נחלת ברוך פה

לאוכלם בקדושת שביעית או דזה קאי שהן אסורין לגמרי משום איסור ספיחים והנה לפי' הרמב"ם שמפרש דהאי סימנא אם העלין שחורין או ירוקין היינו שאם הם שחורין הם גדלים מיניקת הקרקע ואם ירוקין הם גדלים מהבצלים עצמם ולא מיניקת הקרקע לדבריו פשוט דכשירוקין הם מותרים לגמרי ולא חל עליהם קדושת שביעית כיון דלא גדלי מארעא ואם הם שחורין דינקי מארעא ודאי דחל עליהם קדושת שביעית בין לאכילה בין לאיסור ספיחים בהני דוכתי דאיכא איסור ספיחים כמו שבארנו לעיל ענף ג' והרמב"ם (ה' שמיטה פ"ד ה"כ) מפרש להאי אסור או מותר דמשנתנו לענין איסור ספיחים אמנם לפי' התוס' שהבאתי שכתבו דאם הם שחורין בידוע שרבו גידוליו על עיקרו ואם ירוקין בידוע שלא רבו גידוליו על עיקרו לדבריהם צריך לפרש למשנתנו דמיירי רק לענין איסור ספיחים אבל לא לענין חיוב ביעור ולאוכלם בקדושת שביעית דהא אפילו כשהעלין ירוקין שלא רבו גידוליו על עיקרו מכל מקום הול"ל דאותו מעט שנתגדל בשביעית אוסר את התערובות במשהו דהא שביעית אוסרת במשהו אבל אי נימא דמיירי למנין איסור ספיחים אתי שפיר דאם לא נתגדלו אלא מעט בטלים בעיקר ברוב דלד"ה העיקר המותר מבטל אותו המעט דאיסור דספיחי שביעית בטל ברוב ואינו אוסר במשהו כמו שבררנו לעיל ענף ג' כן נראה לכאורה אמנם לפנינו בענף זה נבאר דגם לשיטת התוס' מיירי במשנתנו בין לענין איסור ספיחים בין לענין חיוב ביעור וקדושת שביעית כמו שהוא לפי פי' הרמב"ם אבל לפי' הר"ש שהוא מפרש האי סימנא דשחורין או ירוקין דאם הם שחורין לכהפ"ח נתגדלו מעט בשביעית ואם ירוקין לא נתגדלו כלל לדבריו לכאורה מיירי משנתנו רק לענין חיוב ביעור ולא לענין איסור ספיחים דהא לדבריו תנא במשנתנו דאם נתגדלו מעט בשביעית ג"כ אסורין וזה הוא שייך לגבי ביעור משום דשביעית אוסרת במשהו אבל לענין איסור ספיחים הול"ל דאותו המעט שנתגדל בשביעית בטל ברוב וראיתי במשניות החדשים בפי' משנה ראשונה שהוא מפרש הכי דלפי' הר"ש זה מיירי לענין חיוב ביעור שאוסרת במשהו אבל באמת זה ליתא דגם לפי' הר"ש מיירי משנתנו בין לענין איסור ספיחים בין לענין חיוב ביעור דהא להר"ש היכי שנתגדלו מעט בשביעית נהפך העיקר המותר לאיסור וכמו שבררנו לעיל ענף ג' שהר"ש והרא"ש כתבו בהדיא הכי דמשום שנתגדלו מעט באיסור נהפך כולה לאיסור ונקראת פירות שביעית א"כ תו לא שייך כלל לומר דאותו המעט בטל ברוב דהא לדבריהם כולה נהפך לאיסור ולא שייך הכא ביטול א"כ גם לפי' הר"ש מיירי משנתנו בין לענין חיוב ביעור בין לאיסור ספיחים

