נחלת ברוך פג

אמנם בתוס' בנדרים שם אע"ג דהתוס' פליגי על הר"ש דבצל שנתגדל מעט בשביעית דלדעת התוס' רק התוספת אסור והעיקר מותר מ"מ רוצים לפרש סוגיא דגמרא כמו פי' הר"ש שכתבו דא"ל דכשזרע בידים באיסור כולה נאסרת משום משהו גרידא משום דא"ל דילפינן שביעית מכה"כ דקיימ"ל חולין (קטז) דכשזרע כלאים בכרם העיקר נאסר וקשה לי טובא על דבריהם חדא איך אפשר למילף שביעית מכה"כ הא אפשר למיפרך מה לכה"כ שאסור בהנאה ולוקה על אכילתו משא"כ בשביעית. ועוד אי נימא דילפינן שביעית מכה"כ הול"ל דכשזרע בידים ונשרשה אע"ג שלא הוסיפה כלל ג"כ אסור דהא כה"כ נאסר בהשרשה גרידא כדאמרינן בחולין שם ובהדיא אמרינן ירושלמי שביעית (פ"ה ה"ה) פול המצרי זרע לירק לפני ר"ה השמינית ונכנסה שמינית בין זרעו בין ירקו מותר אלמא דאפילו כשזרע בידים ונתגדלה מעט ג"כ לא נאסר. גם קשה הא כבר הבאתי ראי' ברורה לעיל סעי' הקודם דאפילו כשזרע בידים בשביעית ג"כ אין העיקר נהפך לאיסור משום משהו גרידא. הנה הבאתי פירושי דכל הני רבוותא ומה דקשה לי טובא כי לא עמדתי על דבריהם הקדושים

