נחלת ברוך פא

לגמרי ור"ש בעצמו סובר בפסחים (נא) דספיחי שביעית אסורים מה"ת אם כן אתי שפיר הא דאר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנו"ט לביעור אינו בטל דהוה דשיל"מ דר"ש סובר שהן מותרין לאחר ביעור כמו שבררנו לעיל אבל לאכילה כגון ספיחי שביעית שהן אסורין כמו דסובר ר"ש בפסחים שם ולא הוה דשיל"מ משו"ה בטלין. ואפשר להביא כמה ראיות לדברינו חדא דהא כבר הבאתי לעיל סעיף ב' דבירושלמי שביעית (פ"ו ה"ג) מבואר בהדיא דאיסור ספיחי שביעית בטל ברוב הא חדא ועוד דלדברינו אתי שפיר טובא כמה חילופי גרסאות דאיכא בהאי ברייתא דבתוס' נדרים שם מביאין הגירסא אף אני לא אמרתי אלא לביעור פירות ולדברינו אתי שפיר דבפירות אילנות ליכא איסור ספיחים משו"ה הזכיר ר"ש לביעור פירות משום דבהני ליכא איסור ספיחים לעולם. גם אתי שפיר דבבבלי הגירסא אף אני לא אמרתי אלא לביעור ובירושלמי הגירסא אף הם לא אמרו אלא לביעור והר"ן הביא שני הגירסאות ולדברינו זה אתי כמין חומר דהא איכא פלוגתא בין הבבלי והירושלמי אליבא דר"ש דבבבלי פסחים שם אמרינן דלר"ש ספיחי שביעית אסורים מה"ת ובירושלמי ברכות (פ"א ה"א) אמרינן דר"ש סובר שהן מותרין לגמרי כדאמרינן שם אמרו ליה לר"ש ולאו את הוא מתיר ספיחים אמר להו ואין חברי חולקים עלי משו"ה אתי שפיר דבבבלי הגירסא אף אני לא אמרתי וכו' כלומר דאע"ג שאני סובר דספיחים אסורים מה"ת מכל מקום בטלין כש"כ דלרבנן דלדידהו איסור ספיחים מדרבנן ודאי דבטלין אבל בירושלמי דלהירושלמי הא הן מותרין לגמרי לר"ש משו"ה אמר אף הם לא אמרו כלומר דאפילו לרבנן דאסרי ספיחים מכל מקום לדבריהם הם בטלים כיון דלא הוה דשיל"מ דאיסורא דספיחים בטל לכו"ע דאע"ג דהני חכמים דאמרו ליה סברי דשביעית אינו בטל אע"ג דלא הוה דשיל"מ הא אינהו קאי לביעור דסברי כר' יהודה שביעית (פ"ט מ"ח) דלאחר הביעור הן אסורין לעשירים וכמו שבררנו לעיל אבל איסור ספיחים בטל לכו"ע גם בלא"ה לפי מה שנבאר בענף זה מה דפשטינן מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור יבואר בהכרח דר"ש מיירי באיסור ספיחים עי"ש

והנה בגליון הש"ס להגרע"א הקשה מאי טעמא לא הקשו רבנן לר"ש מיי"נ ומחמץ בפסח שאינן בטלין אע"ג דלא הוו דשיל"מ ולענ"ד לא קשה כלל דהא באמת גבי יי"נ כשנפל איסור לתוך היתר בטל ברוב כדאמרינן ע"ז (עג ע"א) וחמץ בפסח נמי מסתבר דהא דאינו בטל נתקנה בימי אמוראים אחרונים דהא ר"י סובר בפסחים (כט ע"ב) דבטל ברוב ורב ושמואל דפליגי התם הא אינהו לטעמייהו אזלי דמב"מ אינו בטל ופליגי בגזרו שאינו מינו אטו מינו אלא דרבא שם אוסר אם כן תו א"א להקשות מהכא על ברייתא דר'. שמעון

ומה"ט יש לי עיון גדול בדברי הרמב"ם (פט"ו מה' מאכלות אסורות ה"ט) שהביא שם הא דאמר ר' יוחנן בע"ז (עג ע"ב) דכל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנו"ט חוץ מטבל ויי"נ וע"ז הקשה הרמב"ם שם מאי טעמא לא אמר גם כן חוץ מחמץ בפסח שאוסר בין במינן בין שלא במינן במשהו וקשה טובא הא באמת ר' יוחנן בעצמו שאמר דכל איסורין בנו"ט הוא הוא בעצמו סובר פסחים (כט ע"ב) דגם חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו בנו"ט ונלע"ד דאין כונת הרמב"ם להקשות על ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר חמץ בפסח כמו שפי' הכ"מ שם בדברי הרמב"ם אלא דכונת הרמב"ם דמכל מקום סתמא דגמרא שם בע"ז דמייתינן שם לדבריו דר' יוחנן הו"ל להגמרא להביא הא מילתא דחמץ בפסח ועדיין צ"ע ובשעה"מ (פט"ו מה' מ"א) הקשה על הא דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה וכו' שכתב שם דכיון דהוה דשיל"מ לביעור הול"ל דאינו בטל ג"כ אפילו לאיסור אכילה דכיון דהוה דשיל"מ לדבר אחד תו הול"ל דלכל איסור שיש בו אינו בטל וכדאשכחן כה"ג גבי ביכורים כדתנן ביכורים (פ"ב מ"ב) אמנם לענ"ד לא קשה כלל דמלבד דר"ש בעצמו פליג שם גם כן גבי ביכורים בלא"ה לפי מה שבררנו לעיל ליכא משם קושיא גם לרבנן עי"ש

והנה לאחר שבארנו להאי ברייתא נבאר מה דפשטינן מברייתא זו להא מלתא דגידולי היתר מעלין את האיסור דתמיה מלתא טובא הא האי ברייתא לא מיירי כלל בגידולין אלא דמיירי בתערובות ממשו של איסור בהיתר אם כן ליכא מהכא ראיה לגידולין ובירושלמי שביעית (פ"ו ה"ג) אמרינן בהדיא על האי ברייתא פתר לה בעירובין אבל בגידולין חומר הוא בגידולין וביותר תמוה מה דדחינן בגמרא ודילמא לחומרא שאני וקשה טובא הא בהאי ברייתא תנא חומרי ותנא קולא דתנא בהאי ברייתא דלאיסור ביעור אוסר במשהו משום דהוה דשיל"מ ולאיסור אכילה אינו אוסר אלא בנו"ט והני תרי דינא דדשיל"מ אינו בטל ודבר שאין לו מתירין בטל הם ידועים בכל הש"ס ומאי ראי' מייתי מהכא לגידולין ומשום תמיה זו כתבו כמה רבוותא רש"י תוס' הרא"ש הר"ן הרשב"א והמאירי בנדרים שם והר"ש בשביעית (פ"ו מ"ג) דרישא דהאי ברייתא דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור מיירי גם כן בגידולין כלומר דשביעית לביעור אוסר במשהו בין ע"י תערובות בין בבצל של ששית שנתגדלה מעט בשביעית דהמעט שנתגדל בשביעית אוסר העיקר במשהו משום דהוה דשיל"מ אבל סיפא דברייתא דתניא אבל לאכילה בנו"ט מיירי בתערובות ממש. והנה מה שיש להעיר על דבריהם דהא כיון דהא דשביעית אוסר לביעור במשהו זה הוא משום דהוה דשיל"מ כמו דאמר ר' שמעון וגבי דשיל"מ