נחלת ברוך עז

שביעית ששתלו בשמינית דר' אמי פליג על כל הני אמוראי לעיל דמדמו איסור שביעית לערלה תרומה וכה"כ דהוא סובר דאיסור שביעית דמי לחיוב דמעשר וכמו דמצינו גבי חיובא דמעשר דאמר ר' יוחנן בצל שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה דגם ההיתר נהפך לאיסור וזה הוא מה"ט דמעשר איסורו ע"י קרקע ה"נ איכא האי דינא גבי שביעית דהא שביעית נמי איסורה ע"י קרקע כמו שבררנו וכן אמרינן בהדיא לקמן נדרים (נט ע"א) דהאי דינא דר' יוחנן איכא גבי שביעית כמו גבי מעשר דכשזרע בצל של ששית בשביעית ונתגדל רובו כולו אסור משום שביעית דהיתר נהפך לאיסור וסובר ר' אמי דכמו כשזרע בצל של היתר בשביעית ונתגדל הרוב כולו אסור משום שכולו נקרא תבואת שנה שביעית ה"נ הול"ל דכשזרע בצל של שביעית בשמינית ונתגדל רובו נמי כולו נקרא תבואת מוצאי שביעית והול"ל דגם האיסור נהפך להיתר ומשו"ה פשיט דהגידולין מבטלין את העיקר וע"ז דחינן בגמרא דילמא לחומרא שאני כלומר דאע"ג דילפינן לחומרא דההיתר שזרע נהפך לאיסור מ"מ לא ילפינן הא מילתא לקולא והאי ילפינן דאמרינן בגמרא זה הוא ילפותא מדינא דלחומרא ילפינן ולקולא לא ילפינן

ואפשר להביא ראיות הרבה לדברינו חדא מלישנא דגמרא דכל הסוגיא הכא אמרינן האי לישנא דגידולי היתר מעלין את האיסור והכא גבי מעשר אמרינן אלמא דגידולין מבטלין את העיקר וזה הוא מה"ט דהכא גבי מעשר העיקר נהפך לאיסור מה"ט שכתבנו וכשנדקדק בכל הסוגיא תמצא כי בכ"מ שהזכירו לישנא דגידולי היתר מעלין האיסור היינו מדין ביטול ברוב וכשהזכירו לישנא דגידולין מבטלין עיקר היינו דהעיקר גופי' נהפך מאיסור להיתר או מהיתר לאיסור כמו שיתבאר לפנינו בכל דוכתא ודוכתא בסוגיא זו

ועוד אפשר להביא ראיה מההיא דמנחות (סט ע"א) גבי שיבולת שהביא שליש קודם לעומר ושתלו לאתר העומר דקמבע"ל התם אם מה שניתוסף בהשיבולת אסור או לא אבל הא לא קמבע"ל דנימא שהעיקר בעצמו נתהפך לאיסור בקרקע ושם (ע ע"א) גבי מעשר בשיבולת שהביא שליש ותיקנו ושתלו קמבע"ל אם העיקר נהפך לאיסור וזה הוא ג"כ מה"ט שכתבנו משום דגבי מעשר ושביעית גרידא איכא למימר הכי

ועוד ראיה ברורה דבירושלמי ערלה (פ"א ה"ג) דתנן התם בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות הוסיפו מאתים אסור ואמרינן ע"ז שם לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר ר' יסא אמר ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולה דלא תיסבר מימר אף הכא כן הנה מפורש אמרינן בירושלמי גבי מעשר אמרינן דגוף הבצל של היתר נתהפך לאיסור אבל גבי ערלה אם נטע אילן שיש בו פירות בערלה ההיתר נשאר בהתירו ומה שניתוסף אסור ומפרשי הירושלמי נלחצו בזה דמ"ש חיוב דמעשר אבל לפי מש"כ אתי שפיר טובא דמעשר איסורו ע"י קרקע

עוד ראיה דהא במסקנא בנדרים (נח ע"ב) אמרינן באמת דגבי שביעית כיון דאיסורו ע"י קרקע היתירו ג"כ ע"י קרקע ומהאי טעמא בצל של שביעית שנטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו מותר ולדברינו דאיסורו ע"י קרקע היינו שההיתר נהפך לאיסור בקרקע א"כ ממילא כיון דהתירו ג"כ ע"י קרקע הול"ל דכשרבו גידוליו על עיקרו נהפך האיסור להיתר בקרקע דכל הבצל נקרא בצל של שמינית בלי שום תערובות איסור וכן כתב הרמב"ם בהדיא (פ"ז מה' שביעית הכ"א) ז"ל דניטל מהבצל איסור שביעית והותר הכל וזה הוא כדברינו ממש

עוד ראיה ברורה דהא בנדרים (שם) פרכינן דנימא גבי מעשר כשם שאיסורו ע"י קרקע כך התירו ע"י קרקע אלמה תניא בבצל של טבל שזרעו אסור ואי נימא דהאי התירו ע"י קרקע היינו שהאיסור בטל ברוב כדעת הני רבוותא קשה טובא מאי מקשה מטבל הא טבל הוה דבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב א"ו האי התירו ע"י קרקע היינו דכשרבו גידוליו על עיקרו הוה כולו תבואת זרעך ופקע איסור טבל דהוה כשאר תבואות קודם דיגון וזה ברור מאד

העולה מכל דברינו דר' אמי פליג על כל הני אמוראי דלעיל דמדמו גידולי שביעית לגידולי תרומה וערלה וכה"כ דהוא סובר דגידולי שביעית דמי לגידולים דחיובא דמעשר וגבי חיוב' דמעשר איכא דין חדש בגידולין מה דליכא בכל איסורין שבתורה דאמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה כלומר דכשזרע בצלים מעושרין ונתגדלו כל הבצל כולה חייבת במעשר דגם ההיתר שזרע נתהפך לאיסור וכולה הוי טבל מדינא וטעמא דר' יוחנן משום דאמרינן נדרים (שם) דשביעית ומעשר הני תרתי איסורי גרידא הוי איסורן ע"י קרקע ובררנו לעיל סעיף הקודם דכונת הגמרא הוא משום דבהני תרתי מצינו דהגידולין מתהפכין מהיתר לאיסור באמצע גידולם דהא תבואה שהביאה שליש בשביעית וכן ירקות שנלקטו בשביעית חלה קדושת שביעית אפילו על מה שנתגדל כבר בששית דההיתר מתהפך לאיסור משום דכשהביאה שליש בשביעית כולה נקראת תבואת שביעית משו"ה כולה אסורה וזה הוא מדין תורה וכן גבי מעשר תבואה שהביאה שליש בשנה רביעית וכן ירקות שנלקטו ברביעית חייבין במע"ש דחיוב דמע"ש חל אפילו על מה שנתגדל בשנה שלישית וכן תבואה שהביאה שליש ביד הדיוט חל חיוב דמעשר אפילו על מה שנתגדל ביד הקדש שהיו פטורין ממעשר דההיתר נתהפך לאיסור וזה הוא מד"ת משום שכולה נקראת תבואת שנה זו כמש"כ ומהאי טעמא סובר ר' יוחנן