אמנם אלולי דמיסתפינא הייתי אומר דבר ברור הרבה דכונת הגמרא הוא מלתא אחריתא דודאי האי ברייתא דאמר ר' שמעון אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנו"ט ודאי דהאי ברייתא מיירי בתערובות גרידא אבל לא בגידולין וכמבואר בירושלמי שהבאתי לעיל ענף זה ומ"מ מוכח טובא מהאי ברייתא דבצל שעקרו בששית ושתלו בשביעית ורבו גידוליו על עיקרו דכולו אסור דגם ההיתר נהפך לאיסור וכל הבצל מיקרי של שביעית וזה מוכח מסיפא דהאי ברייתא דאר"ש אבל לאכילה בנו"ט ובררנו לעיל סעיף י' דר' שמעון מיירי באיסור ספיחי שביעית דכשנפלו ספיחי שביעית לקדרה אינו אוסר אלא בנו"ט אבל כשנתן טעם בקדרה אוסר ור"ש כייל האי כללא בכל ספיחי שביעית בין ספיחי שביעית מדבר שזרעו כלה בין מדבר שאין זרעו כלה וספיחי שביעית מדבר שאין זרעו כלה היינו כמו בצל וכיוצא בו וכן כל הנשתלין שנשתלו בשביעית ונתגדלו רובן בשביעית ונלקטו בשביעית כמו שבררנו לעיל ענף א' סעיף ב' וכשנפלה לקדרה אומר ר"ש דאוסר בנו"ט וקשה גם כשנתן טעם בקדרה מ"ט אסור הא הול"ל דהני ספיחי שביעית אינן אוסרין אלא לפי חשבון מה שניתוסף בשביעית אבל העיקר שנשתל הא הוא היתר וכדתנן תמורה (יב) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון א"כ ה"נ הול"ל דאינו אוסר אלא לפי חשבון מה שניתוסף ואפילו להני רבוותא דס"ל חתיכה נעשית נבלה לא שייך הא מילתא הכא דהא בתערובות יבש ביבש אפילו בדבר הנבלל לד"ה אינו נעשה נבלה א"כ קשה מ"ט אוסר ר"ש בנו"ט א"ו משום דכשנתגדלו רובן בשביעית כולה הוה פירות שביעית ואפילו העיקר נהפך לאיסור משו"ה אוסר בנו"ט וזה שייך דוקא כשנתגדלו רובן בשביעית אבל אם לא נתגדל אלא מיעוט הא כבר הבאתי לעיל בענף זה ראיה ברורה דבכה"ג אין ההיתר נהפך לאיסור וממילא מה שניתוסף הוא בטל בעיקר ההיתר דהא אם העיקר מותר הוא מבטל את מה שניתוסף לד"ה אבל כשנתגדלו רובן בשביעית זה ודאי הוה ספיחי שביעית דבין אי נימא דמה שניתוסף בלבד אסור בין דנימא דכולה הוה פירות שביעית אמנם מהא מילתא דאר"ש שאוסר בנו"ט מוכח דסובר דגם העיקר נהפך לאיסור וטעמא דר"ש בהא הוא כמש"כ לעיל ענף ב' סעיף ה' דבמעשר ושביעית דהני תרתי איסורי גרידא הוי איסורן ע"י קרקע כלומר שאם תבואה הביאה שליש בשביעית כולה נאסרת אף מה שנתגדל בששית וכן הוא גבי מעשר משום דכולה נקראת תבואת שנה זו כמו שבררנו שם ומה"ט סובר ר"ש דג"כ כשזרע דבר שהוא היתר בתלוש כמו בצל שזרעו בשביעית ונתגדל רובה כולה הוה פירות שביעית ואסורה ומשו"ה פשטינן הכא בגמרא דנימא האי סברא ג"כ לקולא כגון אם זרע בצל של שביעית בשמינית ונתגדלה רובה בשמינית נמי נימא דכולה נקראת פירות של שמינית והול"ל דכולה מותרת דגם העיקר האסור נהפך להיתר וכמו דאמרינן כה"ג לחומרא וע"ז דחינן בגמרא דילמא לחומרא שאני כלומר דלחומרא ילפינן כיון דשביעית הוה איסורה ע"י קרקע משו"ה אפילו כשזרע דבר היתר ונתגדל בשביעית ג"כ ההיתר נאסר אבל לקולא לא ילפינן הא מילתא והנה הא דפשטינן מהאי ברייתא הוא דומה ממש להא דפשטינן לעיל בגמרא בבצל שתיקנה וזרעה וכמו דדחינן התם ודילמא לחומרא שאני ה"נ הכא אלא דהתם פשטינן ממעשר של שביעית והכא מייתינן דמצינו גבי שביעית גופה דהעיקר נאסר וגם זה אורחא דגמרא לאתויי כמה ראיות או קושיות בגונא חדא וגם דחינן להו בגונא חדא כמש"כ בתוס' שבת (מג) ד"ה כופה עלי' וזה הוא אורחא דגמרא בכ"מ

העולה מכל הדברים דפשטינן בגמרא מהא דתניא ר"ש אומר כ"ד שיל"מ וכו' לא נתנו בהם חכמים שיעור אמרו ליה והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנו"ט ובררנו דהני חכמים דאמרו ליה והלא שביעית אין לה מתירין סוברים כר' יהודה שביעית (פ"ט מ"ח) דסובר דפירות שביעית לאחר ביעור אסורים לעשירים כלומר להבעלים שהפקירו משו"ה לדידהו שביעית לאחר ביעור לא הוה דשיל"מ דהא הם אסורים לבעלים שהפקירו אבל ר"ש אזיל לטעמי' דס"ל בתוספתא דשביעית (פ"ח) דשביעית לאחר ביעור הם מותרים לכל אדם ומשו"ה לדידי' שביעית לאחר ביעור הוה ג"כ דשיל"מ דהא הבעלים יכולים להפקירן והם מותרים לכל אדם ומהאי טעמא אמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור משום דלביעור הוה דבר שיש לו מתירין והא דאר"ש אבל לאכילה בנו"ט כונתו בהני גווני פירי דשביעית שהם אסורים לגמרי משום ספיחי שביעית וכמו דסובר ר"ש פסחים (נא) דספיחי שביעית אסורים מה"ת דאינם