אמנם בעיקר הפירוש של הר"ש והרא"ש יש לעיין טובא דמש"כ הרא"ש דהא דתנן בסיפא וכנגדן למוצאי שביעית מותר לא מיירי כגונא דרישא דסיפא מיירי כשנתגדל רוב בשביעית קשה טובא דהא האי לישנא וכנגדן למוצאי שביעית מוכח טובא דמיירי כגונא דרישא דמה שאסור בשביעית כנגדו ממש במוצאי שביעית מותר ומה שפי' הר"ש והרע"ב במשניות דבסיפא מיירי דאותם בצלים עצמם שנתגדלו מעט בשביעית ונאסרו משו"ה הם מותרים כשנתגדלו אפילו רק מעט בשמינית ג"כ הסברא אינה מובנת כלל דהא להר"ש כשנתגדלו מעט בשביעית כולה נהפך לאיסור וכולה הוה פירות שביעית כמו שהבאתי לעיל ענף ג' א"כ סוף סוף קשה הא כל הפרי כולה הוה של שביעית א"כ היכי מותרת כולה משום שנתגדלה מעט בשמינית והנה הר"ש והרא"ש מוכרחים לפרש כן לפי שיטתם דסוברים דמשום שנתגדל מעט בשמינית הוה כולה של איסור וכבר כתבנו דבתוס' חולקים ע"ז וכן כל הראשונים כולם המאירי והרשב"א ובשי"מ בסוגיא דנדרים שם וסוברים דמשום מעט שנתגדל בשביעית אינו נהפך כולה לאיסור וכל הני רבוותא אינם מפרשים כפי' הר"ש ומהאי טעמא לא עמדתי על כל מפרשי המשניות שפי' למשנתנו כפי' הר"ש ולא הזכירו כלל דכל הראשונים חולקים ע"ז ובענף ג' הבאתי ראי' לדבריהם

והנה לענ"ד נראה לפרש משנתנו דבצלים שירדו עליהם גשמים שיעלה להלכה כפי דעת רוב ראשונים בפי' פשוט מאד דודאי דרישא דמשנתנו מיירי בבצלים שעקרם בששית וירדו עליהם גשמים בשביעית כמו שפירשו כל הראשונים אמנם מסתבר לי דמשנתנו מיירי שעקר הבצלים והניחם כך בקרקע ולא נטעם אלא שעקרם בכדי שלא יחול עליהם קדושת שביעית ובשביעית ירדו עליהם גשמים וצמחו ונתגדלו כל צרכם בשביעית א"כ אינו ידוע אם מה שנתגדל וניתוסף בשביעית הוא רבה על העיקר או לא וע"ז תנן במשנתנו אם היו העלין שחורין כלומר דהיו שחורים בשעה שעקרם בששית דמזה מוכח דעדיין לא נתגדלו רוב גידולם בששית א"כ נתגדלו רובן בשביעית ורבו גידוליו על עיקרו אבל אם הוריקו דהיינו בשעה שעקרם בששית היו העלים ירוקים דמזה מוכח דכבר נתגדל רובן בששית וממילא כשנגמרו בשביעית לא רבו גידוליו על עיקרו משום הכי הן מותרין וזה הוא ממש כמו פי' התוס' שמפרשים דאם היו העלין שחורין בידוע שרבו גידוליו על עיקרו בשביעית ואם ירוקין לא רבו גידוליו על עיקרו אלא שנתגדל מעט בשביעית אלא דלדברינו לישנא דמשנתנו א"ש טובא גם טבע הדברים כפי המציאות כמו שעינינו רואות כך הוא דכן הוא טבע הבצלים שעד מחצית גידולם העלין נוטין לשחרות ואח"כ כשגומרים בישולם יתחילו העלין להוריק ולישנא דמשנתנו אם היו ירוקין משמע נמי דזה קאי על לשעבר דבשעה שעקרם היו העלין שחורין וגם א"ש האי סימנא דר' חנינא אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין דכן הוא טבע הבצלים דעד מחצית גידולם הבצלים. עצמם נתלשין עם העלין וגם א"ש הא דפשטינן מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור כדקתני בסיפא דמשנתנו ואם היו העלין