נחלת ברוך עט

והנה לדברינו ג"כ א"ש טובא הא דתניא בהאי ברייתא אמרו לי' והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בהם חכמים שיעור אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור דלענ"ד נראה ברור דהני חכמים דאמרו ליה סוברים כר' יהודה שביעית (פ"ט מ"ח) דפירות שביעית לאחר הביעור אסורים לעשירים כלומר להבעלים א"כ לדידהו פירות שביעית לאחר ביעור לא הוה דבר שיש לו מתירין דהא כשיפקירם יהא אסורים לבעלים ומשו"ה אמרו ליה והלא שביעית אין לה מתירין וכש"כ להרמב"ם דלגרסתו במשנתנו דשביעית שם סובר ר' יוסי דפירות שביעית לאחר הביעור אסורים לגמרי דלדידי' א"ל ג"כ דהני חכמים דאמרו ליה סוברים כר"י שהם אסורים ולא הוה דבר שיש לו מתירין אלא גם לשאר רבוותא שגרסתם בשביעית שם דלר"י מותרים לגמרי לאחר ביעור מכל מקום גם לדידהו מסתבר לומר דהני חכמים דאמרו ליה סוברים כר' יהודה במשנתנו שם כמש"כ ולדברינו מבואר היטב פלוגתא דהני חכמים דאמרו ליה ור"ש דחכמים סוברים דפירות שביעית הוה דבר שאין לו מתירין אפילו לביעור ולר"ש הוה דבר שיש לו מתירין כמש"כ

גם לדברינו א"ש דהרמב"ם (ה' שמיטה פ"ז הכ"א) וכן (בפ' טו מה' מאכלות אסורות) פסק דשביעית אוסרת בכ"ש ואע"ג דלהרמב"ם פירות שביעית לאחר ביעור לא הוה דשיל"מ דלדברינו א"ש משום דהרמב"ם פוסק כהני חכמים דאמרו ליה דפירות שביעית אוסרת במשהו אע"ג דלא הוה דבר שיש לו מתירין אלא שצריך לישב לשונו של הרמב"ם בפט"ו מה' מאכלות אסורות שכתב פירות שביעית אע"פ שאם נתערבו במינן בכ"ש ושלא במינן בנו"ט אינן בכלל איסורי תורה שאין אותה התערובות אסור אלא חייב לאוכלן בקדושת שביעית ומהאי לישנא היה נראה דדוקא קודם ביעור שמותרים באכילה אוסרים בכ"ש אבל לאחר ביעור דלהרמב"ם אסורים באכילה אינו אוסר בכ"ש אבל א"א לומר כן דהא הרמב"ם (ה' שמיטה פ"ז הכ"א) סתם דפירות שביעית אוסרת במשהו ומשמע דאפילו לאחר ביעור אוסרת בכ"ש ועוד הא הרמב"ם מיירי בפ"ז דשמיטה שם בפירות שביעית לאחר ביעור ומ"מ סתם דאוסרת במשהו אלא דכונת הרמב"ם בפט"ו מה' מאכלות אסורות הוא משום שהביא שם להלכה הא דאמר ר' יוחנן בע"ז (עג) דכל איסורי תורה במינן בנו"ט חוץ מטבל ויי"נ וקשה ליה להרמב"ם שם מ"ט לא כלל ג"כ ר' יוחנן דפירות שביעית אוסרת במשהו וקושיא זו היא ג"כ דוקא אי נימא דפירות שביעית אוסרת במשהו אע"ג דלא הוה דבר שיש לו מתירין דאי נימא דמשו"ה אוסרת במשהו משום דהוה דבר שיש לו מתירין א"א להקשות מ"ט לא כלל ר' יוחנן ג"כ פירות שביעית כמו שאין להקשות מ"ט לא כלל ר' קדש דהוה ג"כ דבר שיש לו מתירין דר' יוחנן לא מיירי בדבר שיש לו מתירין כמש"כ בתוס' ע"ז שם ד"ה טבל וגם לפי שיטת הרמב"ם בפט"ו מה' מאכלות אסורות שם ג"כ לא מיירי ר' יוחנן בדבר שיש לו מתירין כמו חדש וחמץ שיש להם היתר מעצמם כמש"כ בכ"מ שם (ה"ו) אלא משום דפירות שביעית אוסרת במשהו אע"ג דלא הוה דבר שיש לו מתירין משו"ה קשה לי' להרמב"ם מ"ט לא כלל ר' יוחנן ג"כ פירות שביעית וע"ז תי' הרמב"ם שם דר' יוחנן לא מיירי אלא בדברים אסורים כמו טבל ויי"נ דהני תרתי הוו דברים אסורים אבל שביעית דלא הוה דבר האסור קודם ביעור אלא שאוסר התערובות שיהא נאכל בקדושת שביעית בזה לא מיירי דר"י לא מיירי אלא בדברים אסורים

והנה לאחר שבארנו הא מילתא דאמר ר' שמעון אף אני לא אמרתי אלא לביעור נבאר סיפא דמלתא דר"ש שאמר אבל לאכילה בנו"ט דכמה רבוותא טובא פליגי בפירושא דמילתא דהר"ש שביעית (פ"ו מ"ג) מפרש דכוונת ר' שמעון דפירות שביעית בטלים שא"צ לאוכלם בקדושת שביעית דזה לא הוה דבר שיש לו מתירין כיון שא"א לאוכלן בלא קדושת שביעית. והנה מלבד דיש לעיין טובא על הר"ש דכיון דמ"מ אפשר לאוכלן בקדושת שביעית הוה דבר שיש לו מתירין. וראי' לזה דהא מע"ש בירושלים אוסר בכ"ש כדתנן ביכורים (פ"ב מ"ב) משום דהוה דבר שיש לו מתירין ואע"ג דצריך לאוכלם בקדושת מעשר דחמירי מקדושת שביעית והנה מההיא משנה דביכורים דמעשר אוסר בכ"ש יש לעיין נמי על שיטת הראבי"ה שהבאתי לעיל שכתב דדבר שיש לו מתירין לא הוה אלא כשיש היתר לאיסורו וקשה נמי דהא מע"ש אין היתר לאיסורו ומ"מ אינו בטל דהוה דשיל"מ ומצאתי במשניות החדשים דשביעית שהעירו בכל זה אך בלא"ה קשה טובא על שיטת הר"ש דבהדיא מבואר בירושלמי שביעית (פ"ו ה"ג) דשביעית אוסרת בכ"ש ג"כ להא מילתא שצריך לאכול את התערובות בקדושת שביעית דאמרינן שם על הא דתניא דספיחי שביעית מדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין ופרכינן שם מהאי ברייתא למ"ד דגידולי היתר מבטלין את האיסור ומשנינן פתר לה בקדושת שביעית בביעור אבל לאכילה מותר והר"ש שביעית (פ"ו מ"ג) הביא הירושלמי וגירסת הר"ש בירושלמי שם פתר לה בקדושת שביעית וביעור מ"מ בין לגירסת הר"ש ובין לגרסתנו כונת הירושלמי דלענין שיהא צריך לאכול הגידולין בקדושת שביעית ולענין שמחויבים בביעור הם אסורים משום דלהני תרתי מילי שביעית אוסרת בכ"ש אבל לענין אכילה כגון לאיסור ספיחים דמיירי בהאי ברייתא בירושלמי שם להא מילתא הגידולין מותרין משום דגידולי היתר מעלין את האיסור א"כ מבואר בירושלמי דשביעית אוסרת בכ"ש שצריך לאכול התערובות בקדושת שביעית ודלא כהר"ש: