אפילו כשזרע ספיחי שביעית גם כן גידולי היתר מעלין את האיסור אם כן ממילא מוכח דגידולי היתר מעלין את האיסור והנה אין להעיר דל"ל לומר לת"ק דמשו"ה אינו חושש שזרע טבל משום דמעשר ירק הוא מדרבנן נימא נמי אליבא דת"ק ה"ט דגידולי היתר מעלין את האיסור אבל זה ליתא דהא טבל הוה דשיל"מ ואינו בטל וכדתנן תרומות (פ"ט מ"ח) דהזורע טבל מדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורין גם אין להעיר להיפך דמנ"ל דר"ש בן אלעזר סובר דגידולי היתר מעלין את האיסור דילמא נמי משום דסובר דשביעית בזמה"ז דרבנן ותלינן לקולא אבל זה ליתא דהא ודאי אסור לאכול אצל החשוד על השביעית כדתנן דמאי (פ"ג מ"ה) ובחולין (ו) ובגיטין (סא) ובדוכתי טובא דחיישינן שמא יאכילני שביעית אע"ג דשביעית בזמה"ז דרבנן אם כן הו"ל למיחש נמי שמא זרע שביעית א"ו דר"ש בן אלעזר מתיר רק מה"ט משום דגידולי היתר מעלין את האיסור

אמנם מה שיש להעיר דהא ר"ש בן אלעזר דאמר אם ישראל חשוד הוא על השביעית למוצאי שביעית מותר הא ודאי האי מותר דתנא היינו דמותר לגמרי אפילו לאחר ביעור וגם אין צריך לאוכלם בקדושת שביעית וקשה טובא הא שביעית לביעור הוה דשיל"מ ואינו בטל אם כן מאי מהני ה"ט דגידולי היתר מעלין את האיסור גם להני רבוותא דסברי דשביעית לאחר ביעור בטל ברוב כמו שהבאתי לעיל ענף ד' לדידהו קשה להיפך הא אינהו סבירי להו דקודם ביעור אינו בטל וצריך לאוכלם בקדושת שביעית אם כן קשה הא רשב"א אומר סתמא דלמוצאי שביעית מותר משמע דא"צ לאוכלם בקדושת שביעית כלל וכש"כ דקשה לדברינו שבררנו לעיל ענף ג' דשביעית אינו בטל בין קודם ביעור בין לאחר ביעור אלא דספיחי שביעית גרידא בטלים ברוב והכא תנא סתמא דלמוצאי שביעית מותר משמע דאפילו לאחר זמן ביעור מותר וביותר קשה לדברינו הא נראה דרשב"א לית לי' כלל האי איסורא דספיחי שביעית דהא תניא תענית (יט) רשב"א אומר מתריעין על הספיחים בשביעית משום שיש בהם פרנסה לעניים מכלל דסבירא ליה דספיחי שביעית מותרים באכילה וא"כ ע"כ הא דאמר הכא למוצאי שביעית מותר היינו לאחר ביעור והדרא קושיתנו הא לאחר ביעור אינו בטל ברוב והנה מצאתי דגם הר"ש שביעית (פ"ט מ"א) כתב דרשב"א לית לי' איסור ספיחים מההיא ברייתא דתענית שהבאתי והנה אע"ג דאין בזה כ"כ הכרע דהא כבר בררנו לעיל ענף א' סעי' ג' דאיכא כמה מיני ספיחי שביעית דמותרים לד"ה גם איכא כמה דוכתי דלית בהו איסור ספיחים ואם כן אפשר לומר דרשב"א בתענית מיירי בהני ספיחים שמותרים באכילה ובאמת אפשר לומר דגם רשב"א מודה באיסורא דספיחי שביעית וא"כ אפשר לומר דכונת רשב"א הכא הוא גם כן משום איסור דספיחים דלא חיישינן שמא זרע ספיחים האסורים באכילה מכל מקום מדתני סתמא למוצאי שביעית מותר משמע אפילו לאחר ביעור וחזרה קושיתנו

אמנם אפשר לומר בפשיטות דהא דחיישינן בישראל החשוד על השביעית משום שביעית היינו דחיישינן שמא יאכילנו פירות שביעית אבל משום חששא דאיסור משהו דפירות שביעית לא חיישינן כלל תדע דהא אסור לאכול גם כן אצל ע"ה שמא יאכילנו אינו מעושר ומ"מ לא חיישינן שמא יאכילנו תערובות טבל וכדתניא חולין (ו) דקונים אלונטית אצל ע"ה משום דלא גזרו על תערובות דמאי ואע"ג דאפשר לחוש שמא יש בו תערובות כזית בכדי אכילת פרס מכל מקום לא חיישינן מעתה גם אי נימא דגבי שביעית חיישינן גבי ישראל החשוד על השביעית משום תערובות שביעית מכל מקום משום חששא דמשהו שאינו בטל לא חיישינן אלא דאי נימא דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור אם כן כל מה שנתגדל בפירות שביעית כולה אסורה משום דנתהוה מגרמא דאיסורא כמש"כ לעיל ענף א' סעי' ד' בארוכה משו"ה הול"ל דחיישינן שמא זרע שביעית והגידולין כולן אסורין משים גרמא דאיסורא ולא משום חששא דתערובות משהו וכיון דרשב"א מתיר ע"כ דסבירא ליה דגידולי היתר מעלין את האיסור אבל השתא דסובר דגידולי היתר מעלין את האיסור ממילא אפילו לאחר זמן ביעור מותר כיון דלאחר זמן ביעור ליכא אלא האי חששא דתערובות