נחלת ברוך עח

דה"ה כשזרע בצלים מעושרין דרך זריעה אע"ג שכבר חל עליהן שם היתר כשהם תלושין מכל מקום כשנתגדלו הרבה יתר על העיקר ההיתר ג"כ נתהפך לאיסור דבכה"ג נמי כולה נקראת תבואת שנה זו והנה גבי ירקות הוי האי דינא מדרבנן דהא מעשר ירק הוא מדרבנן אמנם האי דינא משכחת לה ג"כ גבי חיובא דמעשר דאורייתא בשיבולת כמש"כ לעיל סעי' הקודם והדבר פשוט דהאי דינא איכא נמי גבי שביעית דכשזרע בצל של ששית בשביעית ונתגדל הרוב בשביעית לר' יוחנן ג"כ כולו אסור מהאי טעמא גופי' דהא שביעית ומעשר תרווייהו הוי איסורן ע"י קרקע וכן אמרינן בהדיא נדרים (נט ע"א) דהאי דינא דר' יוחנן איכא נמי בשביעית כמו גבי מעשר ומהאי טעמא סובר ר' אמי דכמו דבצל של ששית שזרע בשביעית ההיתר נתהפך לאיסור משום דכולו נקרא תבואת שביעית הכא נמי הול"ל דכשזרע בצל של שביעית בשמינית דהאיסור מתהפך להיתר משום ה"ט גופי' דכולו נקרא תבואת שמינית וע"ז דחינן בגמרא דילמא לחומרא שאני כלומר דאע"ג דילפינן לחומרא דההיתר שזרע מתהפך לאיסור מכל מקום לא ילפינן הא מילתא לקולא והאי ילפינן דאמרינן בגמרא זה הוא ילפותא מדינא דלחומרא ילפינן ולקולא לא ילפינן. ומהאי טעמא מבורר הרבה דבכל הסוגיא היכי דמיירי שההיתר מבטל את האיסור ברוב אמרינן לישנא דגידולי היתר מעלין את האיסור והכא גבי מעשר אמרינן האי לישנא דהגידולין מבטלין את העיקר משום דהכא העיקר נהפך מהיתר לאיסור וכשנדקדק בכל הסוגיא היכי דאמרינן האי לישנא הכי הוא וע"פ דברינו מתורץ כל התמיהות שתמהו רבוותא בזה כמו שיתבונן בזה המעיין: ענף ג

תו גרסינן התם אלא מן הדא דתניא ר"ש אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור וכ"ד שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכה"כ נתנו בהם חכמים שיעור אמרו לי' והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור כדתנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר להן אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנו"ט ודילמא הא נמי לחומרא שאני עכ"ל הגמרא

והנה הר"ן מפרש להא דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנו"ט דהיינו דקודם הביעור אוסר התערובות במשהו משום דהוה דבר שיש לו מתירין דיכול לאוכלם קודם הביעור אבל לאחר ביעור שהן אסורין באכילה לא הוה דבר שיש לו מתירין ואינו אוסר אלא בנו"ט והנה פשוט דהר"ן סובר כדעת הרמב"ם (פ"ז מה' שמיטה ה"ג) דפירות שביעית אסורין לאחר הביעור ומשו"ה מפרש האי פירושא והנה בשעה"מ (פט"ו מה' מאכלות אסורות) וכן בנוביה"ו מה"ת (סימן נג) הקשו מסוגיא זו דנדרים על הראבי"ה מובא ביור"ד (סימן סט) דסובר דדבר שיש לו מתירין לא הוה אלא כשיש היתר לאיסורו לאחר שנאסר והקשו עליו מהא דאמרינן הכא דפירות שביעית קודם ביעור הוה דבר שיש לו מתירין משום שיכול לאוכלם קודם הביעור כמו שפי' הר"ן ואע"ג דהכא אין היתר לאיסורו ופלפלו הרבה בקושיא זו אמנם לענ"ד זה לא קשה כלל וכלל דודאי פשוט דהראבי"ה מפרש להאי ברייתא דלא כהר"ן אלא כשאר רבוותא דהנה הר"ש שביעית (פ"ו מ"ג) ושם (פ"ז מ"ז) והרמב"ן פ' בהר ד"ה ולבהמתך כתבו דביעור דשביעית הוא שצריך להפקיר הפירות ולאחר שהפקירם הם מותרים לכל אדם א"כ א"ש בפשיטות הא דאר"ש אני לא אמרתי אלא לביעור משום דבזמן הביעור הוה דבר שיש לו מתירין ממש כמו כ"ד שיש לו מתירין שבכל הש"ס שיש היתר לאיסורו שהוא יכול להפקירם ולאחר שהפקירם מותרים באכילה אפילו לבעלים. גם הראב"ד (פ"ז מה' שמיטה ה"ג) מפרש ג"כ הכי אלא דסובר דתרי זמני ביעור איכא דבביעור ראשון סגי כשמפקירם ומותרים באכילה אבל לאחר ביעור השני הם אסורים לגמרי ומפרש הא דאר"ש אני לא אמרתי אלא לביעור דהיינו זמן ביעור הראשון דאז הוה דבר שיש לו מתירין שיכול להפקירו

אמנם לענ"ד מסתבר טובא דגם הרמב"ם דסובר דפירות שביעית לאחר ביעור אסורים גם הוא מפרש להאי ברייתא דר"ש כמו שפירשו הר"ש והרמב"ן שהבאתי דהא ודאי דגם הרמב"ם מודה דבהא מילתא אי פירות שביעית לאחר ביעור אסורים באכילה איכא בזה פלוגתא דתנאי אלא שהוא סובר כר' יוסי שביעית (פ"ט מ"ח) דפירות שביעית לאחר ביעור אסורים באכילה דלפי גרסת הרמב"ם במשנתנו דשביעית שם סובר ר' יוסי הכי משו"ה פסק כר"י להלכה אבל ודאי דהרמב"ם מודה דאיכא בזה פלוגתא דתנאי מעתה אפשר לומר דגם ר' שמעון סובר דמותר באכילה לאחר שהפקירם א"כ פירות שביעית לאחר ביעור הוה דבר שיש לו מתירין ממש והנה מצאתי הדבר מבואר בהדיא דר' שמעון גופי' סובר דפירות שביעית לאחר ביעור מותרים באכילה לאחר שהפקירם דבתוספתא שביעית (פ"ח) תניא ר"ש אומר עניים אוכלים אחר הביעור ועשירים אוכלים מן האוצר ומבואר בתוספתא שם דכשבטלו האוצרות היו מפקירים הפירות ואוכלים דכיון דמצינו בהדיא דר"ש גופי' סובר שמותרים באכילה לאתר ביעור א"ש טובא הא דאמר אף אני לא אמרתי אלא לביעור דלדידי' פירות שביעית לאחר ביעור הוה דבר שיש לו מתירין ממש כמו כ"ד שיש לו מתירין שבכל הש"ס שיש היתר לאיסורו וכן מסתבר לענ"ד דקשה טובא לומר דהאי דבר שיש לו מתירין דאמר ר"ש גבי ביעור לא יהא דומה לכל דבר שיש לו מתירין כמו שהוא ע"פ פירושו של הר"ן שהבאתי אבל לדברינו א"ש: