נחלת ברוך פו

שחורין ורבו גידולי שמינית על גידולי שביעית הן מותרין

דהנה גם לפי פירושנו גם לפי' התוס' דהא דתנן הוריקו מותרין היינו משום שלא נתגדלו אלא מיעוטם בשביעית וכבר כתבנו דא"כ ע"כ משנתנו אינה מיירי אלא באיסור ספיחים דהא לחיוב ביעור הול"ל דאותו המעט יאסר במשהו דהא שביעית אוסרת במשהו אמנם א"ל דודאי משנתנו מיירי לענין חיוב ביעור דאע"ג דשביעית אוסרת במשהו מ"מ הא טעמא דשביעית אוסרת במשהו לביעור הוא משום דהוה דבר שיש לו מתירין וכמו דאר"ש נדרים (נח ע"א) וגבי דבר שיש לו מתירין הא קיימ"ל ביור"ד (סי' קב) דדוקא היכי כשעיקר האיסור היה ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב אבל אם מתחילת ביאתו לעולם. נתערב בהיתר אינו אוסר במשהו והכא גבי בצלים שעקרם בששית ונתגדלו בשביעית א"כ תחילת ביאתו לעולם בא ע"י תערובות משו"ה בטל אפילו לביעור והמג"א והגר"א באו"ח (סי' שיח) ג"כ פסקו להלכה כן והביאו ראי' מההיא דב"ק (סט ע"א) כל הנלקט עי"ש ואין להעיר דהא להר"ש דמפרש להא דתנן אם היו שחורין אסורין דמשום שנתגדלו מעט בשביעית נאסר וגם הר"ן נדרים (שם) שכתב גם כן דהא דשביעית אוסרת לביעור במשהו מיירי אפילו ע"י גידולין כגון שנתגדלו מעט בשביעית א"כ מוכח דאינהו פליגי על זה דא"ל כיון דלהר"ש כשנתגדל מעט בשביעית איכא דין חדש דגם ההיתר נהפך לאיסור משו"ה זה לא דמי לשאר דבר שיש לו מתירין גם להר"ן הא ג"כ לא דמי האי דבר שיש לו מתירין דביעור לכ"ד שיש לו מתירין דהא להר"ן הא דלביעור הוה דבר שיש לו מתירין משום דיכול לאכול קודם ביעור וזה לא דמי לכ"ד שיל"מ שבכל הש"ס משום הכי א"ל דהכא שאני וראיתי ביור"ד (סי' קב) בגליון הגרע"א שם שהעיר דהר"ן פליג על הלכה זו מההיא דביעור שהבאתי

והנה לאחר שבארנו הא דמייתינן בגמרא ראי' מהאי משנה דבצלים שירדו עליהם גשמים דגידולי היתר מעלין את האיסור נבאר הא דדחינן בגמרא ראי' זו ודילמא במדוכנין וראיתי כמה פירושים שפי' הראשונים בזה ולא זכיתי לעמוד על דבריהם דהר"ן מפרש כגון שדיכנו הבצלים קודם זריעתם דכיון ששחקן לא משכי הגידולין בתרייהו הנה מלבד דהסברא עצמה תמוה הרבה מאי נ"מ יש בזה אי שלם או שחוק סוף סוף הא פירות איסור נינהו א"כ יש להסתפק על מה שנתגדל ממנו אם מותר או לא בלא"ה כבר תמה המאירי על פירוש זה דהא ע"פ טבע אם נשחק הבצל קודם זריעה א"א כלל שיתגדל והנה רש"י והרא"ש בנדרים שם והר"ש שביעית (פ"ו מ"ג) פירשו דכונת הגמרא הוא ששחקן לאחר שנתגדלו דכששחקן נתערבו הגידולין עם העיקר יפה משו"ה הגידולים מבטלים את העיקר והא דקא מבעיא ליה אי גידולי היתר מעלין את האיסור מיירי כשלא שחקן דאינם מתערבים יפה והרא"ש לטעמי' אזיל שהוא מפרש להא דקא מבעיא ליה אי גידולי היתר מעלין את האיסור היינו משום שמא לא נתערב יפה וכמו שהבאתי דבריו לעיל ענף ב' והנה מלבד דקשה על עיקר הסברא שכתבו דכשלא שחקן אינו מתערב יפה הגידולין עם העיקר דלדבריהם הול"ל ג"כ להיפך דאם העיקר מותר ומה שנתגדל נתגדל באיסור הול"ל נמי דהעיקר אינו מבטל הגידולין וקשה טובא הא כמה משניות מפורשות תנן דבכה"ג היכי שהעיקר מותר ומה שניתוסף הוא אסור העיקר מבטל את הגידולין כדתנן כלאים (פ"ז מ"ח) גבי המעביר עציץ נקוב בכרם וכן שם (פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק בכרם וכן בערלה (פ"א מ"ה) גבי בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור בכל הני דוכתי תנן דהעיקר המותר מבטל את הגידולין של איסור ובלא"ה קשה להרא"ש להא דתנן סתמא וכנגדן למוצאי שביעית מותר הא הוה ליה למיתני אם שחקן מותר. והנה הראב"ד (בפ"ד מה' שמיטה הכ"א) מפרש דכשדיכנן א"כ גילה דעתו שאין רצונו שיתגדל משו"ה הגידולין מבטלין את העיקר וכשלא דיכנן כיון דניחא ליה שיתגדלו כנטועים לכתחילה דמי עכ"ל ולא עמדתי על דברים אלו הא ודאי הא דקא מבעיא ליה אי גידולי היתר מעלין את האיסור לאו משום דמכוין לבטל את האיסור דא"כ הול"ל דבשוגג מותרין ובמזיד אסורין א"ו דקא מבעיא ליה אי מדינא הגידולין מעלין את העיקר וכמו שבררנו בענף א'

אמנם אלולי דמסתפינא טובא מכל הני רבוותא שהבאתי דקמהוו טובא בהא מילתא דדיכון נלע"ד ברור מאד דכונת הגמרא הוא מילתא אחריתא דהא מילתא דדיכון הוא מבואר בהדיא בתוספתא דשביעית דדיכון הוא כשאדם דוכן הירקות כשהם מחוברים דהיינו שכובש אותם ומזיזן מעט ממקומן בכדי שלא יתגדלו יותר דיכון זה הוה כלקיטה כלומר כשאדם דוכן הירקות שנה שניה אע"ג שנלקטו בשנה שלישית חייבים במע"ש דהדיכון הוה כלקיטה וכן כשדכנן בשנה שלישית חייבים במעשר עני אע"ג שנלקטו בשנה רביעית וכן ירקות שדכן בשנה ששית אע"ג שנלקטו בשביעית ליכא עלייהו איסור שביעית וכן כשדכנן בשביעית הרי הן פירות שביעית אע"ג שנלקטו בשמינית דהדיכון הוה כעוקר וכן תניא בתוספתא שביעית (פ"ב) דתניא התם היתה שלישית נכנסת לרביעית מודכין ומונעין מהם מים בכדי שיהא מעשר עני כלומר משום דמצוה לחייב א"ע במעשר עני משו"ה תניא בהאי ברייתא דבשנה שלישית דוכן הירקות בכדי לחייבם במעשר עני אע"ג שנלקטו ברביעית מעתה סוגיא דידן אתיא כמין חומר דהא האיבעי' דקמבע"ל בבצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אי גידולי היתר מעלין את האיסור דוקא בבצל שעקרו בשביעית קמבע"ל דכיון כשעקרו בשביעית חל עלייהו קדושת שביעית בתלוש וכבר הן נקראין פירות שביעית כשהן בתלוש משו"ה ס"ל דאותו בצל עצמו תו לא מיקרי